מחנה הפליטים שועפאט
מחנה פליטים שועפאט (בערבית: مُخَيَّم لاجِئين شعفاط, תעתיק מדויק: מח'ים לאג'אין שֻעפאט) הוא מחנה פליטים פלסטינים השוכן בצפון-מזרח ירושלים, בין השכונה הערבית ראס ח'מיס במערב, השכונה היהודית פסגת זאב בצפון, השכונה הערבית דחיית א-סלאם במזרח, ושכונות ראש שחאדה והגבעה הצרפתית בדרום. זהו מחנה הפליטים הפלסטיני היחיד בתחומה הריבוני של מדינת ישראל (הוא נכלל בשטחה המוניציפלי של ירושלים, אך מעבר לקו הירוק). גדר עוטף ירושלים מקיפה את המחנה מצפון, ממערב ומדרום תוך השארתו בפועל מחוץ לתחומי העיר. על פי נתוני הלמ"ס, נכון לסוף שנת 2016 התגוררו במחנה הפליטים כ-20,400 תושבים, אך ההערכות הן שנתון זה נמוך ממספר התושבים בפועל[1].
 | |
| מידע | |
|---|---|
| קואורדינטות | 31°48′44″N 35°14′48″E / 31.81229167°N 35.24653333°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   מחנה הפליטים שועפאט | |
  | |
לעיתים קרובות, נמצא שמתייחסים לכל המתחם הכלול בשטח המוניציפלי של ירושלים ושנמצא מעבר למחסום מחנה שועפאט בשם "מחנה הפליטים שועפאט". אך למעשה שטח מחנה הפליטים (שבאחריות אונר"א) הוא חלק קטן מהמתחם הזה[דרושה הבהרה], והוא מאופיין בבניה נמוכה. ממערב למחנה הפליטים, עדיין בתוך המתחם שמעבר לגדר ההפרדה, נמצא את ראס ח'מיס; מדרום למחנה הפליטים את ראס שחאדה; וממזרח למחנה את דחיית א-סלאם הנמשכת מזרחה עד לגבול המוניציפלי של העיר, שמעברו הכפר ענאתא (שנמצא מחוץ לשטח המוניציפלי). השכונות שמסביב למחנה מאופיינות בבנייה צפופה לגובה. מצפון, מחנה הפליטים מגיע עד לגדר ההפרדה, מאות מטרים בודדים משכונת פסגת זאב[2][3].
בנייה ותשתיות
עריכהרמת התשתיות והשירותים במקום ירודה, המחנה סובל מעוני, הזנחה וצפיפות יתר. כל בתיו מחוברים לתשתיות החשמל והמים הציבוריות, אך לא כולם מחוברים לרשת ביוב. בנויים בו בניינים רבי קומות רבים. בבתים רבים במחנה הוספו קומה שלישית ורביעית לבתים שיסודותיהם נועדו מלכתחילה לשאת קומה אחת או שתיים בלבד, בהתעלם מהנחיות הנדסיות ובטיחותיות[4].
שירותים
עריכהבמחנה הפליטים פועלים שלושה בתי ספר יסודיים, מרפאה ובית מרקחת. עד חקיקת חוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל, אונרא הפעילה שירותים אלו ובנסף גם שירותים ניקיון.[5]
היסטוריה
עריכהמחנה הפליטים הוקם בשנים 1965–1966, במטרה לפנות אליו את תושבי מחנה הפליטים אל-מועסכר ששכן בעיר העתיקה של ירושלים, בתחומי הרובע היהודי הנטוש. המחנה הוקם על קרקע שהוקצתה לארגון אונר"א על ידי שלטונות ירדן (ששלטה באותה עת על מזרח ירושלים והגדה המערבית) ממזרח לשכונת שועפאט, והיה המחנה האחרון שהוקם עבור פליטי 1948. במקורו הוקם המחנה על קרקע בשטח של 203 דונם, ונועד לאכלס 1,500 פליטים. זמן קצר לאחר הקמתו פרצה מלחמת ששת הימים, שבעקבותיה אוכלס המחנה בפליטים נוספים ממלחמה זו. שינוי גבולותיה המוניציפליים של ירושלים לאחר המלחמה כלל את מחנה הפליטים בשטחה המוניציפלי של העיר, והקנה זכות תושבות ישראלית לאוכלוסייתו.
