מעטפת בואנוויל

מעטפת בּוּאַנְוִויל (BOINVILLE; בעברית מקובל גם הכתיב מעטפת בונוויל) הוא הכינוי שניתן על ידי אספני הבולים למעטפה שנשלחה בשנת 1873 על ידי צ'ארלס דה בואנוויל מן העיר טוקיו שביפן אל העיירה סנט אולבנס שבדרום אנגליה. שלל החותמות וסימני הדואר שעל המעטפה מתעדים את המסע המפותל שעבר דבר הדואר בדרכו הארוכה, ומהווים עדות מיוחדת לאופן שבו פעלו שירותי הדואר ביפן, בתקופה שבה הבשילו התהליכים שהובילו ליצירת המדינה המודרנית.

מעטפת בואנוויל

תיאור המעטפה

"מעטפת בואנוויל", הנקראת כך על שמו של השולח, פורסמה לראשונה באוגוסט 1999 ברבעון של האגודה הבריטית לחקר בולי יפן. זו הייתה תגלית מפתיעה עבור העולם הבולאי, והיא העמידה בפני חוקרי תולדות הדואר של יפן שורה של שאלות וקשיים. מאז עמדה המעטפה מספר פעמים במרכזו של דיון סוער ומחקר בולאי מעמיק.

המעטפה נפתחה ונפרסה על מנת שניתן יהיה להציג את הבולים, סימני הדואר והחותמות המופיעים משני צדדיה. בצידה האחורי של המעטפה (בחלק התחתון של התמונה) מודבקים מספר בולים יפניים ולידם רשומה כתובת ביפנית. בצידה הקדמי של המעטפה (בחלק העליון של התמונה) מודבקים שני בולים צרפתיים ורשומה כתובת באותיות לטיניות. סביב הבולים ועליהם מוטבעים כמה וכמה חותמות וסימני דפוס.

צ'ארלס דה בואנוויל

צ'ארלס אלפרד צ'סטל דה בואנוויל (Charles Alfred Chastel de Boinville) היה אדריכל. הוא נולד בצרפת בשנת 1850, כבן למשפחת אצולה צרפתית בעלת שושלת ארוכה. בגיל 18 החל לעבוד באדריכלות בעיר שטרסבורג, וכעבור שלוש שנים, בעקבות מלחמת צרפת–פרוסיה, היגר לסקוטלנד והתקבל לעבודה באחת החברות המובילות בעיר גלאזגו. דה בואנוויל התגלה כמוכשר מאוד בעבודתו, כך שעל אף גילו הצעיר, זכה כעבור חודשים ספורים לקידום בעבודה ומונה כשותף בעסק.

כעבור שנתיים, ב-7 באוקטובר 1873, הגיע ליפן. הוא הוזמן לשם על ידי ממשלת יפן ומונה לאדריכל של המשרד לעבודות ציבוריות. בתפקיד זה, תכנן מבנים דוגמת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת טוקיו וקתדרלת סנט אנדרו בטוקיו . בנוסף לעבודתו, שימש דה בואנוויל כמרצה לארכיטקטורה בפקולטה להנדסה, והיה בכך לאדם המערבי הראשון שזכה להתמנות למרצה ביפן. צ'ארלס דה בואנוויל שהה ביפן עד שנת 1881. בשנה זו חזר ללונדון והצטרף כשותף בכיר לחברת הנדסה חשובה. הוא מת בשנת 1897, בגיל 47.

צ'ארלס דה בואנוויל הגיע ליפן זמן קצר לאחר המהפך השלטוני שעבר על האי עם מעבר מוקדי הכוח לידי אוליגרכיית מייג'י. הוא שהה בה בתקופה סוערת שבה התגבשו מוסדות השלטון של המדינה החדשה לאחר מאות שנים של משטר פיאודלי נוקשה. שירותי הדואר המודרניים אך זה החלו להתארגן ביפן, וכדי לשמור על קשר מכתבים עם אנגליה נאלץ דה בואנוויל להיעזר בפתרונות מיוחדים.

