מלגשים
מלגשים (במלגשית: Malagasy; בצרפתית: Malgaches) הם עם או קבוצה אתנית המהווה כמעט את כל האוכלוסייה של האי מדגסקר. מספרם נאמד ב-20 מיליון אנשים. בני מיעוט מלגשי חיים גם בראוניון (כ-5 אלפים), בקומורו ובמיוט (כאלפיים), באיי סיישל (כאלף) ובצרפת (כאלפיים). המלגשים מדברים בשפה המלגשית, על ניביה, שהיא שפה מלזו-פולינזית, חלק ממשפחת השפות האוסטרונזיות.
  | |
| פיליבר ציראנאנה • ז'אן –ז'וזף רביאריבלו • רדאמה הראשון • ראנאבאלונה השלישית | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| בערך 20,000,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 מדגסקר: קרוב ל־20,000,000 ראוניון: 5,000 קומורו: 2,000 מיוט: 2,000 צרפת: 2,000 סיישל: 1,000 | |
| שפות | |
| מלגשית | |
| דת | |
| נוצרית, אנימיזם |
המלגשים מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות, "בני הגבהים" מרינה, סיהנאקה ובצילאו, החיים על הרמה המרכזית, סביב אנטננריבו, אמבטונדרזאקה, ופיאנארנצואה, ו"תושבי שפת הים" בשאר הארץ. חלוקה זו מתבססת על דפוסי ההתיישבות ההיסטוריים. המתיישבים האוסטרונזים מבורנאו הגיעו לאי בין המאות הרביעית והעשירית לספירה והקימו רשת של נסיכויות על הגבהים המרכזיים, אזור בו יכלו לגדל את האורז שהביאו איתם בסירות הקאנו ה"שלוחות" שלהם. מאוחר יותר הגיעו לאי מתיישבים רבים ממזרח אפריקה שייסדו גם הם ממלכות לאורך שפת הים שהייתה פחות מאוכלסת.
ההבדלים במוצא האתני בולטים בין תושבי הגבהים ואלו שבשפת הים. בנוסף קיימים הבדלים בהיסטוריה הפוליטית שלהם. בשלהי המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 מלכי השבט מרינה איחדו את כל הנסיכויות שלהם וכפו את שלטונם גם על שכניהם, בני בצילאו. מאוחר יותר הצליחו להרחיב את שליטתם על מרבית אזורי שפת הים. ההתנגדות הצבאית ובסוף תבוסתם של תושבי שפת הים הביאו להישארותם במעמד נחות תחת חסות של הברית מרינה-בצילאו.
המנהל הקולוניאלי הצרפתי ניצל בהמשך את הפערים הפוליטיים כשנתנו לתשתית המנהלית של בני המרינה להשתתף בניהול המושבה. מורשת חוסר השוויון הפוליטי המשיכה לרדוף את ההיסטוריה של המדינה הצעירה מדגסקר גם אחרי השגת העצמאות בשנת 1960. הזהויות האתניות או האזוריות יכלו לא פעם לסייע או להפריע בהצלחת המועמדים בבחירות הדמוקרטיות.
במדגסקר המודרנית מבחינים באופן רשמי בין 18 אתניות עיקריות, המתאפיינות בפולחן אבות ייחודי ובאזורים הגאוגרפיים שבהם חיים.
- אנטאיפאסי פארפאנגנה (Antaifasy Farafangana) - "החיים בחולות" - על החוף הדרום-מזרחי של האי
- אנטמורו (Antemoro) - "אנשי החוף", החיים בחופים הדרום-מזרחיים, באזור שבין העיר מאנאקארה ובין פאראפאנגנה
- אנטאיסאקה -(Antaisaka) - "אלו שבאו מסאקאלאבה", חיים באזור הנמצא מצפון לפור דופן
- אנטנקאראנה (Antankarana) אנשי הסלעים, החיים בקצה הצפוני של האי
- אנטמבהוקה -(Antambahoaka) "אנשי הקהילה", מאכלסים את האזור מננג'ארי
- אנטאנדרוי (Antandroy) - החיים בין הקוצים - בקצה הדרומי של מדגסקר
- אנטאנוסי (Antanosy) -אנשי האי, חיים כעת מסביב לפור דופן
- בארה (Bara), קבוצה החיה ברמה המרכזית
- בצילאו(Betsileo) - "הבלתי מנוצחים הרבים המספר", יושבים בחלק הדרומי של הרמה המרכזית
- בצימיסאראקה (Betsimisaraka) - "הבלתי נפרדים הרבים במספר", תושבים של החוף המזרחי
- בזאנוזאנו (Bezanozano), "אנשי הצמות", המורכזים לאורך הנהר מנגורו
- מהפאלי, (Mahafaly), יוצרי הטאבו", היושבים בדרום האי, בעיקר באזורים אמפאמיהי (Ampamihy) ובטיוקי (Betioky)
- מרינה (Merina), "בני הגבהים", המורכזים סביב עיר הבירה אנטננריבו
- סאקלאבה (Sakalava), "ושבי העמקים הארוכים", חיים כמעט בכל מערב האי
- סיהאנאקה (Sihanaka) "נודדי הביצות", נמצאים סביב האגם אלאאוטרה (Alaotra)
- טאנאלה (Tanala), "תושבי היער", חיים בסביבות הפארק הלאומי ראנומאפאנה (Ranomafana)
- צימיהטי (Tsimihety), "אלו שאינם מספרים את שיערם", מאכלסים את החלק הצפון-מרכזי של האי.
- וזו (Vezo) "נוודי הים", מתגוררים בדרום-מערב האי, על החוף מאנאקאו (Anakao) בדרום טוליארה ועד מורונדאבה (Morondava)
דתות
עריכהכ-75% מהמלגשים הם נוצרים. הם מחולקים שווה בשווה לקתולים ופרוטסטנטים . מעל-20% לא משוייכים לדת מסוימת או הם אנימיסטים, המכבדים את הדת הילידית של האבות. כיום כ-1% מהמלגשים הם מוסלמים בהשפעת הערבים והסומלים שהביאו את האסלאם בעיקר בחוף המזרחי. רוב המוסלמים חיים במחוזות בצפון-מערב - מהג'נגה ואנציראנה (דייגו סוארז לשעבר) ב-2017 נמנו גם כ- 120 מלגשים יהודים שגויירו על ידי שלושה רבנים אורתודוקסים באותה תקופה. ב-2020 הוקמה ישיבה על ידי רב בלגי.
