מנסוס (לטינית: Mansus ברבים מנסי לטינית: mansī) היה הכינוי בימי הביניים לחלקת אדמה שהיא חלק מנחלת אדון (וילה) ומעובדת על ידי אדם שקיבל אותה לחזקתו.

מקור המילה הוא בית, ובראשית המאה ה-7 נועד לתאר את ביתו של העבד או העובד שגר באחוזתו של אריסטוקרט. במהלך המאה ובמאות שאחריה, עם התפתחות המנוריאליזם התייחס המושג לחלקת אדמה שצמודה לבית ושאותה עיבד אותו אדם (בין אם היה עבד, שזכה לכינוי servus casatus (ברבים: servi casati), כלומר עבד בעל בקתה, ובין אם היה צמית (קולונאט)).

בתמורה לזיקת ההנאה מהחלקה ומהזכות לעבד את החלקה, היה חייב המחזיק בה לשלם לאדון תשלום קבוע כלשהו וחלק מהיבול, והיה חייב במספר ימי עבודה באדמותיו של האדון (terra indominicata).

במקרים רבים, היקף ותנאי העבודה בחלקות המנסוס השתנו בהתאם לאזור ולתקופה, והיו תלויים במידת השפעתו ועושרו של האדון. החלקות כללו לרוב קרקע חקלאית, מרעה וגינות קטנות שסיפקו את צורכי המחזיקים בהן. המנסוס היה חלק בלתי נפרד מהמערכת הפיאודלית, שסיפקה מבנה חברתי וכלכלי שאיפשר לאצילים לשלוט ולעובדים להתקיים, תוך כדי שמירה על יציבות וסדר חברתי לאורך ימי הביניים.

ראו גם

עריכה
  ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.