קשרי הדואר הבינלאומיים של יפן

מעט מאוד תושבים זרים התגוררו ביפן באותה עת, והקשרים בינה לבין העולם שמחוצה לה היו עדיין רופפים ולא מגובשים. יפן טרם חתמה על הסכמי דואר עם אף אחת ממדינות העולם, ולמעשה לא ניתן היה לשלוח מכתב בדואר היפני אל מחוץ לגבולות המדינה. רק בשנת 1875 חתמה יפן על הסכם הדואר הראשון שלה, הסכם שנחתם עם ארצות הברית, והחלה במגעים להצטרף לאיגוד הדואר העולמי.

את הפער הזה מילאו באופן חלקי משרדי הדואר הזרים של מעצמות המערב. ארצות הברית, בריטניה וצרפת פתחו משרדי דואר בערי הנמל הגדולות, יוקוהמה, קובה, נגסאקי והקודאטה. מבין ארבע הערים רק משרדי הדואר הזרים שפעלו ביוקוהמה היו פתוחים בפני הציבור הרחב. ניתן היה להיכנס אל אחד מהם, לרכוש בולי דואר של המדינה הרלוונטית, ולשלוח מכתבים לכל רחבי תבל.

דה בואנוויל, אשר התגורר בטוקיו ולא ביוקוהמה, לא היה יכול לגשת ישירות אל אחד ממשרדי הדואר הזרים, והיה צריך לפעול בדרך שונה על מנת לשלוח את המכתב שלו אל מחוץ לגבולות יפן.

דרכי הגישה אל שירות הדואר הבינלאומי

בפני דה בואנוויל עמדו שתי דרכים אפשריות לשלוח את המכתב מטוקיו אל בית הדואר הזר ביוקוהמה ומשם אל מחוץ לגבולות יפן. שתי דרכים אלו ידועות בעולם המונחים הבולאי בשמות "שיטת הכתובות הכפולות" ו"שיטת המעטפות הכפולות".

שיטת הכתובות הכפולות

בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 פעלה בטוקיו משלחת רשמית של אנשי צבא צרפתיים, שעמדה בקשר עם ממשלת יפן ועסקה בקידום האינטרסים של צרפת. כדי לאפשר לאנשי המשלחת לשמור על קשר עם בני משפחותיהם שנשארו בבית, הפעיל למענם משרד הדואר הזר של צרפת שירות מיוחד, שבמסגרתו הוצע לאנשי הצבא לשלוח מכתבים מטוקיו באמצעות הדואר היפני אל משרד הדואר הצרפתי שפעל ביוקוהמה. על המעטפה נדרשו אנשי הצבא לרשום שתי כתובות ולהדביק שני סוגי בולים:

1. בצידה האחד של המעטפה היה צריך לרשום בשפה היפנית את הכתובת של מנהל משרד הדואר הצרפתי ביוקוהמה, ולהדביק בולים יפניים בערך נקוב התואם את התעריף הנדרש עבור משלוח מכתב שמשקלו אינו עולה על 2 מומה (כ-7.5 גרם) בתוך יפן. במרץ 1873 נדרשו בולים בערך נקוב של 2 סן על מנת לשלם את עלות העברת המכתב מטוקיו ליוקוהמה באמצעות הדואר היפני.
2. בצידה השני של המעטפה היה צריך לרשום באותיות לטיניות את כתובת הנמען מחוץ ליפן, ולהדביק בולים צרפתיים בערך נקוב המתאים לתעריף המשלוח אל ארץ היעד. כך לדוגמה עלות משלוח מכתב שמשקלו עד 10 גרם מיפן אל בריטניה היה 120 סנטים.

מכיוון שמרבית פקידי הדואר היפני לא ידעו לקרוא אותיות לטיניות, ופקידי הדואר בארצות המערב לא ידעו לקרוא אותיות יפניות, לא הייתה בעיה בכך שעל המעטפה נרשמה כתובת כפולה. כל פקיד קרא רק את הכתובות הרלוונטיות לו בשפה המוכרת לו, והמכתב עשה את דרכו אל היעד בהצלחה.

