מכתב השמיניות

מכתב השמיניות הוא כרוז שנכתב בשנת 1943 על ידי חברי המחנות העולים והצופים בארץ ישראל וקרא לתלמידי כיתות י"ב לעזוב את לימודיהם ולהתגייס לצבא הבריטי או לפלמ"ח.

באוקטובר 1942, על רקע התקרבותו של צבאו של רומל לארץ ישראל, והתפרסמות הידיעות על השואה ביישוב, תנועת המחנות העולים החליטה על גיוס כלל הכשרותיה לפלמ"ח והייתה שקועה בוויכוח פנימי על שאלת הפסקת לימודי השמיניות של חניכיה. בשלב הראשון הוחלט כי בטרם קבלת החלטה דרושה הכנה חינוכית וארגונית. התגבשו גרעינים במסגרת שנקראה "החוג העולה" שהכשירה אותם לקראת גיוס - אולם רק בתום תקופת הלימודים. לא רק הלחץ מבחוץ על ידי ההורים והמורים השפיע על החניכים בשאלת עזיבת הלימודים, גם בין החברים עצמם היו התלבטויות האם וויתור על תעודת הבגרות הוא מעשה נכון.

ב-22 ביוני 1942 פרסמו מוסדות היישוב צו גיוס כללי, לכל הרווקים והנשואים בלי ילדים עד גיל 45. הצו נתן אפשרות בחירה בין גיוס לצבא הבריטי לבין גיוס לפלמ"ח. בצו נכלל 'סעיף מיוחד' שפטר את תלמידי בתי הספר הלומדים לבגרויות מחובת הגיוס. סעיף זה למעשה הבדיל בין הנוער העובד, שחויב על פי הצו לעזוב את מקומות עבודתו ולהתגייס ובין הנוער הלומד שהמשיך את לימודיו כרגיל. תנועת הנוער העובד התנגדה לסעיף מפלה זה. גם בתנועות הנוער הלומד, ובייחוד בתנועת המחנות העולים התגבשה תנועה של חניכים שקראו להפסקה מיידית של הלימודים וגיוס שכבת י"ב לפלמ"ח.

בשנת 1943 התארגנה קבוצת תלמידי הכיתה השמינית (י"ב) מתנועות הנוער הצופים והמחנות העולים וכתבו כרוז שכונה "מכתב השמיניות". הכרוז פנה אל מוסדות היישוב, בקריאה לבטל את 'הסעיף המיוחד' בצו הגיוס הכללי שפוטר את הנוער הלומד משירות, ואל הנוער עצמו בקריאה לעזוב את ספסל הלימודים על דעת עצמו ולצאת לגיוס לפלמ"ח, לצבא הבריטי או להתיישבות. במכתב מציינים הנערים כי תעודת הבגרות של הנוער צריכה להיכתב בעשיית ההיסטוריה, דהיינו בהתגייסות למערכה על ארץ ישראל.

כותבי המכתב הצהירו כי כדוגמה אישית בכוונתם לעזוב את ספסל הלימודים ולהתכונן בהכשרה בקיבוץ אשדות יעקב לקראת גיוסם המלא לפלמ"ח.

בין השאר פורסם המכתב בביטאון המחנות העולים "במבחן".

תוצאות המכתב

למכתב היה ערך ציבורי וחינוכי יותר מאשר מעשי. רק מעטים מבין כותביו אכן התגייסו לפלמ"ח, אולם הוא עורר דיון סוער ביישוב ובתנועות הנוער (ובתנועת המחנות העולים בפרט). בתחילה נראה היה כי מאות תלמידי תנועות הנוער הלומדות (המחנות העולים, הצופים, השומר הצעיר, וגורדוניה) ייענו לקריאה, יעזבו את לימודיהם וייתגייסו. אולם המכתב נתקל בהתנגדות עזה של מורים והורים ואף של מוסדות היישוב. חברי הצופים נסוגו מהרעיון בעקבות הלחץ שהופעל עליהם. תנועות הנוער גורדוניה והשומר הצעיר קראו להפעיל לחץ על המוסדות לקיצור שנת הלימודים, אולם התנגדו לעזיבת הלימודים לאלתר. רק חלק מחברי המחנות העולים בחרו לצאת להכשרה באשדות יעקב ולהתגייס לפלמ"ח במרץ 1943. תנועת המחנות העולים המשיכה במאבקה לשכנע את שאר תנועות הנוער החלוציות לארגן במשותף את הפסקת שנת הלימודים תש"ד שעמדה בפתח. תנועת הנוער היחידה שאכן תמכה במאבקה הייתה תנועת הנוער העובד.

