מארי טורוף

מארי טורוף
	אין תמונה חופשית
לידה	13 בפברואר 1936; סן פרנסיסקו, ארצות הברית
פטירה	28 באוקטובר 2022 (בגיל 86)
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי; אוניברסיטת ברנדייס ;
פרסים והוקרה	פרס חלוץ קרן החזית האלקטרונית (1994)
בן או בת זוג	Starr Roxanne Hiltz

מארי טורוף (באנגלית: Murray Turoff‏; 13 בפברואר 1936 – 28 בספטמבר 2022) מן המכון הטכנולוגי של ניו-ג'רזי (NJIT) נחשב לאחד החוקרים החשובים בתחום מערכות מידע. לזכותו נזקפות המצאות כגון מסרים מידיים (Instant Messenger), חדרי צ'אט (Chat Rooms), יצירת מערכות לשיתוף פעולה מרחוק, יצירת מערכות מרובות משתתפים תומכות החלטה לבעיות בלתי-מוּבְנות (unstructured), ועוד. המצאות אלו יושמו בשנות ה-70 כחלק ממערכות מידע של הממשל האמריקאי. רק מספר עשורים מאוחר יותר הן הפכו לנחלת הכלל. בשנות ה-80 טורוף קבע את הבסיס התאורטי ללימוד מקוון א-סינכרוני. מערכת ראשונה מסוגה בשם EIES יושמה באמצע שנות ה-80 ושימשה את המכון הטכנולוגי עד תחילת המאה ה-21. בעקבות המתקפה על מגדלי התאומים טורוף ייסד את ארגון ISCRAM, המתמחה במערכות מידע לניהול אירועי חרום. בארגון חברים מאות מדענים מרחבי העולם.

מערכות לניהול אירועי חירום

לטורוף היסטוריה ארוכה ביצירת בסיס תאורטי ויישום מעשי של מערכות לניהול אירועי חירום. אחת מהן היא שימוש בשיטת DELPHI לקבלת החלטות אסטרטגיות. אחרת היא תיאורית ניהול אירועי חירום רבי ממדים (גלובליים) ויישומה הממוחשב בשם EMISARI. באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 הציע אפיון תאורטי עבור מערכות מבוזרות לניהול אירועי חירום בשם DERMIS. הטכנולוגיה הנוכחית טרם נמצאת במצב בו ניתן ליישם חלק מן ההמלצות.

שיטת דלפי

בשנות ה-60 טורוף יצר משחקי מלחמה גרעינית עבור מחלקת ההגנה של ארצות הברית, ופיתח את שיטת דלפי לקביעת מדיניות שהיא שינוי של שיטת דלפי לקבלת החלטות. טורוף כתב יחד עם הרולד לינסטון (Turoff & Linstone, 2002) קובץ מאמרים, על שיטת דלפי, שנועדה לאפשר לקבוצה גדולה של יחידים דרכי תקשורת על מנת להתמודד עם בעיה מורכבת ביעילות. מקור השיטה הוא בתהליך לא ממוחשב, שמטרתו פתרון בעיות אסטרטגיות מורכבות על ידי מספר רב של פותרים (Turoff & Linstone, 2002). בשיטת דלפי הלא ממוחשבת: מתכנס צוות מנחה אשר מחליט ומנסח שאלון מנחה לפתרון הבעיה. לאחר כתיבת השאלון הוא מועבר לפורום גדול יותר שעונה עליו (כל אחד לחוד) ומוחזר לפורום המצומצם. לאחר איסוף וניתוח כל השאלונים מנוסח שאלון נוסף, הפעם הוא כולל בתוכו את דעת הרוב, והוא מועבר שנית לפורום הרחב (כל אחד לחוד) על מנת שישקלו שנית את דעתם לנוכח דעת הרוב. למרות שניתן להגדיר את שיטת דלפי ככלי תקשורת, הגדרה זו מזניחה כמה מהשימושים שלה. שיטת דלפי מוגדרת לפעמים כשיטת חיזוי, אך גם תחום זה אינו התחום היחיד בו שיטה זו משמשת. תחומים נוספים בהם נעשה שימוש בשיטה הם:

איסוף מידע עכשווי והיסטורי אשר לא ידוע בוודאות או לא זמין במקור אחד.
בחינת ההשפעה של אירועים היסטוריים.
הערכה של הקצאות תקציב.
בדיקת אפשרויות לתכנון עירוני.
תכנון אוניברסיטאות (מבנה ותוכן).
הרכבת מודלים מסובכים מחלקיהם.
התווית יתרונות וחסרונות של מדיניות פוטנציאלית.
הבחנה בין מניעים אמתיים לשגויים של בני אדם.
חשיפת סדרי עדיפויות בערכים פרטיים ומטרות חברתיות.