שיטת המעטפות הכפולות

שיטה זו פותחה על ידי הדואר היפני באפריל 1872 והוצעה לשימוש כלל הציבור, הן לתושבי יפן והן לאזרחים זרים. בלב השיטה עמדו מנהלי בתי הדואר היפני בטוקיו וביוקוהמה. כדי להקל על תושבי יפן שלא ידעו לכתוב באותיות לטיניות הוצע בבית הדואר המרכזי של טוקיו שירות של כתיבת הכתובת הזרה על המעטפות לחו"ל.

כדי לשלוח מכתב מאחת מערי יפן אל מחוץ לגבולות המדינה נדרש השולח לבצע את השלבים הבאים:

1. השולח הכין בביתו שתי מעטפות שונות, זו בתוך זו. על המעטפה הפנימית, הקטנה יותר, כתב השולח את שמו וכתובתו של הנמען בחוץ לארץ. על מעטפה זו לא הודבקו בולים, והיא הוכנסה לתוך מעטפה חיצונית, גדולה יותר.
2. על המעטפה החיצונית רשם השולח את כתובתו של מנהל בית הדואר היפני שבטוקיו.
3. השולח הדביק על המעטפה החיצונית בולים בערך נקוב של שני סן, עלות משלוח המכתב לבית הדואר של טוקיו.
4. בנוסף, הדביק השולח על המעטפה בולים יפניים בסכום המספיק כדי לרכוש בולים זרים (בולים צרפתיים, בולים בריטיים או בולי ארצות הברית) בתעריף המתאים למשלוח המכתב אל ארץ היעד.
5. השולח מסר את המכתב בבית הדואר הקרוב לביתו, והדואר היפני העביר אותו אל מנהל סניף הדואר היפני בעיר טוקיו.

כאשר הגיעה המעטפה הכפולה לידיו של מנהל סניף הדואר היפני בטוקיו, הוא פתח את המעטפה החיצונית וקרא את הכתובת הרשומה על המעטפה הפנימית. לאחר שבדק כי ערך הבולים היפניים שהודבקו על המעטפה החיצונית מספיק כדי לשלם את עלות רכישת הבולים הזרים אל ארץ היעד, הוא הכניס את המעטפה הפנימית אל שק הדואר המיועד למנהל סניף הדואר היפני בעיר יוקוהמה. המעטפה החיצונית, שלא היה בה עוד צורך, נזרקה לפח והושמדה. בשל כך, מציאת מעטפה חיצונית היא נדירה מאוד, ולמעשה כיום ידועה רק דוגמה אחת של מעטפה חיצונית ששרדה והגיעה לידינו.

עבור העברת שק הדואר מבית הדואר של טוקיו לזה של יוקוהמה לא נדרש תשלום, והיא בוצעה כחלק מפעילותו הרגילה של הדואר היפני.

כאשר קיבל מנהל בית הדואר היפני ביוקוהמה את שק הדואר עם המכתבים המיועדים לחו"ל, הוא בדק את לוחות הזמנים של בתי הדואר השונים. כל אחד משלושת בתי הדואר הזרים היה חתום על הסכמים עם מספר קווי ספנות, ומועדי ההפלגה של הספינות היו ידועים מראש. לאחר שאיתר את הספינה העתידה להגיע לארץ היעד בתאריך המוקדם ביותר, ולאחר שבדק איזה מבתי הדואר הזרים מפעיל את אותה ספינה, הדביק מנהל הדואר היפני ביוקוהמה בולים זרים מתאימים על המעטפה והעביר אותה לבית הדואר הזר המתאים.

השיטה בה הועברה מעטפת בואנוויל

הדעה הרווחת בקרב החוקרים רואה במעטפת בואנוויל תוצר של שיטת המעטפות הכפולות, זאת למרות שיש בה מספר מאפיינים שבמבט ראשוני ושטחי מצביעים דווקא על שיטת הכתובות הכפולות. החוקרים התמודדו עם המאפיינים הבעייתיים והעלו טיעונים הסותרים אותם או מעלים הסברים אפשריים לדרך היווצרותם.

