בבל
בָּבֶל הוא שמה המקראי של ממלכה ועיר-מדינה עתיקה במסופוטמיה. שרידי העיר נמצאים בעיראק, כ־110 קילומטר מדרום לבגדאד. מהעיר בבל צמחו האימפריה הבבלית הישנה והאימפריה הבבלית החדשה, ששלטה בשיאה בכל מסופוטמיה ובאזורים רחבים בסהר הפורה; על שם העיר בבל נקרא האזור "ארץ בבל". העיר עצמה נבנתה על הפרת, שחילק אותה לשני חלקים שווים.
 | |||
| שער אישתר המשוחזר שהיה השער הראשי של בבל | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| היסטוריה | |||
| סוג | תל | ||
| מאורעות |
| ||
| אתר ארכאולוגי | |||
| מצב | הרוס | ||
| גישה לציבור | כן | ||
| מיקום | |||
| מדינה |
 עיראק | ||
| מיקום | מסופוטמיה, דרומית לבגדאד | ||
| קואורדינטות | |||
  | |||
שמה של העיר ושפתה
עריכה
שפת העיר הייתה ניב של אכדית, (שפה שמית), ובה נקראה העיר בַּאבִּילִי. הפירוש שנתנו תושבי העיר לשמה של העיר הוא "בַּאב־אִלִי", "שער/דלת האל". החוקרים אינם בטוחים שזהו אמנם המקור לשם העיר, וייתכן שמדובר באטימולוגיה עממית שמטרתה הייתה לפאר את העיר. ידועה גרסה של השם בשפה השומרית (שאיננה שפה שמית) – "קַאדִינְגִירה", שגם משמעותה "דלת האל".
על פי התנ"ך משמעות השם בעברית היא בלבול השפה, בסיפור מגדל בבל: ”עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ” (בראשית, י"א, ט'). חוקר המקרא יאיר זקוביץ גורס כי מדרש השם המקראי מהווה פולמוס סמוי לתפישה לפיה בבבל ניצב שער השמים, וכי בבראשית כ"ח ממצב הסופר את בית אל כשער השמים, על ידי שימוש במילים המפורשות ובקווי דמיון וניגודים בין סיפור חלום יעקב והצבת האבן לסיפור מגדל בבל שהתבסס על הלבנים.
בתקופה הכשית בין המאות ה־12–16 לפנה"ס, נקראה הממלכה כַּרדוּניַאש.
בבל הקדומה
עריכההאזכור המוקדם ביותר של בבל הוא בלוח חומר המתוארך לתקופת מלכותו של סרגון מאכד (2300 לפנה"ס), שקבע אותה כבירת האימפריה שלו. לאחר זמן, ירד כוחה של העיר ואוכלוסייתה התמעטה, ובמשך מאות שנים היא הייתה רק עיר פרובינציאלית נוספת. במשך כמה דורות יוּשב אזור בבל בידי שבטים אמורים, שהלכו והתבוללו באוכלוסייה המקומית ובכלכלת הארץ. באמצע המאה ה־19 לפנה"ס השתלטו האמורים על כל החבל הצפוני. בתחילת האלף השני לפנה"ס, נשלטה בבל על ידי כאזאלו עיר המדינה השכנה.
