מיכאיל גראבסקי
מיכאיל איסאקוביץ' גראבסקי (ברוסית: Михаил Исаакович Грабский 3 באפריל 1923 – 3 באוגוסט 2007) היה יהודי סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כתותחן בצוות טנק בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
3 באפריל 1923 קייב, ברית המועצות  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 2007 (בגיל 84) סנט לואיס, מיזורי, ארצות הברית  |
| השתייכות |
 הצבא האדום |
| תקופת הפעילות | 1941–1946 (כ־5 שנים) |
| דרגה |
 סרג'נט (סמל) |
| תפקידים בשירות | |
| שריונר, תותחן בצוות טנק | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות עיטור לנין עיטור הכוכב האדום[1] מדליות שונות | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בעיר קייב במשפחתו של פועל. בשנת 1941 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון.
מיד לאחר הפלישה הנאצית לברית המועצות התגייס לצבא האדום. הוא נשלח לקורס נהגים צבאים. בהמשך נסוג עם הצבא האדום מזרחה. נלחם בקרב סטלינגרד. במהלך הקרב נפצע ופונה לטיפול רפואי בעורף. לאחר שהחלים נשלח לקורס שריון, בו הוכשר לתפקיד של תותחן בטנק. בתום הקורס שובץ בחטיבת המשמר המשוריינת מס' 52, כתותחן בצוות טנק בפיקודו של ישראל קופרשטיין.
במהלך קרב דנייפר, טנק, שבצוותו שירת גראבסקי, היה בין הראשונים שצלח את הנהר דנייפר והגיע לגדה המערבית. טנק חיפה באש תותחו על חיילי החי"ר וניהל קרבות עם הטנקים הגרמנים. במהלך השעות הראשונות לאחר הצליחה הצליח גראבסקי לחסל שני טנקים גרמנים. בהמשך נעה החטיבה, בה שירת גראבסקי, צפונית לקייב, כדי לחתוך את הכביש קייב-ז'יטומיר ולמנוע מהגרנים להביא תגבורת לכוחותיהם בעיר קייב. החטיבה קיבלה פקודה להשתלט על העיר פסטוב, צומת רכבות חשובה, אשר צמודה לכביש קייב-ז'יטומיר. טנק, בו שירת גראבסקי, היה בחוד ההתקפה. הוא היה הראשון שנכנס לעיר וסייע בכיבושה. במהלך הקרבות בפסטוב השמיד גראבסקי 3 טנקים גרמנים נוספים. על גבורתם בקרב דנייפר הוענק לכל חברי צוות הטנק תואר גיבור ברית המועצות.[2]
היחידה, בה שירת גרבסקי המשיכה להתקדם מערבה. גראבסקי נטל חלק במבצע לבוב-סנדומייז', מבצע ויסלה-אודר, הקרב על ברלין וסיים את המלחמה בפראג.
בשנת 1946 השתחרר מן השירות וחזר לעירו. עבד בתעשייה. בשנת 1967 סיים לימודי הנדסת תעשייה וניהול (בלימודי ערב). בשנת 1981, הגיש בקשה לרשויות לעזוב את ברית המועצות ולהגר לארצות הברית. על מעשה זה נשלל ממנו התואר "גיבור ברית המועצות" וכל העיטורים נלקחו ממנו. בשנת 1982 קיבל אישור לעזוב את ברית המועצות עם משפחתו. בהגיעו לארצות הברית התיישב בעיר סנט לואיס שבמדינת מיזורי.[3]
לאחר התפרקות ברית המועצות הגיש מספר בקשות לממשלות רוסיה ואוקראינה לביטול שלילת התואר. בקשתו אושרה על ידי בית הדין הגבוה לערעורים של רוסיה באוגוסט 2000. הוא זוכה מאשמת "בגידה במולדת" ועיטור כוכב הזהב הוחזר לו.