מנגיסטו היילה מריאם
מנגיסטו היילה מריאם (באמהרית: መንግስቱ ኃይለ ማርያም, נולד ב-21 במאי 1937) הוא פוליטיקאי אתיופי, שימש כשליט אתיופיה לסירוגין בשנת 1974, מנהיגה הטוטליטרי של הממשלה הצבאית הזמנית של "אתיופיה הסוציאליסטית" בשנים 1977–1987 ונשיאה הראשון 1987–1991. מנגיסטו נחשב לאחראי העיקרי למותם של מיליונים בטרור האדום וברעב בתקופת מלחמת האזרחים האתיופית.
 | |||||
| לידה |
21 במאי 1937 (בן 87) אדיס אבבה, האימפריה האתיופית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | הרפובליקה העממית האתיופית | ||||
| מפלגה | מפלגת הפועלים | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
חייו
עריכהאביו של מנגיסטו, היילה מריאם היה עבד משוחרר משרות משפחה אריסטוקרטית באזור דרום שאווה. בעל האחוזה המקומי היה אפנגוס אשטה גדה. אשטה פגש את היילה מריאם כאשר צד באזור גירמה ומג'י שבמדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום דהיום שבאותם זמנים נשלטה על ידי הדאג'זמץ טאיה גולילת.
בילדותו סבל מנגיסטו מהצקות מתמידות בגלל מראו הכהה יותר ובגלל שלא היה חבשי[1] מראו של מנגיסטו היה של בן העמים שכונו "שנקלה". חלק מההיסטוריונים מעריכים שסבל מרגשי נחיתות וחלקם אפילו מעריכים שכאשר היה באימונים צבאיים בארצות הברית הוא ראה את הסבל של האפרו-אמריקאים ולכן הפך להיות אנטי-אמריקאי. עדות נוספת לרגשות אלו היו כאשר נאם לחטיבה הרביעית כאשר היא החלה להתמרד כנגד הקיסר:
בארץ הזו, ישנן משפחות אריסטוקרטיות המסווגות באופן אוטומטי בני אדם עם עור כהה, שפתיים עבות, ושיער מקורזל כ"ברייה" [מילה בסלנג אמהרי המתארת עבד] ... שיהיה ברור לכולם שאני אעצור את הכינויים הגזעניים הללו.
מנגיסטו השתדל להצטיין בכל דבר אשר עשה, פיתח מנהיגות וסחף אחריו את חבריו לאקדמיה הצבאית.
1974 - 1977
עריכההמהפכה
עריכהבמהלך 1974 התרחשה המהפכה האתיופית שהפילה את השלטון הקיסרי של היילה סלאסי והעלתה לשלטון את החונטה הצבאית האתיופית ("דרג") שהונהגו על ידי אטנפו אבטה. בזמן זה מנגיסטו היה בין החברים הפחות ידועים בדרג והיה כפוף למפקדו הצבאי הגנרל נגה טאגנגן, מנגיסטו שרצה להשפיע רצח את מפקדו וכך פילס לעצמו את הדרך להיות אחד מראשי הדרג. מנגיסטו נהפך לחלק מההנהגה המרכזית של הדרג לצד אמן אנדום, אטנפו אבטה וטפרי באנטי, בזמן זה מנגיסטו כיהן כראש החונטה בין 28 ביוני - 15 בספטמבר 1974 יום לאחר שהחונטה השתלטה על אתיופיה באופן רשמי מנגיסטו נדחק לטובת אנדום כשליט אתיופיה וראש החונטה.
הטיהורים
עריכה
ערך מורחב – הטיהורים (אתיופיה)
ב-23 בנובמבר 1974 הדרג החל מהלך של הוצאה להורג של אנשי הממשל הקודם (הידועים בכינוי "השישים") כולל של ראש החונטה עצמו אנדום. מנגיסטו היה בין אלו שנתנו את הפקודות להוצאות להורג ואפילו הודה שהוא עצמו רצח את הקיסר[2]. לאחר רצח אנדום מנגיסטו נבחר למנהיג החונטה באופן זמני עד לבחירת חדש. מנגיסטו החזיק בתפקיד כחמישה ימים בין 23 בנובמבר - 28 בנובמבר 1974. לאחר בחירות חדשות בתוך החונטה נבחר טפרי באנטי כראש החונטה וכסגניו נבחרו מנגיסטו ואבטה.