התקופה הבבלית הקדומה
עריכה  |
ראו גם – אמורים |
לאחר נפילת אור 3 בעקבות מהומות האמורים, קיבלו האמורים את ההנהגה הפוליטית על ערים באזור, ובכללן בבל.[1] בשנת 1894 לפנה"ס עלה לשלטון המלך האמורי שוּמוּ־אַבּוּ. הוא ייסד את השושלת הראשונה של בבל, שהייתה שושלת אמורית. הוא שחרר את בבל משלטונה של כאזאלו. בנו שוּמוּ־לַ־אִל, היה הראשון שקבע את בבל כעיר בירה ובכך נוצרה "השושלת הבבלית הראשונה". המלחמות על השליטה על הקרקעות הפוריות של האזור נמשכו כ־130 שנה. התרבות הבבלית צברה בולטות מסוימת בקרב מעמדות המשכילים על פני תרבויות אחרות באזור, ומלכי השושלת הראשונה החלו לבסס שלטון מרכזי שם תחת הגמוניה בבלית. הם כבשו את ערי המדינה בורסיפה כיש וסיפר והכניסו אותן תחת הגמוניה בבלית. חמורבי הרחיב את הממלכה הבבלית ובמחצית המאה ה־18 לפנה"ס, כבש את ערי המדינה איסין ולרסה, גירש את העילמים, ואיחד את הארץ תחת שלטון העיר בבל. הצלחתה של האימפריה באה לידי ביטוי בין השאר בקיומו למעשה של מוסד בנקאות שהופעל מתוך המקדשים, אליהם היו מובאים לא רק מיסים אלא גם פקדונות של מוצרי חקלאות ואפילו בעלי חיים, ומהם קיבלו איכרים הלוואות בצורה של זרעים.[2]
לאחר חמורבי עלה לשלטון בנו שמשו־אילונה. החל מהשנה ה־9 לתקופת מלכותו החלו ברחבי הממלכה מרידות של ערים בדרום ובצפון שניסו להשתחרר מעולה של בבל. תקופת מלכותו רצופה מסעות מלחמה והוא זכה פעמים רבות לניצחונות, אבל הוא לא הצליח לעצור את תהליך ההתנתקות של הערים השונות מתחום שלטונה של בבל. בסופו של התהליך, נשאר שמשו־אילונה עם ממלכה שהייתה קצת יותר גדולה מהממלכה איתה החל אביו את שלטונו על בבל. בשליטת בבל נשאר גם אזור מעלה הפרת צפונה עד הריסות העיר מארי, שנהרסה על ידי חמורבי. הוא הצליח לשמור את גרעין הממלכה בשלטונה של בבל ללא פגע, ובכך שמר על מקומה החשוב בהיסטוריה. בתקופתו החלה גם החדירה של שבטי הכשים לבבל, הוא נאבק בהם אבל הם הצליחו לבסס אחיזה מסוימת באזור. לאחר שמשו אילונה מלכו ארבעה מלכים נוספים – אבי־אשוח, עמי־דיתנה, עמי־צדוקה ושמשו־דיתנה – שלא שינו את מצבה של בבל במרחב. שמשו־דיתנה היה המלך האחרון מהשושלת האמורית של בבל.
התקופה הכשית
עריכה
ערך מורחב – כשים
התקופה הבבלית הקדומה הסתיימה בתחילת המאה ה־16 לפנה"ס בעקבות כיבוש העיר על ידי המלך החתי מורשיליש הראשון שבזז את העיר והחריבה, וכן הגלה את שמשו־דיתנה, המלך האחרון בשושלת הראשונה, ולקח את הפסל של מרדוך. אין מידע מה גרם לחתים להגיע למקום כה מרוחק מממלכתם. יש הסוברים שהכיבוש נעשה על פי בקשת הכשים שישבו על הדרך בין חת לבבל.[3] העיר בבל נהרסה, לאחר שלפני כן הרס מורשילש את חלב עיר הבירה של ממלכת ימחד, בת בריתה של בבל.
במשך תקופה קצרה שלטה בבבל שושלת אמורית שנקראה שושלת ארץ־הים (אנ'). זאת הייתה תקופת חושך ואין מידע רב לגבי השליטים שלה.
חורבן העיר אפשר את כיבושה על ידי הכשים, שבטי הרים שחדרו לאזור מהרי הזגרוס, ואלה שלטו בבבל ובאזור במשך כ־400 שנה, עד מחצית המאה ה־12 לפנה"ס. הכשים החזירו עם עלייתם לשלטון את הפסל של מרדוך לבבל. אחד ממלכי השושלת כוריגלזו הראשון (אנ') בנה עיר חדשה בשם דור־כוריגלזו והעביר את עיר הבירה של הממלכה לעיר החדשה. אבל הבירה חזרה כנראה בהמשך לעיר בבל. במחצית המאה ה־12 לפנה"ס, כבשו העילמים את הממלכה הכשית. מלכם האחרון "אנליל־נדין־אחי" נלקח לשושן נכלא ומת שם. חלק משלל המלחמה של העילמים הייתה גם אסטלת חוקי חמורבי שהוצבה בפקודת מלך עילם שֻתְּרְךְּ־נַחֻנְתֶּ בעיר הבירה שושן.
