מחסנית

אמצעי הזנת תחמושת

מחסנית היא אמצעי הזנה של תחמושת לכלי ירייה, לרוב רובים ואקדחים.

מחסנית לאקדח בקוטר 9 מ"מ

מבנה המחסנית וסוגֶיה

עריכה
 
מחסנית צולבת במצב 'הכנס' ברובה M16

המחסנית עשויה לרוב ממתכת או מתכת בשילוב חומרים פלסטיים. ישנן מחסניות חד־טוריות שבהן הכדורים מסודרים בשורה אחת, וישנן מחסניות דו־טוריות בהן הכדורים מסודרים זה לצד זה וזה ומעל זה, מצידה התחתון של המחסנית. עֲקֵב המחסנית סוגר את המחסנית, ומשמש גם כמשטח ההתנגדות לקפיץ המחסנית. בחלקה העליון של המחסנית יש פתח הזנה, אשר דרכו מזינים אליה תחמושת וממנו נגרפת התחמושת אל בית הבליעה של כלי הירייה. פגמים במחסניות (כמו טעינת יתר לאורך זמן, או חלודה) הם אחד הגורמים למעצור בנשק.

לעיתים משתמשים במחסנית צולבת, שהיא למעשה שתי מחסניות המחוברות זו לזו בצורה מדורגת. מחסנית צולבת נועדה לזרז את הליך החלפת המחסנית עם התרוקנות המחסנית הראשונה.

אמצעי הזנה נוספים לנשק הם שרשיר ותוף:

  • שרשיר תחמושת מורכב מתחמושת המחוברת בתרמיל. בשרשיר מתפרק מחוברים התרמילים זה לזה לרוב באמצעות חוליות מתכת קצרות; לאחר שהקליע נורה, מופרד התרמיל המשומש ומועף מתריס הנשק. בשרשיר קבוע מחוברים התרמילים זה לזה לרוב באמצעות חוליות בד; לאחר שהקליע נורה, יוצא השרשיר מצדו השני של כלי הירייה, שלם אך ריק.
  • תוף תחמושות הוא מכל מעוגל המשמש כמחסנית. היה בשימוש במקלע לואיס.

היסטוריה

עריכה

בעבר, שיטות הזנת הנשק הנהוגות היו טעינה ידנית של הנשק דרך צידו הקדמי של הקנה (אבק שרפה ותחמושת בנפרד-בדומה לשיטת ההזנה של התותחים באותה תקופה) או דרך בית הבליעה (כנהוג היום, לאחר המצאת התחמושת האחודה). עם ההתפתחות שנעשתה בכלי הנשק, הופיעו רובים בריחִיִּים בעלי שחלה (מחסנית פנימית) שבהם ניתן היה לבצע ירי מהיר יותר, בהשוואה לרובים מאותה תקופה. בחלקם נגרף הכדור עם תנועת בריח ידנית, ובחלקם היה צורך לדרוך את הנשק עם בוכנה (שיטת הפעולה של רובי הציד). לקראת ראשיתה של המאה ה-20 פותחו לראשונה כלי ירי אוטומטיים וחצי אוטומטיים בעלי הזנה ממחסנית. לעומת שיטות שהיו נהוגות בעבר, השימוש ברובה נטען ממחסנית הִקְנָה למפעילו קצב אש גבוה יותר ונוחות בתפעולו.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מחסנית בוויקישיתוף