מיכאל עלי

מיכאל עלי
לידה	1850; אתיופיה
פטירה	8 בספטמבר 1918 (בגיל 68 בערך); Holeta Genet, אתיופיה
מדינה	אתיופיה
בן או בת זוג	Shoa Reggad Menelik
תחת קיסר אתיופיה	יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה ; מנליק השני
תחת קיסר אתיופיה	ייאסו החמישי

ראס מיכאל^[1] (1850–1918) היה המנהיג המוסלמי של הוואלו, תת-שבט של האורומו.

האימאם מוחמד עלי קיבל את הנצרות בפקודת הקיסר יוהנס ב-1878 וזכה בתואר ובשם ראס מיכאל. הוא נשאר שליט אוטונומי של האורומו במרכז אתיופיה, ופיקד על חיל הפרשים האדיר שלהם. שירת את יוהנס בנאמנות ולאחר מותו של יוהנס נעשה יד ימינו של מנליק. הוא נשא לאישה את בתו של מנליק, שוואה-רגה ובנם מנישואים אלה, ליג' ייאסו, יועד בידי מנליק ליורשו.

חייו

מוחמד עלי היה קרוב משפחה של וורקיטו, מלכת וואלו.^[2] המלכה וורקיטו התיידדה עם שוואני צעיר בשם סהלה מריאם כאשר הוא נמלט מהקיסר תוודרוס השני. באמצע 1850, תיאודור כלא את הנסיך הצעיר במעוזו ההררי אמבה מריאם. המאסר לא היה קשה, ובעודם כלואים, סהלה מריאם נישא לאליטש תוודרוס בתו של הקיסר.

מוחמד עלי הפך לחבר קרוב של סהלה מריאם שהיה מבוגר ממנו בשש שנים. עם הזמן, סהלה מריאם הוכתר לקיסר ונקרא מנליק השני ומוחמד עלי הפך לאחד מתומכיו הנאמנים. כתוצאה מכך, ב-1874 מונה על ידי מנליק כמושל וואלו.^[2] עם זאת, כאשר מוחמד חזר לוואלו ממסע שערך עם מנליק בגוג'אם, עם שובו מצא שעמדתו מאוימת על ידי מרד אנטי שוואני שפרץ בוואלו. הוא החליט לוותר על חברותו עם מנליק ולשמור על בסיס הכוח שלו על ידי תמיכה ביוהנס הרביעי, שיצא במסע צבאי על שאווה מתוך מחשבה שיביס את מנליק. "אף על פי שהתמרון הפוליטי הצליח מעל למצופה לטווח הרחוק," הרולד מרקוס מציין כי: "מוחמד עלי קיבל מיד תבוסה מוחצת מידי הצבא שוואני."^[3]

למרות הניצחון של מנליק על וואלו, ב-20 מרס 1878 הקיסר יוהנס הכניע את מנליק (בלא קרב), אשר כללה גם את העברת האמונים של מוחמד עלי ממנליק ליוהנס. מאוחר יותר באותה שנה, בכינוס על של אצילי אתיופיה בבורו מדה שבוואלו, בניהולו של הקיסר, תבע הקיסר יוהנס מכל המוסלמים המחזיקים משרות באתיופיה להתנצר בתוך שלושה חודשים או לוותר על עמדותיהם. "לאחר למסקנה שוואלו הייתה שווה מסה", כותב מרקוס, "מוחמד עלי הוביל את בני עמו לנצרות." בעוד הוא הוטבל בשם "מיכאל" והפך לראס (שווה ערך ל"דוכס"), בני אורומו רבים בוואלו סירבו לוותר על אמונתם ועזבו למטמה, ג'ימה, והרר.^[4] מיכאל של וואלו, כפי שהוא ידוע כיום, נישא לשוואה-רגה. בתו הבכורה של מנליק. מיכאל ייסד את דסיה, העיר הראשונה בוואלו, וכיום בירתה החדשה.

בשנת 1896, במהלך המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה, מיכאל נלחם לצד מנליק והוביל את פרשי האורומו נגד הפולשים האיטלקים בקרב עדווה. החטיבה האיטלקית בפיקוד דבורמידה סבלה מנחיתות והחלה בנסיגה לעבר עמדות איטלקיות עורפיות. עם זאת, החטיבה צעדה בשוגג לתוך עמק צר שבו פרשיו של מיכאל שחטו אותם, תוך שהם צועקים "לחתוך! לחתוך!" (איבאלגומה! איבאלגומה!). שרידיו של דבורמידה מעולם לא נמצאו.^[5]

בעקבות מותו של מנליק ב -1913, בנו של מיכאל, ליג' ייאסו, עלה לשלטון בשם ייאסו החמישי. וזאת עקב צוואתו של מנליק, ראס טסמה נאדוו הפך לעוצר עבור נכדו של מנליק בן ה-18. עם זאת, באותה שנה, טסמה נאדוו מת. עם מותו של טסמה ייאסו היה עצמאי, ואולם הוא מעולם לא התקבל במלואו על ידי כלל האצילים. וחשוב מכך, הוא מעולם לא הוכתר באופן רשמי לקיסר. עם זאת, ייאסו, הכתיר את אביו מיכאל לנגוס (מלך) וואלו. מיכאל לאחר מכן הפך לכוח שמאחורי הכתר.^[6]