תקופת שלטון מלכי איסין, מלכים מקומיים ושלטון אשורי
עריכההעילמים, האשורים והחורים לחצו על האזור מצפון ושבטים נוספים ממערב, ואלה הביאו למרידת המדינות שהיו כפופות לה. בצפון קמה מחדש לתחייה ממלכת אשור. תקופה זאת נקראת התקופה האשורית התיכונה. הוקמה גם ממלכת מיתני. בבל עצמה שקעה לתקופת ביניים של כ־500 שנים שבה נשלטה על ידי שליטים מקומיים וזרים.
לאחר נפילת השושלת הכשית על ידי עילם, עלתה למלוכה בבבל באמצע המאה ה־11 לפנה"ס שושלת שמקורה בעיר איסין בדרום מסופוטמיה. שושלת זאת מלכה כ־130 שנים. בתקופת השושלת, חלק מהמלכים נלחמו במלכי אשור, וחלקם היו ביחסים טובים איתם. השושלת הסתיימה לאחר שהארמים כבשו את בבל. לאחר נפילת שושלת זאת מלכו בבבל עוד מספר שושלות קצרות ימים.
במחצית המאה ה־9 לפנה"ס כבש מלך אשור שלמנאסר השלישי את בבל והפך אותה למדינה וסלית. בבל נשלטה באמצעות שליטים מקומיים. המלך מוכין זרי שמלך במחצית השנייה של המאה ה־8 לפנה"ס מרד באשור, בעקבות כך המלך האשורי תגלת־פלאסר השלישי כבש את בבל הדיח אותו מתפקידו ומינה את עצמו למלך בבל. במשך תקופה של כ־100 שנים עד לכיבושה של בבל על ידי נבופלאסר, שלטו בבבל מלכי אשור, ישירות או שמינו מלכים מטעמם. שלטון זה נקטע מדי פעם במרידות של אצילים מקומיים. בתחילת המאה ה־7 לפנה"ס כבשה עילם את בבל והרגה את אשור־נדין־שומי שהיה בנו של המלך האשורי סנחריב שמלך בה. עילם המליכה על בבל את נרגל־אושזיב שהיה אציל בבלי, ולאחר שהוא נהרג, עלה לשלטון מושזיב־מרדוך שהיה נסיך כשדי. רק לאחר חמש שנות מרד, הצליח סנחריב להשתלט שוב על בבל.
בזמן מלוכתו של סנחריב, בבל הייתה במצב מתמיד של מרד, שדוכא בסופו של דבר רק על ידי ההריסה המוחלטת של העיר ב־689 לפנה"ס, חומותיה, מקדשיה וארמונותיה הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראחֿתו (Arakhtu), תעלה שגבלה בבבל המוקדמת מדרום. מעשה זה הכה בהלם את התודעה הדתית של מסופוטמיה כולה; יורשו אסרחדון מיהר לבנות מחדש את העיר העתיקה, לקבל שם את כתרו ולעשות אותה למקום מושבו לחלק מהשנה. עם מותו, בבל הועברה לבנו הבכור שמש־שום־אוכין, שמאוחר יותר התמרד כנגד אחיו, אשורבניפל האשורי. בתקופה זאת שטח השליטה של ממלכת בבל כלל את העיר בבל, והערים בורסיפה, כותה וסיפר. המרד הביא למצור של האשורים על העיר שהורעבה עד לכניעתה. אשורבניפל טיהר את העיר וחגג "טקס פיוס", אך הוא לא ניסה "לקחת את ידיו" של בל, אל העיר העיקרי. הבבלים ראו את נפילתה של האימפריה האשורית כדוגמה נוספת לנקמה אלוהית.
