מיכאיל קוזמין
מִיכָאִיל אַלֶכְּסֵיֶוִיץ' קוּזְמִין (ברוסית: Михаи́л Алексе́евич Кузми́н; 18 באוקטובר 1872[1] – 1 במרץ 1936) היה משורר, מוזיקאי וסופר רוסי, תורם בולט לתור הכסף בשירה הרוסית.
 | |
| מיכאיל קוזמין סביב 1911 | |
| לידה |
18 באוקטובר 1872[1] ירוסלבל באימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1936 (בגיל 63) לנינגרד בברית המועצות |
| מדינה | רוסיה |
| מקום קבורה |
ליטרטורסקיה מוסטקי  |
| מקום לימודים |
הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג |
| שפות היצירה | רוסית |
| תחום כתיבה | ספרות ושירה |
| סוגה |
שירה, שירה לירית, סיפור קצר |
| זרם ספרותי | אקמאיזם |
| יצירות בולטות | הרומן "כנפיים" |
| תקופת הפעילות |
מ-1905 |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקוזמין נולד למשפחת אצולה בירוסלבל, גדל בסנקט פטרבורג ולמד מוזיקה בקונסרבטוריון סנקט פטרבורג בהדרכת ניקולאי רימסקי-קורסקוב. אולם הוא לא סיים את לימודיו, ובהמשך הסביר את שינוי הכיוון שלו לעבר השירה כך: "זה קל ופשוט יותר. השירה נופלת מן השמים מוכנה, כמו המן לפיות בני ישראל במדבר".[2] אבל הוא לא ויתר על מוזיקה; הוא הלחין את המוזיקה להפקתו המפורסמת של וסבולוד מיירהולד משנת 1906 למחזהו של אלכסנדר בלוק "באלאגנצ'יק" (Балаганчик), ושיריו היו פופולריים בקרב האליטה הפטרבורגית: "הוא שר אותם, מלווה את עצמו בפסנתר, תחילה בסלונים שונים, כולל ה"מגדל" של איוונוב (אנ'), ואחר כך בבית הקפה "הכלב המשוטט" (אנ'). קוזמין אהב לומר על היצירות שלו ש'זו רק מוזיקה קטנה, אבל יש לה את הרעל שלה'".
אחד מחבריו הקרובים והשפעה גדולה עליו בצעירותו היה האריסטוקרט הגרמנופיל הפוליגלוט גאורגי צ'יצ'רין (שנכנס מאוחר יותר לשירות הדיפלומטי ולאחר מהפכת אוקטובר הפך לקומיסר העם לענייני חוץ), תומך נלהב של ריכרד וגנר ופרידריך ניטשה. השפעה חזקה נוספת היו מסעותיו, תחילה למצרים ולאיטליה ולאחר מכן לצפון רוסיה, שם התרשם עמוקות מאדוקי האמונה הישנה. הוא התיישב בסנקט פטרבורג והתקרב למעגל סביב מיר איסקוסטבה (Мир искусства, עולם האמנות). כתביו הראשונים שפורסמו הופיעו ב-1905 ומשכו את תשומת ליבו של ולרי בריוסוב, שהזמין אותו לתרום למגזין הספרותי רב ההשפעה שלו ואסיי (אנ') (Весы́, "מאזניים"), מרכז התנועה הסימבוליסטית, שם פרסם ב-1906 את מחזור השירים שלו "שירי אלכסנדריה" (על פי הדגם של שירי ביליטיס (אנ') של המשורר הצרפתי פייר לואיס (אנ')[3] והרומן הרוסי הראשון עם נושא הומוסקסואלי, כנפיים (אנ'), שזכה מיד לפרסום והפך אותו לסופר פופולרי. ב-1908 הופיע קובץ השירה הראשון שלו, סטי (Сети, רשתות), שגם הוא זכה להערכה רבה. במילותיה של רוברטה רידר (Roberta Reeder), "שירתו מלומדת והנושאים נעים בין יוון העתיקה ואלכסנדריה לפטרבורג של ימינו."
ב-1908 התגורר עם סרגיי סודייקין (אנ') ואשתו הראשונה אולגה גלבובה (Ольги Глебовой), שאיתה התחתן רק שנה קודם לכן; כשאולגה גילתה שבעלה מנהל רומן עם קוזמין, היא התעקשה שקוזמין יעזוב. "אבל למרות תקלה זו, קוזמין, סודייקין וגלבובה המשיכו לשמור על מערכת יחסים פרודוקטיבית ומקצועית, ושיתפו פעולה במיזמים רבים - מחזות, ערבים מוזיקליים, הצהרות שירה - במיוחד בקברטים של סנקט פטרבורג". קוזמין היה גם אחד המשוררים האהובים על אשתו השנייה של סודייקין, ורה (אנ'), והאלבום שלה שפורסם מכיל כמה משיריו בכתב היד.
קוזמין פגש את המשורר יורי יורקון (אנ') בשנת 1913. שני הגברים חיו יחד עם אימו של יורקון, ואשתו של יורקון, אולגה ארבנינה (Ольга Арбе́нина), הצטרפה אליהם, לזמן קצר. מערכת היחסים של קוזמין ויורקון נמשכה עד מותו של קוזמין. קוזמין מת ב-1936 מדלקת ריאות, שנתיים לפני שיורקון וסופרים רבים אחרים נעצרו תחת המשטר הסטליניסטי והוצאו להורג ביריה.
