מפרץ ליטויה
מפרץ ליטויה (באנגלית: Lituya Bay) הוא פיורד הנמצא בחלקה הדרום מזרחי של אלסקה, ארצות הברית, סמוך לגבול עם קנדה.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | אלסקה, ארצות הברית |
| סוג | פיורד |
| מידות | |
| אורך מרבי | 13 ק"מ |
| רוחב מרבי | 3.2 ק"מ |
| עומק מרבי | 220 מטר |
| מידע נוסף | |
| מדינות באגן הניקוז |
ארצות הברית  |
| איים | 1 - אי האנדרטה |
| קואורדינטות | 58°38′13″N 137°34′23″W / 58.636944444444°N 137.57305555556°W |
  | |
הפיורד נודע בזרמי הגאות המסוכנים שבו ובמספר אירועים סייסמיים בעבר שהובילו למפולות הרים מאסיביות שבתורן גרמו לגלי ענק שבראשם המגה-צונאמי הגבוה ביותר בהיסטוריה המתועדת.
מבנה ומאפיינים גאוגרפים
עריכהאורכו של מפרץ ליטויה כ־13 קילומטרים, רוחבו המרבי כ־3.2 קילומטרים ואילו עומקו המרבי של האגם מגיע ל־220 מטרים. במרכזו נמצא אי קטן הקרוי אי האנדרטה (Cenotaph Island). בקצהו המזרחי של הפיורד ישנם שני מפרצונים (לשונות ים) המקנים לו צורה של T, שבקצותיהם קרחונים הגולשים אל מי האגם. הקרחון הגדול, הנקרא קרחון ליטויה, גולש אל המפרצון הצפוני, הנקרא מפרץ גילברט (Gilbert Inlet), ושני קרחונים קטנים יותר (קאסקייד וקרילון) גולשים אל המפרצון הדרומי, הנקרא מפרץ קרילון (Crillon Inlet). שני המפרצונים תחומים ממזרח וממערב ברכסי הרים המתרוממים מעל למימי האגם.
בחלקו המערבי של המפרץ נמצא פתח הפיורד - רצועת חוף צרה נמתחת מחלקו הצפוני של הפתח לכיוון דרום ויוצרת חיץ המפריד אותו ממי האוקיינוס השקט. רוחבו של הפתח בין שתי הנקודות הקרובות ביותר הוא כחצי קילומטר, ולכן בשל מעבר המים הצר, קיימים בו זרמים חזקים אשר הופכים מסוכנים עבור סירות וכלי שיט, במיוחד בזמן הגאות והשפל. סירה אחת טובעת בממוצע בשנה באזור הפתח. במאה ה־18 הגיעה משלחת מחקר צרפתית גדולה אל המפרץ. שתי סירות שנשאו אנשי מחקר התהפכו בשל הזרמים החזקים ו־21 בני אדם טבעו. בעקבות האירוע, קרא ראש המשלחת לאי שבמרכז הפיורד אי האנדרטה לזכר חברי המשלחת שנספו.
רעידת האדמה, מפולת ההרים והמגה-צונאמי בשנת 1958
עריכה
בשנת 1953 הבחינו שני מדענים צעירים שהגיעו למפרץ ליטויה, כי העצים הקרובים לחוף האגם בהירים יותר בצבעם מהעצים אשר רחוקים יותר ושממוקמים באזורים גבוהים יותר. מאחר שצבעיו של עץ צעיר בהירים יותר, הם הבינו כי אירוע יוצא דופן וחריג בממדיו עקר את הצמחייה הקרובה לקווי החוף, ושיערו שמדובר בגלים גדולים שנוצרו בצורה כלשהי במימי האגם.