התקופה הנאו־בבלית
עריכה- ערך מורחב – האימפריה הבבלית החדשה
עם מות אשורבניפל מלך אשור בשנת 631 לפנה"ס החלו באשור מאבקים על השלטון, מאבקים אלה החלישו את אשור, ונתנו הזדמנות לשליטים הווסלים של אשור למרוד. הבבלים והכשדים מרדו באשור. נבופלאסר הכשדי שלא היה ממוצא של מלכים, עלה בשנת 625 לפנה"ס למלוכה בבבל. הוא קרא לעצמו "אדם שהוא אחד מהעם". בהמשך המשיך להיאבק יחד עם מלך מדי ומלכים נוספים באשור, הוא עלה צפונה בשנת 612 לפנה"ס כבש את נינוה בירתה של אשור והרס אותה עד היסוד. בשנת 609 לפנה"ס כבש את חרן בירתה האחרונה של אשור. האימפריה האשורית חדלה להתקיים ובבל הפכה לכוח החזק במסופוטמיה.
עם השבתה של העצמאות הבבלית תחת נבופולסר הוחלה תקופה חדשה של פעילות אדריכלית, ובנו נבוכדנצר השני עשה את בבל לאחת מנפלאות העולם העתיק. בבל של תקופה זאת היא, על פי רוב, בבל של התנ"ך ושל הנביאים (בעיקר ישעיה, ירמיה ויחזקאל), ונבוכדנצר הוא שהחריב את יהודה ואת בית המקדש הראשון והגלה רבים מתושבי יהודה לבבל ולערים סביב לה (586 לפנה"ס).
בבל תחת נבוכדנצר
עריכה
תחת מלכות נבוכדנצר (605–562 לפנה"ס), בבל נעשתה לאחת מהערים המרהיבות ביותר בעולם העתיק. נבוכדנצר ציווה על בנייה מחדש של השטחים האימפריאליים, כולל בנייה מחדש של זיקורת אתמנאנקי, מקדש אסגילה לאל מרדוך, ובניה של שער אשתר, אחד משמונה שהקיפו את בבל. שער אשתר שרד עד היום במוזיאון פרגמון בברלין. לנבוכדנצר גם מיוחסת הבניה של הגנים התלויים בבבל, שנחשבו לאחד משבעת פלאי העולם העתיק, ומסופר כי הוא בנה עבור אשתו אמיטיס, שהתגעגעה להרי פרס, מולדתה. אם אכן גינות אלה היו קיימות הוא נושא למחלוקת: אף שייתכן שחפירות של הארכאולוג הגרמני רוברט קולדוויי גילו את יסודותיהן, היסטוריונים רבים חולקים על המיקום של הגנים, ויש שחושבים כי היה בלבול עם הגנים של נינוה.
נבוכדנצר ניצח בקרב כרכמיש ב-605 לפנה"ס. ידוע כי באותה תקופה היו בצבא הבבלי גם חיילים יהודים תעודות אל-יהוד וייתכן שגם בדרגות גבוהות ונאמנות למלך [4]
מלכים נוספים
עריכהלאחר מותו של נבוכדנצר השני עלה לשלטון בנו אמל־מרדוך, הוא שלט תקופה קצרה עד שנרצח על ידי נרגל שראצר שהיה גיסו. גם תקופת שלטונו של זה הייתה קצרה. הוא ניהל מסעות מלחמה ב־556/557 לפנה"ס והגיע עד קיליקיה בניסיון להחזיר לבבל את השלטון עליה. לאחר מותו ירש אותו בנו שהיה נער צעיר. הוא נרצח ובמקומו עלה לשלטון נבונאיד שמונה על ידי חצרני הארמון, ולא היה לו כל קשר למשפחת המלוכה.
נבונאיד שמקורו היה בחרן ניסה להשליט בבבל את פולחן האל סין במקום האל מרדוך ובכך עורר את כעסם של שליטי הערים בתחום שלטונה של בבל וכעס כהני מרדוך. הוא יצא למספר מסעות מלחמה והגיע עד תימא בחצי האי ערב שם נשאר 10 שנים, כשאת השלטון השאיר בידי בנו בלשצר. בסופו של דבר ההתנגדות לפולחן סין הביאה את חלק מראשי המקדשים והערים שהתנגדו לפולחן זה, לכרות ברית עם כורש, תוך הסכמה שכורש יביא לביטול פולחן סין ויחזיר את ההשפעה למקדשים. בבל נכבשה בשנת 539 לפנה"ס על ידי כורש, נבונאיד הודח משלטונו והחלה תקופה של שלטון פרסי בבבל.