המאפיינים הבעייתיים	ההסבר של החוקרים
זוהי מעטפה אחת עליה מודבקים גם בולים יפניים וגם בולים צרפתיים.	השולח, צ'ארלס דה בואנוויל, שככל הנראה לא היו ברשותו באותו רגע שתי מעטפות שונות על מנת לפעול על פי הנהלים המדויקים, "חסך" את המעטפה החיצונית והדביק על המעטפה הפנימית את בולי הדואר היפניים בתעריף המתאים. ששת הבולים בעלי ערך נקוב כולל של 24 סן המודבקים על המעטפה, נועדו לשלם את עלות הבולים הצרפתיים ביוקוהמה, ומהווים את יחס ההמרה המתאים לתעריף של פרנק אחד ועשרים סנטים. מנהל סניף הדואר של טוקיו, שהבין את העניין, פשוט העביר את המעטפה כפי שהיא אל מנהל דואר יוקוהמה.
על המעטפה רשומות שתי כתובות, ביפנית ובלטינית.	הכיתוב באותיות יפניות בצידה "היפני" של המעטפה אינו כולל את הכתובת של מנהל משרד הדואר הצרפתי ביוקוהמה, אלא את שמו וכתובתו של השולח (בואנוויל, אחוזת יאמטו) ואת שמו ומקום מגוריו של המכותב (בואנוויל, אנגליה).
המעטפה הועברה אל בית הדואר הצרפתי של יוקוהמה דרך בית הדואר היפני בעיר טוקיו.	נוהל הכתובות הכפולות נוצר על ידי הדואר הצרפתי לטובת אנשי המשלחת הצבאית של צרפת בטוקיו. דה בואנוויל אמנם היה ממוצא צרפתי, והוא התגורר בטוקיו, אבל הוא שהה ביפן כאזרח פרטי, ולא השתייך אל המשלחת הצבאית הצרפתית.

כאמור, לאור הדיון במאפייני המעטפה סבורים מרבית החוקרים שעסקו בנושא כי מעטפת בואנוויל נשלחה בשיטת המעטפות הכפולות.

אופן מסירת המעטפה לבית הדואר בטוקיו

אלו שטענו כי מעטפת בואנוויל לא נשלחה בשיטת "המעטפות הכפולות", הצביעו על שתי נקודות בעייתיות לחיזוק טענותיהם:

1. על המעטפה לא רשומה הכתובת של מנהל בית הדואר של טוקיו.
2. על המעטפה לא מודבקים בולים יפניים בערך נקוב של 2 סן, תעריף המשלוח של המעטפה אל בית הדואר בטוקיו.

כדי להתמודד עם טיעונים אלו הועלו ונבדקו מספר השערות שביקשו להסביר כיצד הגיעה המעטפה מידיו של השולח, בואנוויל, אל מנהל בית הדואר של טוקיו. הסברים אלו מבוססים על מחקר מעמיק ויסודי, בולאי והיסטורי כאחד.

הבולים הודבקו על מעטפה חיצונית, שעליה גם נרשמה הכתובת

הסבר אפשרי אחד הוא שמעטפת בואנוויל היא מעטפה פנימית, אשר נשלחה את בית הדואר של טוקיו בתוך מעטפה חיצונית, גדולה יותר. על המעטפה החיצונית, שלא הגיעה לידינו, נרשמה כתובת בית הדואר והודבקו בולים יפניים בערך נקוב של 2 סן.

הבולים הודבקו על ספח נייר, שעליו גם נרשמה הכתובת

על פי השערה אחרת אותה מעלים החוקרים, הבולים החסרים הודבקו והכתובת החסרה נרשמה, על פיסת נייר אשר הוצמדה לשולי המעטפה כספח. החוקרים מצביעים על כך שבצידה האחורי של המעטפה, בפינתה הימנית העליונה, דבוקה פיסת נייר לבנה, בה ניתן להבחין בשתי אותיות שהן כנראה סיומה של כתובת לא ברורה.

לטענת החוקרים הצמיד בואנוויל פיסת נייר אל שולי המעטפה, כתב עליה את כתובת בית הדואר של טוקיו והדביק בולים בערך נקוב של 2 סן. כאשר קיבל מנהל הדואר של טוקיו את המעטפה עם הספח הצמוד אליה, הוא תלש ספח זה שלא היה דרוש עוד, והעביר את המעטפה לבדה אל בית הדואר של יוקוהמה.

