מלחמת הקימברים והטווטונים
מלחמת הקימברים והטווטונים הייתה מלחמה שנערכה בין הרפובליקה הרומית לבין השבטים הגרמאניים, או הקלטים, של הקימברים והטווטונים בין השנים 113 לפנה"ס עד 101 לפנה"ס.
המלחמה נערכה, לסירוגין, בעמקי הרי האלפים מצפון לאיטליה, בגאליה ובאזור עמק נהר הפו. הגורם למלחמה זו היה הגירתם של הקימברים וטווטונים דרומה ממכורתם שבצפון אירופה לדרום ומערב היבשת וחיפושם אחרי שטח התיישבות חדש. הגירה זו היוותה סכנה לאינטרסים של רומא באזור, איימה על בנות בריתה ששכנו שם ולחצה על שבטים גאלים לנדוד דרומה לתוך שטחים שנשלטו על ידי הרפובליקה.
לא רק שמלחמה זו הייתה המפגש המתועד הראשון בין רומא לבין הגרמאנים בהיסטוריה, אלה גם הייתה זו המלחמה הראשונה מאז ימי המלחמה הפונית השנייה בה אוימה איטליה הרומית ישירות על ידי גורם חיצוני שבתקופה מסוימת אף כבש חלקים ממנה. הרומאים ספגו תבוסות קשות במלחמה זו, מהקשות שבתולדות הרפובליקה ובמקרים רבים שררה תחושת איום ממשית על העיר רומא עצמה.
המלחמה הסתיימה בניצחונה המוחלט של רומא, הרבה הודות להנהגתו של גאיוס מריוס ובחיסולם המוחלט של הקימברים והטווטונים.
המלחמה התרחשה בתקופה בה שרר רפיון צבאי ומדיני ברפובליקה ובמוסדותיה, רפיון שהופגן גם במלחמה מקבילה שניהלה רומא נגד המלך הנומידי יוגורתה. על רקע שתי מלחמות צמח המצביא גאיוס מריוס שביסס את מעמדו הודות לניצחונותיו, והתבוסות המשפילות שספגה רומא במלחמה זו היו מהגורמים שהביאו לעריכתם של רפורמות מרחיקות לכת במבנה ובאופי הצבא הרומי.
