מיכאל וינר
מיכאל (מיקי) וינר (נולד ב-28 באוקטובר 1944) הוא רופא ישראלי ולשעבר קצין רפואה ראשי בצה"ל.
 | |
| לידה |
28 באוקטובר 1944 (בן 80) טרזיינשטט  צ'כיה |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1946 |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | מיקי |
| השכלה |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1970–1994 (כ־24 שנים) |
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת יום הכיפורים מבצע ליטני  מבצע שלום הגליל האינתיפאדה הראשונה  המערכה ברצועת הביטחון | |
| תפקידים אזרחיים | |
|
ראש אגף רפואה בקופת חולים כללית מנהל מחוז חיפה והגליל המערבי בקופת חולים כללית | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהוינר נולד במחנה הריכוז טרזיינשטט שבצ'כיה. אביו ולטר נרצח באושוויץ כ-12 ימים לפני הולדתו. אימו גרטה וינר (לבית פולק) שרדה ולאחר השחרור הייתה פעילה בעליית הנוער בצ'כיה, עד עלייתם לארץ בשנת 1946. גר בחיפה, למד בבית הספר הריאלי מכיתה א' עד י"ב וסיים ב-1962. בשנת 1962 התגייס לצה"ל ולמד בבית הספר לרפואה שליד הדסה בירושלים מ-1963 עד 1970. במלחמת ששת הימים גויס ושרת בהגנה המרחבית בדרום. במהלך הסטאז' בשנת 1970 שרת פעמיים במעוזים בתעלה ביוני ובדצמבר.
לאחר סיום לימודי הרפואה
עריכה
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: סדר כרונולוגי, הפרדה בין תפקידים אזרחיים וצבאיים.בשנת 1971 מונה לקצין הרפואה הגדודי של גדוד 51 בגולני. בשנת 1972 מונה לקצין הרפואה של חטיבת גולני, ולקח חלק במבצעי סיירת גולני. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים שימש וינר כמפקד פלוגת הרפואה החטיבתית של גולני, (פח"ח 498) ולאחר שהרופא החטיבתי נפצע בניסיון לכיבוש החרמון ב-8 באוקטובר, החליף אותו וינר ושימש בשני תפקידים במקביל. בהמשך לקח חלק בקרבות ההגנה והבלימה נגד הצבא הסורי בצפון רמת הגולן ובמרכזהּ, בקרבות לכיבוש המובלעת הסורית[1] ובמבצע קינוח[2].
בשנת 1975 מונה וינר לסגן מפקד הרפואה של פיקוד הצפון (סמר"פ). בתפקידו זה פעל רבות להקמת מערך מרפאות הגדר הטובה, הראשונה במטולה (שער פטמה) ובהמשך באבן גבול 4 ו-14. עם סיום תפקידו בשנת 1976 מונה למפקד גדוד הרפואה של אוגדה 90. בשנת 1978 במבצע ליטני שימש כמנהל השירות הרפואי לאזרחי דרום לבנון תוך הפעלת בית חולים בעיירה תבנין ועוד 13 מרפאות ניידות במסגרת הממשל הצבאי בפיקודו של בנימין בן אליעזר. בשנת 1981 מונה לרופא קצח"ר בו שימש קרוב לשנתיים. במלחמת שלום הגליל היה הרופא האוגדתי של עוצבת האש מהנחיתה באוואלי ועד כיבוש דרום בירות ערב רציחתו של באשיר ג'ומייל. בקיץ 1983 מונה וינר למפקד המערך הרפואי בפיקוד צפון, בתקופה זו שהה צה"ל בלבנון ולקראת סיום תפקידו ירד צה"ל בקיץ 1985 לרצועת הביטחון.
במהלך שירותו קידם את היערכות מערך הרפואה של צד"ל תוך הפעלה מלאה ויעילה של בית החולים במרג' עיון והכנות להקמת בי"ח בבינת ג'בייל.
