מעיין ברוך
מַעְיַן-בָּרוּךְ הוא קיבוץ השוכן בצפון עמק החוּלה, בין קריית שמונה לדפנה, ליד נחל שניר (חצבני), ברום 200 מטר. הקיבוץ שייך למועצה אזורית הגליל העליון.
 מוזיאון האדם הקדמון במעיין ברוך
| |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל העליון |
| גובה ממוצע[1] | 200 מטר |
| תאריך ייסוד | 1947 |
| תנועה מיישבת | התנועה הקיבוצית |
| סוג יישוב | קיבוץ |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 893 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 19.7% בשנה |
(למפת אצבע הגליל רגילה)   מעיין ברוך  באדום - מעיין ברוך בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| https://maayan-baruch.co.il/ | |
במקום נמצאים בין היתר מוזיאון האדם הקדמון וכן בקיבוץ פועלת שלוחה של מכינת גליל עליון.
היסטוריה
עריכההקיבוץ הוקם סמוך למפגש הגבולות ישראל־סוריה־לבנון, על אדמת המושב חַמַרָה שנִנטש במאורעות תל־חי. המייסדים היו בני שלוש קבוצות שנפגשו בהכשרה בכפר גלעדי:
- הכשרת פלמ"ח יוצאי תנועת הנוער התנועה המאוחדת.
- הכשרת "הבונים" מארצות־הברית, מהם פעילים בהעפלה.
- גרעין "חיילים־חלוצים", שהתארגן בצבא הבריטי מחיילים יהודים מדרום אפריקה במלחמת העולם השנייה.
בהמשך נוספו השלמות מן "התנועה המאוחדת" ולימים מן "הנוער העובד והלומד", וכן משפחות ובודדים מהארץ ומחו"ל.
היישוב נוסד ב־11 במרץ 1947, כחצי שנה לפני מלחמת העצמאות, ונקרא על שם ברוך (ברנארד) גורדון, ציוני מדרום אפריקה שציווה את כל רכושו לקרן הקיימת. השתייך תחילה לקיבוץ המאוחד, אחר לאיחוד הקבוצות והקיבוצים ("האיחוד"), עתה לתנועה הקיבוצית המאוחדת.
במשך כל תולדותיו, למרות ניסיונות לגדול, נותרה אוכלוסייתו בסביבות 150 חברים. היקף קטן זה של האוכלוסייה השפיע רבות על אופיו של היישוב – מצד אחד במגבלות שחלו על האפשרויות התרבותיות, ומצד שני בטיפוח אינטימיות ולכידוּת חברתית. גם מצוקה כספית מתמדת הטילה צל על תולדותיו של הקיבוץ והגבילה את רווחת חבריו.
בהווה
עריכהבשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 עבר הקיבוץ מגמות צנטריפוגליות ("הפרטה") בכלכלה, בחברה ובתרבות, יציבות חברתית ביחס לשנים קודמות, ויחד עם זה גם הזדקנות האוכלוסייה במקום.
בשנת 2005 החלה תוכנית להרחבה קהילתית של היישוב, דהיינו הקמת שכונה של תושבים שאינם חברים בקיבוץ.
בשנים האחרונות הקיבוץ החל לשקם את עצמו תוך הגדלת מספר החברים ובניית מערכת חינוך מחודשת בתוך הקיבוץ. בני ובנות הקיבוץ החלו לחזור אליו ונוספו גם חברים חדשים. בקיבוץ היום פועלים להגברת שיתוף הפעולה בין ההרחבה לקיבוץ.
כלכלת היישוב
עריכהענפי הפרנסה העיקריים: מפעל מתכת - גל־גליל (גלגלי־תעשייה וכבישה קרה של מתכת), עבודות־חוץ, חקלאות, רפת (אוחדה עם זו של לוחמי הגטאות והועתקה לשם), לול תרנגולות, השכרת דירות (בעיקר לסטודנטים אשר לומדים במכללת תל-חי הסמוכה), תעשייה, תיירות ולאחרונה אף חברת תוכנה - קימאיה (שמספקת פתרונות תוכנה לטלפונים חכמים).
מלבד אלו קיימים במקום גם מקומות הנותנים שירותים לתושבי המקום והסביבה – כגון מכבסה, מוסך, מסגריה, ושרברבייה – פועלים כמֶרכזי־רווח, ומשמשים גם את תושבי האזור רוב השטחים של גידולי השדה מפוזרים ומרוחקים מהבית. בעבר היו במקום מאפייה, גן ירק, דיר צאן, ושותפויות מוגבלות עם מפעלי התעשייה ביישובים הסמוכים דפנה והגושרים.
אמנים אשר חברי הקיבוץ התפרסמו בעיקר בפיסול ובספרות. הסופר אמנון שמוש, שהיה ממייסדי הקיבוץ והתגורר בו עד יום מותו ב-1 במרץ 2022, עסק בחיי הקיבוץ בחלק מיצירותיו.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מעיין ברוך- מעיין ברוך(הקישור אינו פעיל) במרכז המידע להתיישבות בגליל
- מעין ברוך, באתר מועצה אזורית הגליל העליון
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ מעיין ברוך, באתר 'חלון אחורי', 5 באפריל 2018
מעיין ברוך (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוגוסט 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021