שיטת דלפי היא שיטה מוצלחת לפתרון בעיות, אך היא טומנת בחובה מספר מכשולים, שהראשון שבהם הוא שגיאה בבניית התהליך עקב זלזול במורכבותו – ובכך משפיעים על התוצאות. בעיה נוספת בבניית התהליך, בין אם מדובר בתהליך ממוחשב או ידני, היא בחירת תהליך קודם שכבר נפתר בעזרת השיטה כאב טיפוס, והתאמתו לפתרון התהליך הנוכחי, אשר ייתכן כי הוא דורש מבנה אחר לגמרי.

EMISARI

בשנת 1971 טורוף פיתח את מערכת ה EMISARI – מערכת אינדקס לתקשורת אלקטרונית לניהול בשעת חירום של הממשל האמריקאי. המערכת הנחתה את כוחות החירום האמריקאים בטיפול במשברים בשנות ה-70' וה80'. המערכת כללה בתוכה את מערכת המסרים המידיים הראשונה בעולם. טורוף נחשב להוגה של רעיון שיחת ועידה ממוחשבת (Computer Conferencing).

לפני פיתוח מערכת זו, הדרך לפתור משברים או להתכונן אליהם הייתה לכנס כמה עשרות בודדות של מומחים בתחומים השונים הקשורים במשבר, ולתת לכל אחד מהם לפתור את הבעיות הקשורות לתחום עיסוקו. בדרך זו ניסו להתגבר על הקשיים שעתידים לבוא בעת משבר, אך היא הייתה לוקה בחסר בתחום שיתוף הפעולה וסיעור המוחות בין המומחים השונים. המקור העיקרי והסמכות בתחום זה בארצות הברית עד שנת 73' היה ה OEP – Office of Emergency Preparedness והוא היה הגוף היחיד שפעל בתחום, בשיטות שהיו נהוגות עד אז - ועידת מומחים (Turroff At. Al, 2006).

בשנת 1970 טורוף עשה ניסוי בעזרת אבטיפוס של תהליך דלפי ממוחשב, שהוביל ליצירת מערכת ה EMISARI בשנת 1971 – מערכת ראשונה מסוגה אשר מאפשרת תקשורת מהירה ומאוחדת בין יחידים אשר אמונים על פתרון המשבר. המטרה הראשונית של מערכת ה EMISARI הייתה לעזור בהחלפת דעות ומידע בין אנשים המרוחקים זה מזה גאוגרפית. השימוש הראשון ב EMISARI נעשה בשנת 71' במסגרת מאמציו של ממשל ניקסון להילחם באינפלציה על ידי תוכנית לשליטה בגובה השכר במשק ומחירי השוק. משתמשי המערכת הראשונים בשנת 71' הקלידו את הנתונים על טלפרינטר שחובר למחשב מרכזי באמצעות קווי טלפון. למערכת התווסף שירות המסרים המידיים (שכונה The Party Room), חדשני וייחודי בדורו, שבא להחליף שיחות ועידה אשר סבלו מהבעיות הבאות: • ריבוי משתתפים מבלבל וחסר סדר. • השיחות בלתי ניתנות למעקב. • קיים קושי בזיהוי ובמעקב אחר מי נמצא מעברו השני של הקו. השירות החדש אפשר לדעת מי עומד מולך, לתעד את השיחה, ולעשות סדר, מכיוון שכל מסר הגיע בתורו. מעבר לאפשרות הטכנולוגית של ההתגברות על המרחק, ועל כמות המשתתפים בדיון, ערך נוסף של מערכת ה EMISARI היה פיתוח שפה משותפת אשר תרמה לניהול נכון של המשבר. השימוש במערכת התקשורת EMISARI, יחד עם שיטת דלפי נתן כלי רב עוצמה לממשל האמריקאי. היותו של טורוף מומחה לתהליך דלפי ומפתח הEMISARI תרמה לשילוב (סינתזה) של טכניקות מתקדמות וישומן.