בתחילת 1987 מונה לסגן קצין רפואה ראשי עד אביב 1989.
וינר התמחה בבי"ח רמב"ם ברפואה פנימית ושימש כסגן מנהל ביה"ח בשנים 1989 עד 1991 כולל במלחמת המפרץ הראשונה, בה היה אחראי למערך החירום של בית החולים. בנוסף למומחיות ברפואה פנימית וינר מומחה במנהל רפואי. בשנים 1989–1991 גם שימש כעוזר ראש מו"פ לנושא האדם בקרב, וקידם מחקרים בתחום האדם בתנאי הקרב השונים מבחינה פיזיולוגית כמו גם פסיכולוגית.
בשנים 1994–1991 שימש כקצין רפואה ראשי בדרגת תת-אלוף, תפקיד בו שירת שלוש וחצי שנים.
בתקופת שירותו כקרפ"ר עסק רבות בהקמת מערך הטראומה במערכת הבריאות. בעת כהונתו הוקמה "החברה הישראלית לטראומה" בה שימש כיו"ר במשך 4 שנים. בתקופה זו הוכנסה שיטת ההדרכה לטראומה ATLS וזו הפכה מרכיב חובה בהתמחויות במקצועות הכירורגים מטעם המועצה המדעית של הר"י. כן הוקם ענף טראומה בחיל הרפואה והוקם ואורגן מערך הרפואה של פיקוד העורף.
לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לקופת חולים 'כללית', תחילה כראש אגף הרפואה, ובשנת 1998 התמנה וינר לתפקיד מנהל מחוז חיפה והגליל המערבי בקופת חולים כללית. בשנת 2008 פרש מתפקידו[3]. בתקופה זו שימש כנציג 'כללית' מטעם המנכ"ל ברשות העליונה לאשפוז לשעת-חירום, כולל במלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.
מיקי נשוי לשושנה וינר, אב ל-3 בנים, סב ל-7 נכדים.
משלחות סיוע
וינר פיקד על שלוש משלחות סיוע לחו"ל. הראשונה באוגוסט 1986 עת עמד בראש משלחת הסיוע הישראלית לקמרון לאחר ההתפרצות הלימנית באגם ניוס[4] [5]. בחורף 1988 עמד וינר בראש משלחת רפואית שפעלה בארמניה לאחר רעידת אדמה קטלנית שגבתה כ-25,000 קורבנות. המשלחת הפעילה בית חולים באזור שנפגע, במקביל למשלחת חילוץ והצלה בפיקודו של אהרון ורדי. בשנת 1994 כקצין רפואה ראשי פיקד על 3 משלחות שפעלו במשך 6 שבועות בגומא בזאיר (על גבול רואנדה) שנשלחו להפעיל בית חולים שדה לטיפול בנפגעי מגיפת כולרה בקרב הפליטים מרואנדה כמו גם פצועים ממלחמת האזרחים שהתחוללה שם.
קישורים חיצוניים
עריכה- תת-אלוף ד"ר מיכאל וינר(הקישור אינו פעיל) באתר חיל הרפואה.
- אחיקם משה דוד, 40 שנה אחרי: נחשפים יומני מלחמת יום כיפור, באתר nrg, 22 ביוני 2013.
הערות שוליים
עריכה- ^ אחיקם משה דוד, 40 שנה אחרי: נחשפים יומני מלחמת יום כיפור, באתר nrg, 22 ביוני 2013.
- ^ אילן כפיר, "הקרב על החרמון", הוצאת דביר, 2013, עמוד 271.
- ^ רן רזניק, רופא בכיר ברמב"ם: הכללית גרמה "סבל ונזק" לעשרות חולים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2008.
- ^ דליה מזורי, מחזות כמו בעיר פומפיי נגלו לעינינו בקמרון, מעריב, 2 בספטמבר 1986
- ^ Thomas L. Friedman, In Cameroon, scenes of a valley of death, The New York Times, 1986, עמ' 1