מילא 18
מילא 18 (פולנית Miła 18 - "מיווה 18") היה מקלט ששימש כבונקר עבור מפקדת הארגון היהודי הלוחם, קבוצת מחתרת יהודית שפעלה בגטו ורשה בפולין במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| אתר "תל אנילביץ'" | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אתר הנצחה, מונומנט  |
| כתובת |
Miła / Dubois'a |
| מיקום |
מורנוב |
| מדינה |
פולין |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1946 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1946 |
| קואורדינטות | 52°15′05″N 20°59′32″E / 52.2515°N 20.9923°E |
|
(למפת ורשה רגילה)   מילא 18 | |
  | |
היסטוריה
עריכהבשנת 1943 נבנה הבונקר ברחוב מילא 18 על ידי מבריחים מהעולם התחתון. לוחמי אי"ל הגיעו אליו לאחר שהבונקר שלהם, ברחוב מילא 29, התגלה. המבריחים המקוריים אף סייעו והדריכו את חברי הארגון.
ב-8 במאי 1943, שלושה שבועות לאחר תחילת מרד גטו ורשה, הותקף הבונקר על ידי הנאצים, כשבתוכו כ-300 בני אדם. המבריחים נכנעו, אולם מפקדי אי"ל, ובהם מרדכי אנילביץ', מנהיג המרד, המשיכו בלחימה. כוחות גרמנים ואוקראיניים זרקו גז מדמיע למקלט כדי לאלץ את שוכניו לצאת החוצה. אנילביץ', חברתו מירה פוכרר ורבים מאנשיו ביצעו התאבדות המונית על ידי בליעת גלולות ציאניד כדי לא להיכנע. כמה עשרות לוחמים ובהם מארק אדלמן, סגנו של אנילביץ' ומיכאל רוזנפלד שהיה במפקדת אי"ל, הצליחו לצאת מיציאה אחורית ולאחר מכן להימלט אל רחוב פרוסטה בצד הפולני (Aryan Side) בעזרת לוחם אי"ל שמחה רותם (קאז'יק).
הנצחה
עריכהגופותיהם של הלוחמים היהודים לא הוצאו מהבונקר לאחר המלחמה, והמקום זכה למעמד של אנדרטת מלחמה. בשנת 1946 הוקמה אנדרטה בשם "התל של אנילביץ" שעשויה מהריסות בתי מילא. בראש התל הונחה אבן הנצחה עם כיתוב בפולנית, יידיש, ועברית.
בשנת 2006 נוסף בתחתית התל אובליסק שעוצב על ידי חנה סמלנברג ומארק מודראו. באובליסק מופיע כיתוב בפולנית, אנגלית ויידיש ובו הטקסט:
קברם של לוחמי מרד גטו ורשה שנבנה מהריסות רחוב מילא, אחד הרחובות התוססים ברחוב היהודי של וורשה של לפני המלחמה.
חורבות אלה של הבונקר ברחוב מילא 18 הן מקום מנוחתם של המפקדים והלוחמים של הארגון היהודי הלוחם, כמו גם של כמה אזרחים. ביניהם נמצא מרדכי אנילביץ', המפקד העליון.
ב-8 במאי 1943, כשהם מוקפים על ידי הנאצים ולאחר שלושה שבועות של מאבק, רבים נספו או לקחו את חייהם, מסרבים לגווע בידיהם של אויביהם.
היו כמה מאות בונקרים שנבנו בגטו. הם נמצאו והושמדו על ידי הנאצים, והפכו לקברים. הם לא יכלו להציל את אלה שחיפשו בתוכם מקלט, ובכל זאת הם נשארים סמלים נצחיים של רצונם של יהודי ורשה לחיות. הבונקר ברחוב מילא היה הגדול ביותר בגטו, הוא מקום מנוחתם של למעלה ממאה לוחמים, שרק חלקם ידועים בשמם.
כאן הם נחים, נקברו כפי שהם נפלו, כדי להזכיר לנו שהאדמה כולה היא קברם.
שמות הלוחמים שידוע שנפלו בבונקר
עריכהשמותיהם של 51 לוחמים יהודים שזהותם אומתה על ידי היסטוריונים חקוקים על חלקו הקדמי של האובליסק. ואלה הם שמותיהם:
- חיים אקרמן
- מלכה אלתרמן
- מרדכי אנילביץ'
- נייט ברטמסר
- הנייק ברטוביץ'
- פרנקה ברמן
- טוסיה ברמן
- יצחק בלושטיין
- מלך בלונס
- ברל בראודה
- יצחק חדש
- נסיה צוקייר
- יצחק דמבינסקי
- יוזף [יוסף] פאס
- אפרים פונדמינסקי
- טובה פרנקל
- עמוס פרוינד
- מירה פוכרר
- וולף גולד
- מירם הַיינסדורף
- אהרן הלצבנד
- רות הֶיימן
- מירה איזביצקה
- סאלקה קמיין
- ז'יוטה קלֶיינמן
- יפה לבנדר
- לולק (ידוע רק שמו הפרטי)
- סווק נולמן
- אברהם אורווץ
- רבקה פסמוניק
- מַיילוך פרלמן
- אהרן רַייזבנד
- לוטק רוטבלט
- מרים רוטבלט
- ירדנה רוזנברג
- סאלקה (ידוע רק שם פרטי)
- יז'י סארנק
- שמואל סובול
- בתיה סילמן
- יהושע (שיעה) שפאנצר
- מונייק שטנגל
- שולמית שושקובסקה
- משה וקספלד
- אולק ורטוביץ'
- יצחק ויכטר
- אריה וילנר
- זאב ווֹרטמן
- הירש יצחק ורונסקי
- רחל זילברברג
- מושק זילברשטיין
- שרה ז'אגייל
- לייב רוטבלאט
במוזיאון יד מרדכי הוקם שחזור של הבונקר על ידי האמן דוד גפני. וכן בשנת 1961 יצא בעברית רומן בשם "מילא 18" של הסופר היהודי האמריקאי ליאון יוריס בהוצאת סטימצקי ובתרגום של יוסף נדבה. בשנת 1995 יצא הספר בתרגום נוסף של יעל נמרודי בהוצאת זמורה ביתן.
|
קישורים חיצוניים
עריכה
- מרד גטו ורשה באתר "יד ושם"
- שחזור בונקר מילא 18, באתר מוזיאון יד מרדכי
- בונקר מילא 18, באתר מוזיאון יד מרדכי