מחנה המעצר מזרעה
מחנה המעצר מזרעה הוקם והופעל על ידי ממשלת המנדט מצפון לעכו, ושימש לכליאתם של אסירים ועצירים מנהליים.
היסטוריה
עריכהמחנה המעצר נוסד בשנת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ושימש למעצר, בצווים מנהליים, של חברי כנופיות ערביות, נתיני אויב וחשודים בריגול. באביב 1940 החלה כליאתם של אסירים יהודים במחנה, ולעיתים נכלאו בו גם מעפילים. ב-1940 נכלאו בו מ"ג אסירי ההגנה ושלושים ושמונה אסירי קורס המפקדים של האצ"ל. האסירים שוכנו בצריפים, שכל אחד מהם הכיל 25 אסירים.
עם העצורים במחנה נמנו אנשי לח"י יצחק שמיר ואליהו גלעדי (שהצליחו לברוח מהמחנה ב-1942), נפתלי לובינצ'יק, מתתיהו שמואלביץ', הרצל עמיקם, נתן ילין-מור ועמנואל הנגבי, אנשי בית"ר ערי ז'בוטינסקי והלל צור, מעפילים אבא ברדיצ'ב ושולמית שמיר (שהכירה במחנה מעצר זה את בעלה, יצחק שמיר).
מחנה המעצר נסגר בדצמבר 1942, ואסיריו הועברו למחנה המעצר בלטרון.
כיום פועל במקום המרכז הרפואי לבריאות הנפש - מזרע.
קישורים חיצוניים
עריכה- יהושע כספי, בתי הסוהר בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, קתדרה 32, יולי 1984