לקראת סוף 1976 הדרג סבל ממאבקי עליונות בין מנגיסטו, טפרי ואטנפו על השליטה בדרג. אי היציבות בדרג נפתרה בינואר ופברואר 1977 כאשר חילופי אש בארמון מנליק הגדול באדיס אבבה התקיים בין תומכיו של טפרי ואלו של מנגיסטו, אנשי מנגיסטו חיסלו את תומכי טפרי ואת טפרי עצמו. עם מותו של טפרי ותומכיו, רוב ההתנגדות הפנימית למנגיסטו בתוך הדרג סולקה ומנגיסטו עשה בדרג כבשלו וארגן אותה מחדש. פעולה זו של רצח טפרי השאירה את מנגיסטו כיושב ראש בפועל כראש צבא אתיופיה והמשטרה. בנובמבר 1977 יריבו האחרון של מנגיסטו אטנפו אבטה חוסל.
1977 - 1978
עריכה- ערכים מורחבים – הטרור הלבן · הטרור האדום
במהלך שנת 1977 גבר הטרור הלבן באתיופיה ושיאו היה התנקשות כושלת במנגיסטו. כתגובה לכך מנגיסטו ארגן מפגן תמיכה של הדרג בכיכר המהפכה בו הוא החל רשמית את תגובת הנגד הטרור האדום כלפי ארגוני המורדים ובראשם היחאפה. המשטרה האתיופית, הצבא, מפלגת הפועלים האתיופית וכל מערכת הביטחון החלה לרדוף את ארגוני המורדים ואפילו כאלה רק שנחשדו, הערכה היא שבטרור האדום נרצחו כחצי מילון בני אדם ויותר מעשרת אלפים ילדים[3]. הממשלה האתיופית שנצלה את הפילוג בקרב ארגוני הגרילה הייתה המרוויחה העיקרית. במהלך הטרור האדום סומליה ניצלה את המצב ופלשה לאתיופיה במלחמת אוגדן אתיופיה פנתה לברית המועצות לעזרה צבאית והצליחה לנצח את הסומלים ולהשמיד כמעט כליל את צבאם ולגרום לכאוס פוליטי בסומליה.
אחרי שניקה את מתנגדיו בתוך הדרג ואויביו ביחאפה, מנגיסטו פנה אל עבר קבוצה מרקסיסטית שתמכה בו בעבר אך כעת הפנתה לו עורף - המאיסון, מפחד שתנועה זו תנסה להשתלט על הדרג. ב-1978 הוא ניהל שלוש מערכות עקובות מדם כנגד המאיסון וכנגד הקבוצה הסוציאליסטית השנייה היחאפה, המתקפה הראשונה הייתה נגד היחאפה, השנייה כנגד המאיסון, והשלישית כנגד שרידי ארגונים אלו. במקביל נמשכה הלחימה כנגד ארגוני ההתנגדות השעביה, ג'אבחה, טארנפית והוויאנה, בניסיון להרוס את ההתנגדויות הצפוניות, מנגיסטו ניהל מערכה ובה שלח את חיל האוויר להפציץ את העיירה חאווזאן שבדרום תיגראי התקפה שעלתה בחייהם של אלפי הרוגים[4].
1978 - 1987
עריכהבתקופה זו היה מנגיסטו היילה מריאם מנהיגה הטוטליטרי של אתיופיה בפועל, אך לא נשא תואר רשמי של נשיא.
1987 - 1991
עריכה
ב-16 במאי 1989 כאשר נשיא אתיופיה מנגיסטו היילה מריאם היה בביקור דיפלומטי במזרח גרמניה, יזמו מספר קצינים בכירים במפלגת הפועלים האתיופית הפיכה. הצעד הראשון של אותם קצינים היה למסור אולטימטום לשר ההגנה, היילה גיורגיס הבט מריאם להצטרף להם או שיכלא. שר ההגנה סירב ונורה למוות. כאשר קצינים הנאמנים למנגיסטו שמעו את המתרחש הם הזמינו טנקים על מנת להקיף את המשרד ולשמור על הדרך לנמל התעופה. קציני ומפקדי יחידות הצבא האתיופי באריתריאה ובטיגראי הצטרפו גם הם להפיכה. אלו השתלטו על תחנת רדיו בעיר אסמרה שבאריתריאה וקראו למרי צבאי כנגד שלטון מנגיסטו. למרות זאת, מנגיסטו חזר לאתיופיה מביקורו במזרח גרמניה ויחד עם שומרי הראש הנשיאותים ותומכיו הצליח להשתלט על המתרחש בתוך כשלושה ימים. המורדים שהתכוונו להקים ממשלת מעבר צבאית, שילמו על כוונתם זו ומנגיסטו טיהר את כל סגל הקצונה המורדת בצבא. כתריסר הוצאו להורג וכ-300 עד 400 קצינים נעצרו בחשד לשתוף פעולה עם המורדים. ההפיכה שסוכלה הייתה חלק ממספר בעיות באתיופיה - המלחמה, הבצורת, הרעב ואי היציבות הפוליטית בתוך מפלגת הפועלים האתיופית. ב-1989 כאשר כוחות האיחדג ושאר כוחות המורדים הצליחו להגיע כ-200 קילומטרים מאדיס אבבה, ברית המועצות לחצה על מנגיסטו לקיים משא ומתן עם המורדים. בגלל המצב מנגיסטו החל במשא ומתן עם ארגון האיחדג משא ומתן שהגיע למבוי סתום.