חברי המחנות העולים שהתגייסו בעקבות המכתב, נשלחו לפלוגה ו' של הפלמ"ח, בלא שסוכמו תנאים מסודרים לגיוסם בין התנועה לפלמ"ח. בפלוגה זו היה ריכוז גבוה של מגויסים יוצאי התנועה, חלקם מקיבוץ בית הערבה, וכולם כונסו למחלקה בקיבוץ דפנה. בפלוגה היה תקן רק לכיתת בנות אחת ולכן לא כל בנות הקבוצה גויסו. חברי הקבוצה המגויסים ולא מגויסים גרו בתחילה במשותף בקיבוץ, אולם במהרה פוצל השיכון. בספטמבר 1943 מנתה ההכשרה 20 מגויסים ו-16 לא-מגויסים. אולם כעבור זמן מה הועברה הפלוגה לאזור עין חרוד, והבלתי מגויסים לא הורשו להצטרף אליה וחזרו אל הערים. "קבוצת דפנה" הייתה ההכשרה המגויסת הראשונה של המחנות העולים לפלמ"ח, וכן ההכשרה המגויסת הראשונה של תנועות הנוער הלומד. כמו גם ההכשרות המגויסות של הנוער העובד באותה תקופה שבטרם חתימת "הסכם ההכשרות" בין הפלמ"ח לתנועות הנוער, הייתה הקבוצה תלויה עד מאוד בהלך רוחם של המפקדים בפלוגה אליה גויסה. מן הנתק שנוצר בין חברי ההכשרה לבין התנועה בתקופת השירות, נתקבלו בתנועה מסקנות שהנחו אותה במשא ומתן בשנת 1944 על חתימת הסכם ההכשרות בין תנועות הנוער לבין הפלמ"ח שהסדיר את חלוקת האחריות הארגונית והחינוכית וייצב את ההכשרות המגויסות של תנועות הנוער כמשאב העיקרי לגיוס לפלמ"ח. בחודשים שלאחר גיוסה של הכשרת דפנה התגייסו הכשרות נוספות של המחנות העולים, ואף הכשרות משותפות למחנות העולים ולנוער העובד. מכתב השמיניות נלמד עד היום בתנועות הנוער כדוגמה הן לקשר בין תנועות הנוער למערכת הביטחון ולגיוס, והן להגשמת ערכים בפועל. בשנת 2009 (שנת לימודים תש"ע) פרסמו קבוצת תלמידי י"ב עצומה תחת הכותרת "מכתב השמיניות 2009", שאמור היה להוות מעיין אלטרנטיבה למכתב השמיניסטים הקורא להשתמטות מגיוס. כותבי המכתב הצהירו כי בכוונתם להתגייס לצה"ל וקראו בו להתגייסות.

לקריאה נוספת

• תנועות הנוער 1920-1960, הוצאת יד יצחק בן צבי. (מאמרים: "'לנשק ולמשק - תנועות הנוער והפלמ"ח" מאת שי קיפניס, ו"תנועות הנוער ובית-הספר" מאת יובל דרור).
• מוטי שלם, צבא מחפש משמעות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
• יצחק כפכפי, שנות המחנות העולים - כרך ב'

קישורים חיצוניים

• מכתב השמיניות 2009, אתר עצומה