מנגד

"מִנֶּגֶד" הוא שיר מאת רחל המשוררת, אשר נכתב בחורף תר"ץ. הולחן על ידי יהודה שרת והושר בתנועות הנוער ביישוב.^[1]

המשוררת מאזכרת בשיר את הסיפור המקראי, על עלייתו של משה רבנו אל "הר נבו", בספר דברים, שם נמסר לו כי לא יכנס לארץ ישראל:^[2]
”וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל-הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ: וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד עַד-דָּן: וְאֵת כָּל-נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן: וְאֶת-הַנֶּגֶב וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר: וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה':”
מעמד הר נבו נטבע בתרבות היהודית לדורותיה, כסמל לאי מימוש או חוסר יכולת לממש. באמצעותו, בדומה לשיריה האחרים,^[3] מתארת המשוררת געגועים ומאוויים אל מטרות ויעדים, ללא הוודאות שאי פעם ימומשו או יכבשו.

הבית האחרון בשיר חקוק על מצבת קברה של רחל המשוררת בבית הקברות כנרת.^[4]

מילות השיר

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

לקריאה נוספת

רחל בלובשטיין, מנגד, שירת רחל, תל אביב: הוצאת דבר, תרצ"ה-1935, עמ' קיב.
טלי אשר, איש ונבו לו - אישה ונבו לה : שתיקה הולכת ונמשכת של משוררת, בתוך: העבריות החדשות; נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, (עורכות: מרגלית שילה, רות קרק, גלית חזן-רוקם) ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשסב 2002, עמ' 347–367.