מבדיקה שעשו, התברר כי גיל העצים הצעירים דאז, היה בסביבות 17 שנים, והמידע התיישב עם רעידת אדמה שאירעה באזור בשנת 1936. אולם, גלי צונאמי הנוצרים ישירות מרעידת אדמה יכולים להגיע לגובה של עשרות מטרים בודדים, אך על פי המרחק מהחוף וגובה העצים הצעירים מעל לפני המים, העריכו שגל בגובה של 150 מטרים פגע ושטף את הצמחייה לאורך רוב חופי האגם. מכיוון שקיומם של גלים בגובה כזה לא היה ידוע באותה תקופה, לא ידעו בוודאות אם אכן מדובר בתופעה כזו וגם אם כן, מה בדיוק יצר את אותם גלי ענק.[1]
חמש שנים לאחר מכן, בתשיעי ליולי 1958 בשעה 22:16 בערב אירעה באזור רעידת אדמה בעוצמה של בין 7.8 ל־8.3 בסולם ריכטר. באותה עת שהו באגם שלוש סירות מאוישות שהניצולים שבהן גם סיפקו עדות למה שקרה לאחר מכן. רעידת האדמה גרמה למפולת הרים מאסיבית במפרץ גילברט במסגרתה חלק גדול מצלע ההר קרס ונפל מגובה של למעלה מ־700 מטרים הישר אל תוך מימי האגם. מפולת הסלעים הגדולה שהתחוללה בתוך גוף המים הקטן יחסית הזיזה כמויות מים אדירות שנשלחו בפראות מצד לצד בתוך הפיורד וגרמו לכאוס באגם ולאורך חופיו. המפולת, שכללה כ־31 מיליון מטרים מעוקבים של סלעים ששקלו מעל 90 מיליון טון, ונחתו כגוש אחד במהירות אל תוך המים, הייתה דומה לפגיעת אסטרואיד, וגרמה להתרוממות של גל עצום שהתנפץ בעוצמה על ההר ממול, ועקר את מרבית העצים שהיו עליו בגובה של עד 524 מטרים מעל מימי האגם. בנוסף, פגע הגל בקרחון ליטויה הסמוך, וניתק ממנו חלק באורך של 400 מטרים. חלק הקרחון שהתנתק הונף וטולטל לגובה של עשרות מטרים וגרם לגלי צונאמי נוספים. לאחר שהגל פגע ברכס ההר שממולו, הוא יצא ממפרץ גילברט והמשיך לנוע לאורך מימי האגם כשהוא נושא איתו שפוכת רבה, שברי עצים וקרח, כיסה את אי האנדרטה כמעט לחלוטין ועקר לאורך חופי המפרץ צמחים ועצים כאשר הוא זורע הרס רב. חלק גדול משטחו של אי האנדרטה הופשט מצמחייה ועצים, ובקתה שהייתה בנויה על האי הושמדה מעוצמת הפגיעה. באזור פתח הפיורד היה בנוי מגדלור שאף הוא נחרב מפגיעת הגל. שתיים מתוך שלושת הסירות ששהו באגם באותה עת הושמדו, שניים מתוך ארבעת האזרחים שהיו על סיפונן נהרגו, והשניים האחרים נמצאו זמן קצר אחר כך במים וחולצו. הסירה השלישית, על פי העדויות, נסחפה על ראש הגל מעל לצמרות העצים ואזורים מיוערים, ונעצרה על שאריות הפסולת שהותיר הגל באזור פתח הפיורד. שני האנשים שהיו בה – אב ובנו – סיפקו את רוב העדויות לאירוע.[1]
-
תרשים עם מידות המראה את אזור מפולת הסלעים ורכס ההר שספג את פגיעת הגל במלוא העוצמה -
תמונה נוספת שצולמה ב 1958 לאחר האירוע. בחלק העליון מצד ימין של התמונה ניתן לראות את צלע ההר שבו אירעה המפולת, מתחתיו את מפרצון גילברט וקרחון ליטויה, ואת רכס ההר התוחם את המפרצון שנפגע ישירות מהגל. החלקים הבהירים לאורך החופים הם אזורי הפגיעה של הגל שהופשטו מצמחייה. מצד שמאל של התמונה אי האנדרטה
.png)
סך כל שטחי היערות שהושמדו מפגיעת הגל הסתכם במעל ל־5 קילומטרים מרובעים, ונאמד במליוני עצים. בחלק מהמקומות נעקרו שטחים מיוערים שהיו מרוחקים יותר מקילומטר מהחוף. כמו כן, חלק גדול מן האדמה שעליה גדלו העצים נשטף ואזורים שלמים הופשטו לחלוטין ונותרו בהם סלעים חשופים בלבד.
לאחר האירוע, חוקרים רבים הגיעו למפרץ ליטויה כדי ללמוד את התופעה. הדבר שינה את התפיסה וההבנה לגבי היווצרות גלים גדולים, ואסונות שעלולים להתחולל בעקבותיהם במקרים דומים בעתיד.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ Lituya Bay’s Apocalyptic Wave, Nasa.gov, 1.7.2020