מיכאל דוד
מיכאל דוד הוא פרופסור לדרמטולוגיה בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. לשעבר, מנהל מחלקת עור ומין במרכז רפואי רבין.
קורות חיים
עריכהנולד בעדן ב-1944 למזל (לבית אהרון עוואד) ויעקב יחיאל דוד. המשפחה עלתה לישראל לאחר הפרעות ביהודי עדן בדצמבר 1947.
למד בתיכון עירוני א' בתל אביב. למד רפואה במסגרת העתודה האקדמית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים בשנים 1963–1969. התגייס לצה"ל ב-1970 ושירת כרופא צבאי.
במלחמת יום הכיפורים שירת בחזית סואץ כמ"פ פלוגה רפואית, רס"ן במילואים.
בפברואר 1974 החל התמחות בדרמטולוגיה תחת הנהלתו של פרופ' פוירמן. המשיך לעבוד במחלקה כרופא בכיר ואחר כך כסגן מנהלת המחלקה- פרופ' זנדבנק. ב-1993 התמנה כמנהל המחלקה עד לפרישה לגמלאות בנובמבר 2011. החליפה אותו פרופ' אמיליה חודק. מאז פרישתו משמש כאחראי על תחום רפואת העור בלאומית שירותי בריאות.
פעילות אקדמית
עריכהב-1982 השתלם בתחום הפוטודרמטולוגיה בבי"ח Saint John בלונדון, סמוך לחזרתו למחלקה נפתחה בבילינסון המרפאה הראשונה בארץ לפוטותרפיה. ב־1986 השתלם במסגרת שנת שבתון באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, קליפורניה, בתחום הפסוריאזיס והפוטותרפיה.
דוד קידם שתוף פעולה מחקרי עם מו"פ ים המלח ובהמשך היה היועץ המדעי בתחום הדרמטולוגיה. בשנים אלו פורסמו מחקרים קליניקו-אימונופתולוגיים בהם נבדקה ההשפעה של טיפול אקלימי בים המלח על פסוריאזיס ועל מיקוזיס פונגואידס. במחקר אפידמיולוגי מבוקר נמצא כי טיפול אקלימי חוזר בים המלח אינו גורם לעליה בשכיחות סרטן העור בחולים. פרסם מחקרים בתחום הפמפיגוס בהם מחקרים אפידמיולגיים שבדקו בין היתר את המהלך והפרוגנוזה של חולי פמפיגוס בארץ, שכיחות מחלות נילוות, ופמפיגוס משפחתי. נמצא כי כמחצית מבני המשפחה הגרעינית של חולי פמפיגוס הם נשאים של נוגדני המחלה. פרסם והיה שותף ביותר מ-200 פרסומים בעיתונות מדעית.
פעילות מקצועית
עריכהבמהלך שנות עבודתו שמש בתפקידים נוספים: יו"ר החוג לדרמטולגיה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, נשיא החברה הדרמטולגית בישראל, חבר במועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל. הוא הקים את החוג לפסוריאזיס ושמש כיו"ר החוג במשך מספר שנים.
עם חזרתו ארצה פעל לקדום השרות הדרמטולוגי בבית החולים. נפתחו מספר מרפאות ייחודיות- קונטקט דרמטיטיס, מחלות פיטריתיות, פסוריאזיס ודרמטולוגיה כירורגית. בשנת 1996 נפתח אשפוז יום דרמטולוגי, והוקמה מרפאת לייזר בבית חולים השרון. בהמשך נפתחו מרפאות ייחודיות נוספות – מרפאת למפומות של העור, שומות פיגמנטריות, מחלות שלפוחתיות אוטוימוניות, מרפאת למחלות שיער, ומרפאת מעקב אחרי חולים מושתלים.
ארגן כנסי מחקר במסגרת בית החולים וכן כנסים ברפואת עור במסגרת הקהילה.
דוד קידם את ההוראה בבית החולים ובפקולטה לרפואה בכל קבוצות הלימוד – סטודנטים לרפואה, מתמחים, רופאי משפחה וילדים. הוביל תוכנית רב שנתית ללימודי המשך בדרמטולוגיה עבור מתמחים ומומחים. במחלקה עצמה, הקדיש זמן רב ומאמץ מיוחד בהקניית ידע קליני מעשי ותאורטי למתמחים. רבים מתלמידיו ממלאים משרות בכירות במרכזים רפואיים בבתי החולים ובקהילה.
עבור פועלו במשך השנים, קיבל תעודת הוקרה על תרומתו לדרמטולוגיה מהליגה הבינלאומית של חברות הדרמטולוגיה ( ILDS - International League of Dermatological Societies ).
משפחה
עריכהנשוי ללאה (אחות במקצועה) ואב לשלושה. מתגורר בתל אביב.
מספריו
עריכה- "פרקים בדרמטולוגיה" - מיכאל דוד, מרים זנדבנק, אריה אינגבר, הוצאת דיונון, 1990.