מכירת מעשר בהמה

מכירת מעשר בהמה - היא מצוות לא תעשה מן התורה, הקובעת כי אסור למכור בהמה שהופרשה למעשר בהמה. מקור המצווה הוא בספר ויקרא שם נאמר על מעשר בהמה "לא יגאל" המתפרשים במובן של איסור מכירה של מעשר הבהמה.

מכירת מעשר בהמה
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים ל"ב–ל"ג
משנה	משנה, מסכת בכורות, פרק ט'
תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ב, עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות בכורות, פרק ו'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות לרמב"ם, לא תעשה קט, ספר החינוך, מצווה שסא.

מקור המצווה

מקור המצווה הוא בפסוק אחד לפני האחרון בספר ויקרא:

וְכָל־מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לַֽה': לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ה֧וּא וּתְמוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל:

— ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים ל"ב–ל"ג

בתלמוד בבלי, בכורות לב,א נאמר: "אמר רב חיננא אמר רב, וכן אמר רב דימי אמר רבי יוחנן: נאמר לא יגאל במעשר, ונאמר ולא יגאל בחרמים, מה להלן - מכירה עמו, אף כאן - מכירה עמו". הרמב"ם מסביר את דברי התלמוד: "מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאין נגאל ואינו נמכר כלל".

רקע - מצוות מעשר בהמה

ערך מורחב – מעשר בהמה

מעשר בהמה היא מצווה להפריש עשירית מכל הבהמות הטהורות שנולדות לאדם בכל שנה, להביאן לבית המקדש שם שוחטים אותן, זורקים את דמן ומקטירים את חלבן. לאחר מכן, בעלי המעשר אוכלים את בשר הבהמות בירושלים.

דיני המצווה מפורטים במשנה ובתלמוד למסכת בכורות, פרק ט', וכן במשנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות בכורות, פרק ו'.

מדיני המצווה

האם המכירה חלה

הרמב"ם, בהלכות בכורות ו,ה מחדש שאם אדם מכר מעשר בהמה, המכירה לא חלה והמעשר נותר בבעלותו. חידוש זה מוביל את הרמב"ם לחידוש נוסף, שאדם שעבר על איסור מכירת מעשר בהמה, לא נענש במלקות, מכיוון שבפועל המעשר לא נמכר - אין זה נחשב שהאדם עשה כאן פעולה, ולכן זהו לאו שאין בו מעשה, שאין בו דין מלקות: "ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח, ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו".

מכירת מעשר שיש בו מום

החובה לשחוט את מעשר הבהמה במקדש בירושלים, ולהקריב את דמו ואת חלבו חלים רק כאשר המעשר הוא תמים, דהיינו שלם ללא מום. אם הוא בעל מום, הקדושה שלו פוקעת ומותר לאכלו בכל מקום ובכל זמן ללא הקרבה. למרות זאת, חז"ל אסור למכור גם מעשר בהמה שנפל בו מום, שמא אדם יבוא למכור מעשר בהמה תמים. כך מנסח הלכה זו הרמב"ם, הלכות בכורות, ו,ו:"מדברי סופרים שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט גזירה שמא ימכרנו חי, לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר כדרך ששוקלין בבכור, מפני שהוא נראה כמוכר."