מסע אל הקוטב הצפוני
מסע אל הקוטב הצפוני או הרפתקאותיו של קפטן הטראס (בצרפתית: Voyages et aventures du capitaine Hatteras) הוא שמו של רומן הרפתקאות בצרפתית שכתב הסופר ז'ול ורן. הספר פורסם בשני חלקים: האנגלים בקוטב הצפוני, ומדבר הקרח.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ז'ול ורן |
| איורים |
אדוארד ריו  |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה |
רומן |
| מקום התרחשות |
הקוטב הצפוני |
| הוצאה | |
| הוצאה |
פייר-ז'ול הצל |
| תאריך הוצאה |
1864 |
| סדרה | |
| ספר קודם |
חמישה שבועות בכדור פורח |
| הספר הבא |
מסע אל בטן האדמה |
  | |
הרומן פורסם לראשונה בשנת 1864, והגרסה הסופית (בשנת 1866) נכללה בסדרת "מסעות יוצאי דופן" (Voyages Extraordinares). אף על פי שהוא היה הספר הראשון שיצא בסדרה, הוא מוספר כ־#2; שלושה ספרים של ורן מ־1863–1865 – חמישה שבועות בכדור פורח (1863, #1), מסע אל בטן האדמה (1864, #3), ומהארץ לירח (1865, #4) – נוספו לסדרה בדיעבד.
הספר מראה קווי דמיון רבים עם תגליותיו של החוקר הבריטי ג'ון פרנקלין.
עלילה
עריכההרומן, שיצא בשנת 1861, מתאר את הרפתקאותיה של משלחת מסע בריטית בראשות הקפטן ג'ון האטראס שיוצאת לקוטב הצפוני.
חלק ראשון: האנגלים בקוטב הצפוני
עריכההאטראס ראש המשלחת משוכנע שהים סביב הקוטב אינו קפוא והאובססיה שלו היא להגיע למקום ולא משנה מה. המרד על ידי צוות המשלחת גרם להרס הספינה שלהם, אבל האטראס, עם עוד כמה גברים, ממשיך במסע. על שפת האי "אמריקה החדשה" הוא מגלה שרידי ספינה ששימשה את המשלחת הקודמת מארצות הברית. לאנשי המשלחת לא נותרה ברירה אלא לבלות את החורף הקפוא בגרינלנד שבקוטב הצפוני. הם מצליחים לשרוד בעיקר בזכות כושר ההמצאה של הד"ר קלאובוני שמצליח להוציא אש מקרח, להדוף בחוכמה התקפות של דובי קוטב ולדאוג למזון עבור אנשי המשלחת.
חלק שני: מדבר הקרח
עריכהכאשר החורף מסתיים הקרח מפשיר ופני הים נגלים לעיניהם. הנוסעים בונים סירה מהריסות הספינה הטרופה ופונים לעבר הלא נודע. לאחר מספר ימי נסיעה הם מגלים אי שבו הר געש פעיל. בקושי הם מצליחים למצוא נקודת עגינה בטוחה והחבורה יורדת לחוף. אחרי שלוש שעות של טיפוס קשה הם מגיעים אל הר הגעש. המיקום המדויק של המוט הוא במכתש והאטראס קופץ לתוכו. לפי התוכן שנכתב במקור, האטראס מת כשקפץ למכתש; אך ז'ל האצל שהיה העורך של ורן, הציע או דרש כי ורן יכתוב את הפרק מחדש, כדי שהאטראס ישרוד, ורן שינה את העלילה כך שהאטראס אומנם ניצל אך השתגע מעוצמת החוויה, ואחרי שובו לאנגליה הוא מוכנס למקלט לחולי נפש. כיוון שהוא מרגיש שהוא מאבד את "נשמתו" במערה של הקוטב הצפוני, האטראס אף פעם לא מדבר מילה נוספת. הוא מבלה את שארית ימיו בהליכה ברחובות סביב המקלט עם הכלב הנאמן שלו דיוק. הטיולים של האטארה אינם נטולי כיוון, כפי שצוין על ידי השורה האחרונה: "קפטן האטראס לנצח צועד צפונה".
תרגומים לעברית
עריכה- 1963 – בתרגום מאת ח. זילברשטיין בהוצאת נ. טברסקי.