במהלך מלחמת העולם הראשונה, התעוררו חששות עקב קשריו של ייאסו עם מעצמות המרכז, על תמיכה אפשרית שלו במוחמד חסן עבדאללה (המכונה על ידי הבריטים "המולא המשוגע"), והמרת דתו לאסלאם. בתגובה לחששות אלה, ב -27 בספטמבר 1916, ייאסו הודח מהשלטון ודודתו לאולט ("הנסיכה") זאודיטו, הוכרזה כניגיסטה נגסט ("מלכת המלכים"). זאודיטו הייתה הבת השלישית של מנליק, כמו כן מונה יורש עצר צעיר הוא טפרי מקונן, העתיד להיות הקיסר היילה סלאסי.

תגובת נגוס מיכאל להדחת בנו ייאסו הייתה מהירה. ב-7 באוקטובר, מיכאל יצא מוואלו בראש צבא של 80,000 חיילים לפלוש לשאווה ולהחזיר את בנו לשלטון; ייאסו היה אמור להצטרף אליו שם עם צבא משלו. ב -27 באוקטובר, נגוס מיכאל התעמת עם הגוף העיקרי של הכוחות התומכים בזאודיטו בקרב סגאלה. כוחות מיכאל תקפו ראשונים, אבל התחמושת למכונות ירייה שלו נגמרו מוקדם והארטילריה שלו השתתקה במהירות. ההתקפות הישירות של חי"ר וחיל פרשים נתקלו באש רצחנית של אויב מוכן שחיכה להתקפותיו. .^[7] ייאסו התעכב בדרכו לשדה הקרב והגיע מאוחר מכדי לעזור. כשראה שאביו הובס, הוא נמלט מהקרב.^[8] מיכאל נתפס והושם תחת פיקוחו של הפיטאוורארי ("מפקד חיל החלוץ") הבטה גיורגיס, אשר הגבילו אל אי באגם צ'אבו שבארץ הגוראגה. אחרי שנתיים וחצי, אשרה הקיסרית זאודיטו את העברתו מהאי, והוא הושם במעצר בית בהוליטנה גנט, שם נפטר כעבור שישה חודשים.^[9]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכאל עלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ בנו ליג' ייאסו העניק לו בשנת 1914 את התואר נגוס (מלך) וואלו, אולם יש על כך מחלוקת מכיוון שייאסו עצמו לא הוכתר רשמית לקיסר.
^ ¹ ² Harold G. Marcus, The Life and Times of Menelik II: Ethiopia 1844-1913 (Lawrenceville: Red Sea Press, 1995), p. 35
^ Marcus, Menelik II, p. 53
^ Marcus, Menelik II, p. 58
^ George Fitz-Hardinge Berkeley, Campaign of Adowa (1902), quoted in Lewis, Fashoda, p. 118.
^ Mockler, Haile Sellassie's War (New York: Olive Branch Press, 2002), p. 385
^ Gebre-Igziabiher Elyas, Prowess, Piety, and Politics: The Chronicle of Abeto Iyasu and Empress Zewditu of Ethiopia (1909-1930), translated by Edward Molvaer (Köln: Rüdiger Köppe, 1994), pp. 372-375
^ Harold G. Marcus, Haile Sellassie I the Formative years: 1892-1936 (Lawrenceville: Red Sea Press, 1996), pp. 25f
^ Gebre-Igzabiher Elyas, Chronicle, pp. 400f

[1] בנו ליג' ייאסו העניק לו בשנת 1914 את התואר נגוס (מלך) וואלו, אולם יש על כך מחלוקת מכיוון שייאסו עצמו לא הוכתר רשמית לקיסר.

[Marcus-35-2] ¹ ² Harold G. Marcus, The Life and Times of Menelik II: Ethiopia 1844-1913 (Lawrenceville: Red Sea Press, 1995), p. 35

[3] Marcus, Menelik II, p. 53

[4] Marcus, Menelik II, p. 58

[5] George Fitz-Hardinge Berkeley, Campaign of Adowa (1902), quoted in Lewis, Fashoda, p. 118.

[6] Mockler, Haile Sellassie's War (New York: Olive Branch Press, 2002), p. 385

[7] Gebre-Igziabiher Elyas, Prowess, Piety, and Politics: The Chronicle of Abeto Iyasu and Empress Zewditu of Ethiopia (1909-1930), translated by Edward Molvaer (Köln: Rüdiger Köppe, 1994), pp. 372-375

[8] Harold G. Marcus, Haile Sellassie I the Formative years: 1892-1936 (Lawrenceville: Red Sea Press, 1996), pp. 25f

[9] Gebre-Igzabiher Elyas, Chronicle, pp. 400f

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]