מלכי בבל בתקופה הנאו־בבלית
עריכה- נבופלאסר – מלך בין 625–605 לפנה"ס
- נבוכדנצר השני – מלך בין 605–562 לפנה"ס, בנו של נבופלאסר
- אמל־מרדוך – מלך בין 562–560 לפנה"ס, בנו של נבוכדנצר השני
- נרגל שראצר – מלך בין 560–556 לפנה"ס, גיסו של אמל־מרדוך
- לבאשי־מרדוך – מלך ב־556 לפנה"ס, בנו של נרגל שראצר
- נבונאיד – מלך בין 556–539 לפנה"ס, התמנה לתפקידו על ידי חצרני הארמון
בבל תחת הפרסים
עריכהלאחר שעברה תלאות שונות, נכבשה העיר בשנת 539 לפנה"ס על ידי כורש מלך פרס. תחת כורש ויורשו דריווש הראשון, נעשתה בבל למרכז של לימוד והתקדמות מדעית. מלומדים בבלים שרטטו מפות כוכבים והניחו את היסודות לאסטרונומיה ולמתמטיקה המודרניות. בשנים 521–520 לפנה"ס, עלה בפרס לשלטון דריווש הראשון לאחר שמרד בשלטון הקודם. תקופת מאבק זאת נוצלה בבבל לשתי מרידות שבסופו של דבר דוכאו. בנו של דריווש חשיארש הראשון נהג ביד קשה בבבל, הרס את מקדש אסגילה וניתץ את פסל מרדוך. כתוצאה מכך בשנת 484 לפנה"ס התרחשו שתי מרידות נוספות שדוכאו ביד קשה.
כיבוש על ידי אלכסנדר הגדול
עריכהב־331 לפנה"ס, במהלך כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר הגדול נוצח המלך הפרסי, דריווש השלישי, על ידי כוחותיו של אלכסנדר הגדול בקרב גאוגמלה. בבל נכנעה ללא קרב זמן קצר לאחר מכן.
תחת אלכסנדר, בבל שוב פרחה כמרכז למידה וסחר, אך לאחר מותו המסתורי של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס בארמון נבוכדנצר, האימפריה שלו חולקה שוב בין הגנרלים שלו ועשורים של לחימה החלו, כשבבל שוב במרכזם.
המהומה התמידית רוקנה את בבל מתושביה. טבלת חומר המתוארכת לשנת 275 לפנה"ס קובעת, כי תושבי בבל הוגלו לסלאוקיה שעל החידקל, שם נבנו ארמון ומקדש להם ניתן השם העתיק אסגילה. עם האירוע הזה, בבל למעשה הגיעה לסוף דרכה, אם כי גם לאחר כמאה שנים, קרבנות עדיין הוקרבו במקדש העתיק שלה. עד 141 לפנה"ס, כאשר האימפריה הפרתית כבשה את האזור, בבל הייתה כבר אלמונית לחלוטין.
הארכאולוגיה בבבל
עריכה
הידע ההיסטורי על הטופוגרפיה של בבל לקוח מהמחברים הקלאסיים, מהכתובות של נבוכדנצר ומחפירות שהחלו ב־1899. הטופוגרפיה היא ללא ספק זאת של נבוכדנצר, שכן בבל העתיקה יותר הושמדה על ידי סנחריב ונותרו ממנה רק שרידים מעטים.