הקשר של קוזמין עם הסימבוליסטים מעולם לא היה סופי, ובשנת 1910 הוא עזר להקים את התנועה האקמאיסטית עם חיבורו "О прекрасной ясности" (על בהירות יפה), בו תקף "מלכודות קוסמיות לא מובנות ואפלות" והפציר בסופרים להיות "הגיוניים בתפיסה, בבניית היצירה, בתחביר... תאהבו את המילה, כמו פלובר, היו חסכוניים באמצעים וקמצנים במילים, מדויקים ואמיתיים - ותגלו את סודו של דבר מדהים - בהירות יפה - שהייתי קורא לה קליריזם". הוא לא היה חבר בקבוצה יותר משהיה חבר בקבוצת הסימבוליסטים, אבל הוא היה קשור באופן אישי לכמה מחבריה; בשנים 1910–1912 הוא התגורר בדירה המפורסמת (הנקראת "המגדל") של איוונוב (אנ'), שהיה השפעה מעצבת נוספת על האקמאיסטים, והוא היה ידיד של אנה אחמטובה, שעבור ספר השירה הראשון שלה, вечер [ערב], הוא כתב הקדמה מחמיאה. (בשנים מאוחרות יותר שמרה אחמטובה טינה לקוזמין, כנראה בגלל ביקורת משנת 1923 שבו הוא הצטייר בעיניה כמתנשא, והיא הפכה אותו לאב טיפוס של אחד הנבלים ב"שיר ללא גיבור").
כרך השירה האחרון שפרסם קוזמין במהלך חייו היה ""הטרוטה שוברת את הקרח" (Форель разбивает лёд, 1929), מחזור של שירה אפית.[4]
בשנות ה-20 וה-30 קוזמין התפרנס בעיקר כמתרגם ספרותי, בעיקר של מחזותיו של ויליאם שייקספיר. הוא מת בלנינגרד.
מורשת
עריכההמשורר והמבקר בן זמננו אלכסיי פורין (אנ') חושב שהמסורת ה"טראגית" הגלויה, בעלת אוריינטציה חברתית, של הספרות הרוסית מוצתה והיא הייתה צריכה לכוון את עצמה מחדש לאורך המסורת האישית והאמנותית יותר כפי שהדגימו קוזמין וולדימיר נבוקוב. הוא מצטט את אינוקנטי אננסקי (אנ') שאמר שחשוב להימנע מהחיבוק העיקש של ה'כמו כולם'" וכותב: "דווקא שירתם של אננסקי וקוזמין עשתה בראשית המאה העשרים את הצעד הראשון והמכריע. מה"כמו כולם" הזה - לכיוון הפרטים המתפרשים פסיכולוגית והמילה היומיומית, לכיוון האינטונציה החיה - צעד שיש להשוות, אולי, רק למהפכת פושקין. כל השירה הלירית הרוסית שבהמשך היא בלתי נתפסת בלעדיו".
אוסיפ מנדלשטם בסקירה שלו מ-1916 "על שירה בת זמננו" כתב:
הקלאסיציזם של קוזמין שובה לב. כמה מתוק לקרוא משורר קלאסי שחי בתוכנו, לחוות תערובת גתיאנית של "צורה" ו"תוכן", להשתכנע שהנשמה אינה חומר עשוי כותנה מטאפיזית, אלא הפסיכה העדינה חסרת הדאגות.. שיריו של קוזמין לא רק מתאימים את עצמם בקלות לשינון, אלא גם להיזכר, כביכול (רושם ההיזכרות כבר לאחר הקריאה הראשונה), והם צפים אל פני השטח כאילו מתוך שכחה (קלאסיציזם)...
ובחיבורו "מכתב על שירה רוסית" (1922), הוא אמר "קוזמין הביא שירי דיסידנטים מחופי הוולגה, קומדיה איטלקית ממולדתו, רומא, ואת כל ההיסטוריה של התרבות האירופית אם היא הפכה למוזיקה - מ"הקונצרט" של ג'ורג'ונה בארמון פיטי ועד לשירי הטונים העדכניים ביותר של דביסי.
הרומן "כנפיים" תורגם לעברית על ידי פטר קריקסונוב, הוצאת קדימה, 2016.[5]
לקריאה נוספת
עריכה- מיכאיל קוזמין – על הבהירות המופלאה (מרוסית: דינה מרקון), דחק, כרך טו', 2022.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מיכאיל קוזמין, שני שירים, תרגום אברהם שלונסקי בפרויקט בן יהודה
- כנפיים - משעולים # מאת מיכאיל קוזמין – אתר סימניה
- מיכאיל קוזמין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מיכאיל קוזמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מיכאיל קוזמין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
מיכאל קוזמין (1872-1936), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ברוסיה התאריכים לפני 1917 היו לפי הלוח היוליאני, תאריך הלידה לפי הלוח הגרגוריאני היה 6 באוקטובר
- ^ Solomon Volkov, St. Petersburg: A Cultural History (Simon & Schuster/Free Press, 1997), pp. 189-90.
- ^ Osip Mandelstam, Complete Critical Prose (Ardis, rev. ed. 1997), pp. 306-07, n. 15.)
- ^ Karlinsky, S.; Kuzmin, Mikhail; Malmstad, John E.; Markov, Vladimir (1979). "Review: Death and Resurrection of Mikhail Kuzmin". Slavic Review. 38 (1): 72–76. doi:10.2307/2497230. JSTOR 2497230.
- ^
אבנר שפירא, רומן החניכה ההומוסקסואלי של "אוסקר ויילד הרוסי" יוצא בעברית, באתר הארץ, 17 בינואר 2017