DERMIS

אלו הן ראשי תיבות של Dynamic Emergency Management Information Systems. טורוף מתאר שם מערכת מבוזרת הערה לצורכי המשתמש, לצורכי האירוע החרום, ולצורכי קובעי מדיניות. במאמר מדעי ראשון מסוגו, טורוף ושותפיו לכתיבה מציגים מסגרת תאורטית התומכת בצרכי המידע ודרישות תקשורת של מנהלי אירועים וצוותים הנמצאים במקום האירוע. הבסיס התאורטי שם דגש על חסינות המערכת (robustness), גמישותה ויכולתה להסתגל למציאות משתנה.

מערכות אחרות

שיתוף פעולה א-סינכרוני ומסרים מיידיים

בשנת 1974 מארי טורוף, אז כבר כחוקר מטעם המכון הטכנולוגי של ניו ג'רזי, פיתח בחסות המכון הלאומי למדע (National Science Foundation) מערכת הנחשבת לדור ההמשך של מערכת המסרים המידיים שב EMISARI, לשימושים אזרחיים ומחקריים. מערכת זו, שקיבלה את הכינוי EIES – (Electronic Information Exchange System) הייתה בשימוש גופים שונים וחברות כגון Exxon, IBM, NASA ואוניברסיטאות שונות בארצות הברית, עם יותר מ 2000 מנויים שונים. בין יתר השימושים במערכת ה EIES פותח שימוש נוסף וייחודי – העברת קורסים לימודיים של האוניברסיטה בצורה מקוונת, קיום ישיבות בפריסה ארצית ועל מנת להקל על מחקרים שונים.

מערכת זו, והמחקרים שנעשו בעזרתה בתחום הלימוד מרחוק, היוותה בסיס טכנולוגי למחקר של טורוף ורוקסאן הילץ (Turoff, Hiltz 1995) וכן למחקרים שנעשו על ידי חוקרים רבים אחרים (Quinn, Mehan, Levin & Black, 1983).

מערכת ה EIES הייתה בשימוש נרחב עד שנת 2000, כאשר רשת האינטרנט הפכה פופולרית, ולמערכת לא נותר צורך.

לימוד א-סינכרוני מרחוק

מארי טורוף ורוקסאן הילץ עסקו רבות בפיתוח וחקר מערכות ללימוד מרחוק (Turoff, Hiltz (1995, ואף העבירו בעצמם קורסים כאלה. מחקריהם קבעו בסיס תאורטי לנדרש ממערכות התומכות בלימוד מרחוק כך שהלימוד יהיה אפקטיבי. הם גם פיתחו את הבסיס התאורטי לאופן התנהלות השיעורים המקוונים (Turoff, Hiltz 1993).

בכיתה רגילה, כאשר נשאלת שאלה, מרים את ידו מי שיודע את התשובה, והמורה מאשר לו לומר את התשובה, וכך כל התלמידים שומעים אותה, אך אינם בהכרח מספיקים לפתור את השאלה לפני שהיא נאמרת. בניגוד למצב בכיתה רגילה, כאשר השיעור הוא 'וירטואלי' המורה יכול לחכות עד שכל התלמידים יענו, וכול לעבור במהירות על תשובותיהם של התלמידים. (Turoff, Hiltz 1993). לתובנות מסוג זה ישנה משמעות רבה לבנייתו של כלי לימוד מרחוק, הן עבור מנתח המערכת המתכנן את הכלי שבעזרתו יועבר השיעור, והן עבור המורה/מרצה כאשר הוא מתכנן את מערך השיעור.

במאמרם (Turoff, Hiltz, 1995) בנושא בניית תוכנה והכיתה הווירטואלית, מצוין הבדל מהותי נוסף בין כתה וירטואלית לרגילה – האנונימיות. בעוד שבכתה רגילה כל אחד שמדבר מוכר בשמו ובהשתייכותו הארגונית, בכיתה וירטואלית ניתן ללמוד גם תחת שם עט, או תחת אנונימיות מוחלטת, ובכך מושגת פתיחות גדולה יותר בין המשתתפים בדיון. תשובה לא מוצלחת של אחד המשתתפים יכול לעלות לדיון נושא חשוב ממנו לומדים כל המשתתפים, ומן המשיב נמנעת המבוכה בשל הטעות.