רוב השרידים הקיימים נמצאים על הגדה המזרחית של החידקל, כשהעיקריים הם בשלושה תלים עצומים: בביל בצפון, הקסר או "הארמון" (הידוע גם כמוג'ליבה) במרכז ו"אמרן איבן אל" בדרום. מערבית מהחידקל נמצאים שרידים נוספים. מהרודוטוס וקיטיאס נראה כי העיר נבנתה על שני צדי החידקל בצורה של ריבוע, והייתה מוקפת בשתי חומות גבוהות שלהם קיטיאס מוסיף חומה שלישית. קיטיאס אומר כי החומה החיצונית הייתה באורך של 68 קילומטר, ואילו לפי הרודוטוס היא הייתה באורך 90 קילומטר, ולפי זה השטח הכלול בה היה כ־520 קילומטר רבוע. אפילו לפי הערכתו של קיטיאס, שטח העיר יגיע ל־260 קילומטר רבועים. לפי הרודוטוס, עובי החומות היה 24 מטר.
סדאם חוסיין הציב ציור עצום של עצמו ושל נבוכדנצר בכניסה להריסות העיר. הוא גם בנה מחדש חלק מהשרידים, לחרדתם של הארכאולוגים, והטביע את שמו על רבות מהלבנים, בדומה לנבוכדנצר. כתובת מצויה אומרת, "דבר זה נבנה בידי סדאם חוסיין, בנו של נבוכדנצר, לתפארת עיראק".[5] רעיון זה דומה לזיקורת באור, שם כל לבנה מוחתמת בכתובת, "אור־נאמו, מלך אור, שבנה את המקדש לנאנה".[6] הלבנים נעשו לפריט אספנות מבוקש לאחר נפילתו של סדאם, וכעת מחזירים את השרידים למצבם המקורי.
ב-2019 הוכרזו השרידים הארכאולוגיים של בבל כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[7][8]
ראו גם
עריכה| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל המזרח התיכון | ||
|
ההיסטוריה | ||
|
ארכאולוגיה של המזרח הקרוב | ||
לקריאה נוספת
עריכה- עודד ליפשיץ, "צמיחתה של ממלכת בבל החדשה", ירושלים בין חורבן להתחדשות: יהודה תחת שלטון בבל. ירושלים: הוצאת יד בן־צבי, תשס"ד 2004, פרק חמישי
קישורים חיצוניים
עריכה
- פירוט ההיסטוריה של בבל לפי שנים באתר historyfiles
- בבל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ש' שפרה, שיר אהבה בבלי וחמישה לחשים, באתר הארץ, 18 באפריל 2008
- יהדות בבל ומוסדותיה, מאמר מבוא מאת פרופ' ישעיהו גפני, באתר פשיטא
- יהודי בבל – קבר הנביא יחזקאל בקיפיל (אורכב 28.08.2010 בארכיון Wayback Machine), וידאו באתר צור שיזף
- נזק שנגרם לאתר בזמן המלחמה בעיראק, באתר ה־BBC
- ההיסטוריה של המזרח הקרוב בעת העתיקה
- place/Babil בבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הניו יורק טיימס, לפני אלפי שנים בבל הייתה העיר הגדולה בעולם, עכשיו מנסים להציל את שרידיה, באתר הארץ, 9 בפברואר 2021
בבל (עיר קדומה), דף שער בספרייה הלאומית- הערך "בבל", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- בבל, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Michael P. Streck, Das amurritische Onomastikon der altbabylonischen Zeit. Band 1: Die Amurriter, die onomastische Forschung, Orthographie und Phonologie, Nominalmorphologie, Ugarit-Verlag, 2000, עמ' 37
- ^ ד"ר א. בונה, "מתולדות הבנקאות", בתוך: הבנקאות להלכה ולמעשה - ספר לאיש-המקצוע ולמעיין, תל אביב, ההסתדרות, 1940, עמ' 7
- ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך ה', עמוד 82
- ^ חגי אולשניצקי, חיל המרכבות של אחאב, סגולה-מגזין ישראלי להיסטוריה גיליון 138, 1981, עמ' 15
- ^ smith, Islam – the cloack of antichrist, 2011, p.225 [1]
- ^ ching, A global history ofarchitecture,J. Wiley & Sons, 2007, p. 35 [2]. walker, Reading the past – cuneinform, p.30 [3]
- ^ בבל באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ ynet, העיר העתיקה בבל הוכרזה כאתר מורשת עולמי, באתר ynet, 6 ביולי 2019