להשערה זו יש בהחלט סימוכין. הנוהג של הצמדת ספחי נייר אל מעטפות היה נוהג מוכר וידוע ביפן, ופקידי הדואר נהגו לעשות כן כאשר ביקשו להעביר אל בית הדואר בתחנת היעד הנחיות מיוחדות לגבי אופן הטיפול במכתב. ניתן לשער כי בואנוויל, אשר התגורר ביפן והכיר את מנהגיה, נהג גם הוא בדרך זו.

המעטפה הובאה ידנית אל בית הדואר בטוקיו

השערה שלישית שהעלו החוקרים מבוססת על מחקר היסטורי שבו נבדק היכן בדיוק התגורר בואנוויל בעיר טוקיו.

על המעטפה רשם בואנוויל את כתובת מגוריו בתור "אחוזת יאמטו". בטוקיו של ימינו לא קיימת כתובת כזו, מה שאילץ את החוקר לבדוק את ההיסטוריה של העיר טוקיו על מנת לאתר את המיקום שאליו מפנה הכתובת. הוא גילה כי ב-18 בדצמבר 1880 פרסם בואנוויל מודעה בעיתון יומי בשפה הצרפתית אשר הופץ אז בטוקיו. היה זה זמן קצר לפני שעזב את יפן וחזר לבריטניה, ובמודעה העמיד בואנוויל למכירה פומבית את "ביתו היפה והמרוהט, יחד עם השטח שסביבו". על פי הכתובת המפורטת שהופיעה במודעה הצליח החוקר לאתר את המקום בו התגורר בואנוויל, ומסתבר שהבית היה במרחק של לא יותר משני קילומטרים מבית הדואר של טוקיו.

אם כך, טוען החוקר, סביר שבואנוויל לא שלח כלל את המעטפה בדואר אל מנהל סניף הדואר הראשי של טוקיו, אלא מסר אותה אישית בבית הדואר. זוהי הסיבה לכך שלא רשומה על המעטפה כתובת בית הדואר, וזוהי הסיבה לכך שלא הודבקו עליה הבולים הנחוצים למשלוח מכתב בתוך יפן.

פירוט המרכיבים המופיעים על המעטפה

הבולים היפנים שהודבקו על ידי בואנוויל והוחתמו בבית הדואר בטוקיו

הבולים הצרפתים שהודבקו בבית הדואר היפני ביוקוהמה והוחתמו בבית הדואר הצרפתי ביוקוהמה

חותמות מעבר שהוטבעו על המעטפה לאורך נתיב מסעה

בשלב זה, משהובהרו מרבית הנקודות הקשורות ליצירת המעטפה, ניתן לחזור ולתאר באופן שיטתי את הדרך בה נוצרה המעטפה, ולהבין את משמעות סימני הדואר השונים המוטבעים על פניה. התיאור הנ"ל יבוצע על פי שיטת החוקרים הגורסים כי המכתב נשלח בשיטת המעטפות הכפולות.

שלב א' – צ'ארלס בואנוויל כותב מכתב

ב-27 במאי 1873 או זמן קצר קודם לכן, כתב בואנוויל מכתב לאחיו שהתגורר בעיירה סנט אולבנס שבחבל הרטפורדשייר. בצידה הקדמי של המעטפה רשם בואנוויל את שמו וכתובתו של אחיו, ובצידה האחורי של המעטפה הוא רשם באותיות יפניות את שמו שלו ואת מקום מגוריו בטוקיו, באחוזת יאמטו.

בואנוויל הדביק על צידה האחורי של המעטפה שישה בולים יפניים מסדרת "צ'רי בלוסום", בערך נקוב של 4 סן כל אחד.

שלב ב' – המכתב מועבר אל בית הדואר של טוקיו

לגבי הדרך בה בוצע שלב זה יש כאמור מספר דעות, אולם לצורך הבנת יתר השלבים אין זה משנה אם בואנוויל:

1. שלח אותו במעטפה חיצונית.
2. הצמיד אליו ספח נייר עם כתובת בית הדואר.
3. הוביל אותו בעצמו אל בית הדואר.