הבדל נוסף שאותו אפיין טורוף, הוא היותו של הלימוד המקוון לימוד א-סינכרוני, כלומר שאינו מתרחש בו זמנית עבור כל המשתתפים, בניגוד ללימוד רגיל, המתרחש בכיתה מסוימת, בזמן מוגדר מראש וברצף. מורה או תלמיד בקורס וירטואלי יכול לחלק את זמן הלימוד שלו בקורס בצורה פתוחה יותר, ואין חשיבות למספר המשתתפים באותו הרגע, מכיוון שהשתתפותו של כל אחד בדיון נשמרת וניתנת לקריאה מאוחרת יותר (Turoff, 1995).

המונח 'כיתה וירטואלית' (Virtual Classroom) נרשם כסימן מסחרי, המייצג את המערכת אותה תכננו ובנו טורוף והילץ. המערכת הוגדרה כמרחב לימודי אשר מורכב מ'דיונים' ו'קבוצות למידה' (Study Groups) במקום מבטון ופלדה. במקום להגיע לאוניברסיטה, אשר אינה נגישה עבור אנשים מסוימים, כל שעל הסטודנט לעשות הוא לשבת מול מחשב אישי, עם קו טלפון זמין ואמין.

טורוף והילץ (Turoff, Hiltz 1993) בנו ואפיינו מערכת שאולי נראית כיום מובנת מאליה. אך בשנות ה-80 כאשר למחשבים לא הייתה יכולת להעביר קול או תמונה, הייתה המערכת מסובכת לבניה והיה צורך לבנות תהליכים שיאפשרו לכל הסטודנטים בקורס לדעת מה נאמר על ידי אחרים, מה נקרא על יד האחרים, ועבור המרצה לדעת על מה כולם מדברים, ולכוון את השיעור והשיחות בו לכיוון אליו הוא מעוניין להגיע.

התבוננות לעתיד

האומה המרושתת

טורוף והילץ (Hiltz) הוציאו לאור בשנת 1978 ספר החוזה שינויים חברתיים עקב התפתחות המחשבים בכלל ומערכות מידע בפרט. הספר, The Networked Nation, נחשב כיום לספר נבואי. תחזיות רבות בו התממשו. חלק מן התחזיות מנבא טכנולוגיות שטרם פותחו עד כתיבת שורות אלה (יוני 2009) ואת השפעתן על הפרט והחברה. הספר יצא לאור במהדורה מתוקנת בשנת 1993.

ספרם של הילץ וטורוף (מתוך ההקדמה לגרסה המחודשת שיצאה ב-1993), שפורסם לראשונה בשנת 1978, נחשב ל'תנ"ך' של הוועידות הממוחשבות של אותה התקופה. החזון הכלול בו עדיין תקף וייחודי, ומתאר רבים מחידושי השנים האחרונות, בתיאור מדויק כאשר הכלים ליישומם עדיין לא היו קיימים. בין השאר חזו טורוף והילץ את השימוש באינטרנט, פורומים, תוכנות מסרים מידיים, שימוש במאגרי מידע, זיהוי וניתוח קול ותמונה באמצעות מחשב ועוד. לדעתם של עורכי המהדורה השנייה של הספר הייתה בו טעות אחת – אופטימיות יתר בחזון כי הטכנולוגיה תיושם בכל העולם ותאפשר שיתוף פעולה חוצה גבולות ולאומים. בשנת 1993 חזון זה עדיין לא התגשם, אך שיתוף פעולה זה קורה מאז תחילת המאה ה-21, כאשר מיקור חוץ וכבלי תקשורת חוצי אוקיינוסים מאפשרים עבודה על כל משימה ממוחשבת בכל מקום בעולם (פרידמן 2005). מתוך הנושאים הכלולים בספר הם: 1. מהות הוועידות הממוחשבות: 1.1 סקירה של ועידות ממוחשבות וטכנולוגיות בתחום. 1.2 התפתחות והתרחבות של ועידות ממוחשבות. 1.3 תהליכים פסיכולוגיים וחברתיים הנלווים לוועידות ממוחשבות. 2. שימושים והשפעות פוטנציאליות של ועידות ממוחשבות: 2.1 השלכות אפשריות של ועידות ממוחשבות על תפקודי ההנהלה והעובדים. 2.2 תקשורת ממוחשבת וחסרונותיה. 2.3 שימוש ציבורי. 2.4 שימוש למדע וטכנולוגיה. 2.5 הכרחים מחקריים והזדמנויות. 3. חיזוי העתיד: הטכנולוגיה והתקינה: 3.1 תקשורת מובנית. 3.2 2084 – תרחיש אפשרי אלו הן דוגמאות מן הספר, כאשר בתוך כל אחד מסעיפי הספר כתוב בפירוט תיאור של מערכות אשר קיימות ונחקרו באותה תקופה, לצד מערכות חדשות פרי תחזיתם של המחברים, אשר חלקן פותחו ומהוות היום חלק בלתי נפרד מחיינו.