במרוצת השנים הכפיל המחנה את שטחו ואוכלוסייתו גדלה. הערכות שונות קיימות על מספר תושביו, החל מ-8,000 (לפי עיריית ירושלים[6]), ועד 20,000 (לפי עיר עמים[7]), מרביתם נושאי תעודות זהות ישראליות מתוקף היותו של המחנה, דה יורה, בשטחה המוניציפלי של ירושלים. כ-50%–60% מהתושבים רשומים כפליטים, צאצאיהם ובני זוגם. בשנים האחרונות שבו אל המחנה אלפי תושבים שעזבוהו למקומות יישוב אחרים ברחבי יהודה ושומרון, במטרה לשמר את זכויותיהם כתושבי ירושלים בעלי תעודת זהות ישראלית[7]. לא ברור כמה מהם אכן מתגוררים במחנה בפועל. יש הרואים במחנה מתחם "אקס טריטוריאלי" בירושלים, וחלק מהשירותים בו מסופקים בידי אונר"א ולא בידי עיריית ירושלים. גופים ישראליים, ובכלל זה רשויות שלטוניות, נרתעים ונמנעים על פי רוב מלהיכנס למחנה ולסביבותיו ללא ליווי כוחות משמר הגבול עקב מקרים חוזרים ונשנים של יידוי אבנים, זריקת בקבוקי תבערה וירי מצד התושבים הפלסטינים.
בתכנון תוואי גדר עוטף ירושלים, בעקבות פיגועי ההתאבדות באינתיפאדה השנייה וזריקת בקבוקי תבערה וידויי אבנים לעבר תושבי שכונת פסגת זאב, הוחלט שמחנה הפליטים שועפאט יושאר מחוץ לגדר, חרף היותו בשטחה המוניציפלי של ירושלים. בזאת הוא חולק גורל דומה עם השכונות ראס אל-ח'מיס ודאחיית א-סלאם הצמודות אליו. תושבי המחנה והשכונות הסמוכות עתרו לבג"ץ בדרישה להכללתם בתחום הירושלמי של הגדר, בטענה ששיקולים דמוגרפיים ולא ביטחוניים הם שהנחו את מקבלי ההחלטה להותירם מחוץ לירושלים. עתירתם נדחתה, תוך דרישה שבמקום יוקם מסוף מעבר המסוגל לטפל ביעילות במעבר חופשי של 5,000 תושבים ביום. ב-2011 הושלמו עבודות בניית קטע הגדר החוצץ בין מחנה הפליטים ליתר ירושלים, ומסוף המעבר ביניהם.
גלריה
עריכה-
-
דחיית א-סלאם
קישורים חיצוניים
עריכה
- דנה בן-שמעון, המובלעת הירושלמית שהפכה לחממה של פשע ואלימות, באתר ישראל היום, 10 באוקטובר 2022
- מיפוי מחנה הפליטים שועפאט באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2019
- מחנה הפליטים שועפאט באתר אונר"א (באנגלית)
- אבי יששכרוף, גם המשטרה לא מעזה להיכנס למחנה הפליטים המסוכן מכולם, באתר וואלה, 4 ביוני 2015
- Rachel Kushner, ‘We Are Orphans Here’ – Life and death in East Jerusalem’s Palestinian refugee camp, New York Times, December 1, 2016
הערות שוליים
עריכה- ^ מיפוי מחנה הפליטים שועפאט באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2019
- ^ Unrwa, SHU'FAT CAMP, Unrwa
- ^ מוראד נטשה, מחנה פליטים שועפאט, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות
- ^ Shu'fat camp, אתר אונר"א
- ^
ניר חסון, במחנה הפליטים שועפט לא מאמינים שהרשויות ייכנסו לנעלי אונר"א, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2024
- ^ שועפט באתר עיריית ירושלים(הקישור אינו פעיל)
- ^ 1 2 לארה פרידמן ועו"ד דן זיידמן, פרופיל שכונה ירושלמית: מחנה הפליטים שועפאט – סקירה, בתוך Ir Amim Jerusalem Bulletin מ-28 באוגוסט 2006