כך או אחרת, ברור שהמכתב הגיע אל בית הדואר שבטוקיו.

שלב ג' – המכתב מטופל בבית הדואר של טוקיו

כאשר הגיע המכתב לידיו של הפקיד בבית הדואר של טוקיו, הוא ביצע את אחת הפעולות הבאות (בהתאם לאופן שבו הגיעה המעטפה לידיו):

1. הוציא את המעטפה מתוך המעטפה החיצונית (אם אמנם הייתה כזו).
2. תלש את ספח הנייר עם הבולים והכתובת שעליו (אם אכן היה ספח נייר).
3. לקח את המכתב מידיו של בואנוויל עצמו.

כך או אחרת, הפקיד החתים את ששת הבולים שבגב המעטפה בחותמת הדואר של טוקיו. מן הפרטים שעל החותמת ניתן ללמוד כי פעולה זו בוצעה בשעות אחר הצהריים של ה-27 במאי 1873, או ביפנית, ב-27 בחודש החמישי בשנה השישית של תקופת מייג'י. החותמת העגולה שעל הבולים ידועה בקרב הבולאים כחותמת מסוג N1B1.

בגמר הטיפול הניח הפקיד את המעטפה בשק הדואר שהועבר אל בית הדואר היפני של יוקוהמה. העברת שקי הדואר בין טוקיו ויוקוהמה הייתה מהירה מאוד, והמכתב הגיע ככל הנראה אל יוקוהמה כבר למחרת היום, ב-28 במאי.

שלב ד' – המכתב מטופל בבית הדואר היפני של יוקוהמה

כאשר הגיע המכתב אל בית הדואר היפני של יוקוהמה, בדק הפקיד את המעטפה וראה שהיא מיועדת לאנגליה. הוא החל לחפש בלוחות הזמנים של הספינות העוגנות ביוקוהמה את הספינה המתאימה ביותר.

תחילה בדק הפקיד את לוחות הזמנים של הספינות הבריטיות. הספינה הבריטית "בומבי" הפליגה באותו היום מיוקוהמה, אבל כבר היה מאוחר מידי לשלוח את המכתב על סיפונה. הספינה הבריטית הבאה תוכננה להפליג רק כשבועיים מאוחר יותר, ב-11 ביוני, ולהגיע לנמל סאות'המפטון שבאנגליה ב-12 באוגוסט.

הפקיד המשיך לבדוק את לוחות הזמנים של ספינות הדואר האחרות, תוך ניסיון לאתר ספינה המפליגה במועד מוקדם יותר. הספינה האוסטרלית "מק גרגור", שעבדה בשירות דואר ארצות הברית, נועדה להפליג ב-4 ביוני, לחצות את האוקיינוס השקט ולהגיע לנמל סן פרנסיסקו ב-25 בחודש. הספינה "צ'יינה" שמקורה בארצות הברית, ואף עבדה בשירות הדואר של ארצות הברית, נועדה להפליג ב-7 ביוני, ולהגיע לנמל סן פרנסיסקו ב-27 בחודש. אם המכתב היה נשלח באחת משתי הספינות הללו, הוא היה מגיע לאנגליה דרך ארצות הברית במהירות הגדולה ביותר.

משום מה, החליט הפקיד היפני שלא לבחור באחת משתי הספינות הללו. הוא העדיף לנתב את המכתב דרך הספינה "מנזלה" של הדואר הצרפתי, אשר תוכננה להפליג מנמל יוקוהמה ב-4 ביוני.

הפקיד היפני הדביק על צידה הקדמי של המעטפה שני בולים צרפתיים בערך נקוב כולל של 120 סנטים (בול ב-40 סנטים ובול ב-80 סנטים), שהוא התעריף של דואר צרפת למשלוח מכתב רגיל אל אנגליה. ב-3 ביוני הוא העביר את המכתב אל משרד הדואר הצרפתי ביוקוהמה.