עבודה מדומה

בסוף קובץ המאמרים (Turoff & Linstone, 2002) מצורף תרחיש פרי דמיונו של טורוף, במטרה להמחיש מה עשוי לקרות כאשר טכנולוגית מערכות המידע תהיה מסוגלת ללמוד באופן אוטונומי.

בתרחיש טורוף מתאר את דבריו של יושב ראש המועצה העליונה של שליטי האוכלוסייה (רמה 1) כאשר העולם כולו נשלט על ידי מערכת מחשב, עם מודל היציבות המרכזי (PSM – Prime Stability Model). המערכת הגיעה למסקנה כי היעילות והיציבות המרביות של האנושות תושגנה כאשר רק לאחוז בודד מהאוכלוסייה תהיה עבודה אמיתית. לשאר האוכלוסייה תהיה עבודה דמיונית מול המחשב, על מנת להעסיקה כדי שלא תפריע ליציבות העולמית. בתרחיש מסופר על אדם שעבד בעבודה המדומה, ואף התקדם בדרגות עם השנים. הוא מגלה כי אחת המטריצות שנתנו לו לפתור, בגודל 200X300 מכילה בתוכה 991 בעיות שהוא פתר במהלך חייו עד כה, והוא מחליט על דעת עצמו לנסוע לכתובת בה אמור להיות המרכז של החברה בה הוא עובד. לתדהמתו המרכז לא קיים. העובד המסור נשלח למרכז שיקום שם הוא מבין את הבעיה כפי שאנו הקוראים מבינים אותה.

בדרך של הצגת תרחיש קיצוני, טורוף מסביר לנו הקוראים את טענתו כי יש לבנות כל מודל כך שיתאים לפתרון הבעיה, ואין להפוך את המודל לעצם המהות של הבעיה. במיוחד כאשר מדובר במודל דלפי, בו למשיבים ניתנת הזדמנות לשנות את דעתם במהלך החקר, ויש להימנע מלכוון את תשובתם.

ביבליוגרפיה

תומאס ל. פרידמן, (2006) העולם הוא שטוח, העולם הגלובאלי - החיים במציאות חדשה, תרגום אינגה מיכאלי, הוצאת אריה ניר.

Murray Turoff, Starr Roxane Hiltz (1995). Software Design And The Future Of The Virtual Classroom Journal for information technology for teacher education, vol. 4, No. 2, pp. 197-215.
Quinn C.N., Mehan H., Levin J.A & Black S.D. (1983). Real education in non real time: the use of electronic messaging systems for instruction. Instructional Science, 11, pp. 313-327
Murray Turoff and Harold A. Linstone (2002). Meeting of the Council on Cybernetic Stability: A Scenario. The Delphi Method: Techniques And Applications, ch.7, pp. 550-556.
Murray Turoff and Harold A. Linstone (2002). Introduction. The Delphi Method: Techniques And Applications, ch.1, pp. 3-12.
Murray Turoff and Harold A. Linstone (2002). Computer based Delphi proccess. The Delphi Method: Techniques And Applications, ch.1, pp. 3-12.
Murray Turoff (1971) Delphi and its potential impact on information systems, Originally published in AFIPS-- Conference Proceedings, Volume 39, 1971
Starr Roxanne Hiltz and Murray Turoff (1993),Video plus virtual classroom for distance education: Experience with graduate courses, Invited Paper for Conference on Distance Education in DOD, National Defense University.
Murray Turroff, Et. Al. (2006), The Design of a Dynamic Emergency Response Management (DERMIS), Annual Review of Network Management and Security, Vol. 1, P 101-124
Murray Turroff, Designing a Virtual Classroom, Proceedings of the International Conference on Computer Assisted Instruction (ICCAI'95), National Chiao Tung University, Hsinchu, Taiwan, March 7-10.
Murray Turoff and Starr Roxanne Hiltz,(2000) Effectively Managing Large Enrollment Courses: A Case Study, IS Department, New Jersey Institute of Technology, Sloan ALN workshop