משפטו וגזר דינו
עריכההממשל הקומוניסטי של מנגיסטו הופל ב-27 במאי 1991 והוא נמלט לזימבבואה. הוא נשפט בהיעדרו ומשפטו החל ב-1994 והסתיים ב-2006. כתב האישום של מנגיסטו מורכב מיותר מ-8,000 דפים שכללו עדויות בכתב ובווידאו. מנגיסטו הואשם ברצח עם למרות שלא ביצע "טיהור אתני" והואשם בגרימת מוות למתנגדים פוליטיים במהלך הטרור האדום.
הקושי במשפטו של מנגיסטו היה כמות האנשים אשר נרצחו תחת שלטונו. ארגון אמנסטי מעריך שנרצחו כחצי מיליון במהלך הטרור האדום. ארגון משמר זכויות האדם מסכים עם ההערכה וקובע שהטרור האדום היה הרצח השיטתי האכזרי ביותר באפריקה. בנוסף מנגיסטו היה אחראי על רצח של חלק מחבריו בדרג בנוסף לקיסר היילה סלאסי. לאחר הרשעתו של מנגיסטו ממשלת אתיופיה פנתה לממשלת זימבבואה על מנת שזו תסגיר את מנגיסטו, אולם זימבבואה סרבה בשל הטענה שמנגיסטו עזר להשגת עצמאותה בזמן היותו שליט אתיופיה[5].
מנגיסטו נמצא אשם כבר ב-12 בדצמבר 2006 ונידון למאסר עולם בינואר 2007. לאחר מכן תיקו נפתח שוב והפעם נגזר עליו גזר דין מוות[6][7].
לקריאה נוספת
עריכה- אנדרגצ'אוו טירונאה, המהפכה האתיופית 1974 - 1987, ISBN 0521430828 (באנגלית).
- ברהו זאוודה, ההיסטוריה המודרנית של אתיופיה, מסת"ב 0821409719 (אנגלית).
- מרינה ודוד אוטווי, אתיופיה: אימפריה במהפכה, מסת"ב 084190362X (אנגלית).
- אדמונד ג'וזף קאלאר, אתיופיה המהפכנית, מסת"ב 025335014X (אנגלית)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ באתיופיה קיימת אפליה גזענית נגד מי שלא משתייך לקבוצת העמים החבשים (דוברי השפות השמיות).
- ^ ראיון וידאו עם מנגיסטו היילה מריאם מאתר YouTube.
- ^ 4.1 Christopher Andrew and Vasili Mitrokhin, The KGB and the Battle for the Third World, p. 457
- ^ הפצצות שפגעו באזרחים בטיגראי
- ^ זימבבווה: למרות הרשעתו, מנגיסטו לא יוסגר, באתר ynet, 13 בדצמבר 2006
- ^ טלי גולדשטין, אתיופיה: עונש מוות לרודן מנגיסטו, באתר וואלה, 26 במאי 2008
- ^ אתיופיה: עונש מוות נגזר על הרודן מנגיסטו כתבה מאתר nrg.
| הקודם: אטנפו אבטה |
 ראש החונטה הצבאית האתיופית 28 ביוני - 15 בספטמבר 1974 |
הבא: טפרי באנטי |
| הקודם: אמן אנדום |
.svg){kind=small} שליט אתיופיה (זמני) 23 בנובמבר - 28 בנובמבר 1974 ראש החונטה הצבאית האתיופית
|
הבא: טפרי באנטי |
| הקודם: טפרי באנטי |
שליט אתיופיה 3 בפברואר 1977 - 10 בספטמבר 1987 ראש החונטה הצבאית האתיופית
|
הבא: - |
| הקודם: דניאל אראפ מוי |
יושב ראש ארגון אחדות אפריקה 6 ביוני 1983 - 12 בנובמבר 1984 |
הבא: ג'וליוס נייררה |
| הקודם: - |
נשיא אתיופיה 10 בספטמבר 1987 - 21 במאי 1991 |
הבא: טספאי גברה קידן |