שלב ה' – המכתב מטופל בבית הדואר הצרפתי של יוקוהמה

כאשר נמסר המכתב לידיו של פקיד הדואר הצרפתי, הוא ביטל את שני הבולים הצרפתיים באמצעות חותמת ביטול בצורת מעוין המורכב מנקודות, שבה שולב המספר המזהה 5118. בנוסף הטביע הפקיד את חותמת האותיות PD, המציינת כי עלות המשלוח שולמה במלואה עד ליעד. לצד הבולים הטביע הפקיד את חותמת התאריך "YOKOHAMA 3 JUIN 73 BAU FRANCAIS". החותמת הוטבעה ב-3 ביוני, ולמחרת בבוקר הועלה המכתב על סיפון הספינה מנזלה.

שלב ו' – המכתב מטופל על סיפון הספינה "מנזלה" (Menzaleh)

פקיד הדואר שפעל על סיפון ה"מנזלה" הטביע ב-4 ביוני את חותמת הדואר המתומנת של הספינה, על צידה האחורי של המעטפה, לצד הבולים.

הספינה הובילה את המכתב עד לנמל הונג קונג, שם הורד שק הדואר אל החוף והמתין להעלאתו לספינה אחרת.

שלב ז' – המכתב מטופל על סיפון הספינה "פיהו" (Peiho)

הספינה הצרפתית "פיהו" הפליגה ב-8 ביוני מנמל שאנגחאי שבסין לכיוון נמל מרסיי שבצרפת. בדרך עצרה הספינה במספר נמלים ואספה נוסעים ודברי דואר. במועד לא ידוע עגנה הספינה בנמל הונג קונג, והעלתה על סיפונה את שק הדואר שהכיל את מכתב בואנוויל.

פקיד הדואר שפעל על סיפונה של "פיהו", הטביע ב-14 ביוני את חותמת הדואר של הספינה, על צדה האחורי של המעטפה, מתחת לזו של "מנזלה". "פיהו" פקדה במהלך הפלגתה גם את נמלי בטאוויה (19 ביוני) ומאוריציוס (26 ביוני), ועגנה ב-21 ביולי בנמל מרסיי שבצרפת.

שלב ח' – חלקו האחרון של המסע

לאחר שהגיעה אל נמל מרסיי, הועמסה מעטפת בואנוויל על רכבת הדואר שנסעה דרך ליון ופריז לעבר נמל קאלה שבצפון צרפת. שם הועלתה המעטפה על ספינה שהובילה אותה לנמל דובר שבדרום אנגליה. בדובר הועמסה המעטפה על רכבת שהובילה אותה אל תחנת היעד, סניף הדואר של העיירה סנט אולבנס, כ-32 קילומטרים צפונית לעיר לונדון. המעטפה הגיעה לשם ב-24 ביולי 1873.

פקיד הדואר של סנט אולבנס השלים את יצירת המעטפה המוכרת לנו כיום, בהטביעו בצידה האחורי מתחת לחותמת של "פיהו" את חותמת ההגעה לעיר. החותמת הוטבעה באופן חלקי, אולם ניתן לראות בבירור את הכיתוב "Y 24/73".

סוף דבר

חמישים ושמונה יום ארך מסעה של מעטפת בואנוויל מאחוזת יאמטו שבטוקיו אל סנט אולבנס שבהרטפורדשייר. נוהלי העבודה הקפדניים שעל פיהם פעלו שירותי הדואר הרבים, הותירו את רישומם על גבי המעטפה ויצרו את המסמך הייחודי. ככל הנראה, מעטפת בואנוויל היא המעטפה המוקדמת ביותר שנשלחה על פי נוהל המעטפות הכפולות ונותרה בידינו, והיא נחשבת לאחד הפריטים הבולאיים החשובים בתולדות הדואר של יפן.

לקריאה נוספת

• Matsumoto Jun Ichi, An 1873 Franco-Japanese Combination Cover of a Different Kind, in: Japanese Philately, Vol 55: No.1, February 2000, pp. 16-22

• משה רימר, "להביט בפרטים הקטנים", בתוך: שובל - מגזין הבולאים בישראל, גיליון 87, נובמבר 2011, עמ' 10–14
• מערכות הדואר הזר ביפן במאה ה-19 (באנגלית)

הערות שוליים

ערך מומלץ