מצנח ממונע גלגלי

מצנח ממונע גלגלי (ר"ת: ממ"ג), או טרקטורון מעופף (באנגלית: Powered parachute), המכונה גם "באקאי" (על שם Buckeye Industries שהייתה חלוצה בייצור ממ"גים), הוא כלי רחיפה אשר בו מצנח המשמש ליצירת עילוי, מחובר למנוע וגלגלים.

מצנח ממונע גלגלי חד מושבי שאינו מוכן לטיסה

מהירותו הטיפוסית של מצנח ממונע גלגלי היא 40-60 קמ"ש וניתן לתפעלו באופן בטיחותי גם מטרים ספורים מעל הקרקע. הודגמה יכולתו לטוס גם בגבהים של עד 19000 רגל (כ-5.8 ק"מ, שיא עולמי שנקבע על ידי ברעם שגב) אולם על פי תקנות הרשות לתעופה אזרחית (רת"א) גובה הטיסה המורשה לממ"ג הם בין 500-1500 רגל (כ-150-500 מטר). הממ"ג מצויד בדרך כלל במכל דלק שנפחו בין 20-56 ליטר, המאפשרים טיסה ממונעת של כארבע שעות. הממ"ג נדרש לריצת המראה קצרה מאוד, לעיתים אף פחות מ-30 מטר. הממ"ג הוא אמצעי התעופה הממונע מהזולים ביותר לרכישה ולהפעלה. משקלו של הממ"ג, ללא דלק נע בין 90-220 ק"ג והוא יכול לשאת משקל מרבי של כ-500 ק"ג בהתאם למצנח הנושא.

הכנות להמראת מצנח ממונע גלגלי.

מצנח ממונע גלגלי דו-מושבי (מושב אחורי ריק) בשעת טיסה

אב טיפוס היי - טק מאבריק בטיסה

על פי החוק בישראל "מצנח ממונע" מוגדר ככלי רחיפה. על פי התקנות, הפעלת ממ"ג בצורה שאינה מסחרית דורשת הסמכה ל "מפעיל כללי" על ידי מדריך מוסמך וכוללת לימודים עיוניים ומעשיים קצרים. הפעלת ממ"ג לצורך הטסה מסחרית או הדרכת טיסה תדרוש רישיון רחפן אותו מנפיקה רשות התעופה האזרחית וכוללת מבחנים תאורתיים ומעשיים מעמיקים.

בטיחות

ממ"ג נחשב בעיני רבים לכלי טיס בטיחותי יותר מכלי טיס בעלי כנף קבועה כיוון שלממ"ג יציבות מבנית טובה יותר, תגובה מוגבלת לטעויות היגוי, והתנגדות טבעית לתנאי הזדקרות. השליטה בטיסת הממ"ג נעשית בשני אמצעים עיקריים: הגברת או הפחתת כוח המנוע (השולט על קצב הטיפוס) ושינוי זווית קצה המצנח - פעולה הנעשית בדרך כלל באמצעות דוושות - לצורך ביצוע פניה של הממ"ג ימינה או שמאלה. משיכה בו-זמנית של קצות המצנח מגבירה באחת את קצב הטיפוס ומאטה את כלי הטיס, תמרון הנעשה בדרך כלל בעת טיסה קרוב לפני הקרקע, במיוחד בעת נחיתה.

יחס הדאייה של הממ"ג במנוע כבוי נע בין 3:1 ל-6:1. יחס הדאייה מושפע ממשתנים שונים, ביניהם: גודל המצנח וצורתו, והמשקל הנישא על ידי המצנח. בדרך כלל ניתן להנחית את הממ"ג בבטיחות אף במנוע כבוי, זאת בהנחה שמשטח מתאים לנחיתה נמצא בטווח הדאייה.

אף שהדבר אפשרי, קשה להביא את הממ"ג לגובה טיסה מסוכן, לגרום לממ"ג להזדקרות, או לגרום לקריסת המצנח בעת טיסת עקב טעות טיס. קריסת מצנח שצורתו מלבנית היא כמעט בלתי אפשרית ותקלה מעין זו אפשרית יותר במצנחים בעלי צורה אליפטית. אולם גם במצנחים אלה, קריסת המצנח היא רגעית בלבד ובדרך כלל הטיס אף יתקשה להבחין בה במהלך הטיסה. קריסת מצנח אליפטי מתרחשת בדרך כלל עקב תנאים אטמוספיריים קיצוניים, או טעות טיס (על פי דיווחי מנהל התעופה הפדרלי בארצות הברית למעלה מ-80 אחוז מכל תאונות התעופה נגרמות עקב טעות טיס).

הסכנות העיקריות בהטסת ממ"ג קשורות בתנאי רוח ומכשולים. אין להטיס ממ"ג ברוחות שמהירותן מעל 15-25 קמ"ש, או בתנאים של משבי רוח. סיכוני רוח כולל מכשולים קרקעיים היוצרים תנאי רוח מיוחדים (לכן רצוי לטוס במעלה הרוח אל מול עצים גבוהים, הרים ומכשולים אחרים המפריעים לזרימת הרוח). מערבולות אוויר הנוצרות בנתיבי טיסה של כלי טיס אחרים, במיוחד כלי טיס גדולים וכבדים, אף הם עלולים לסכן טיסת ממ"ג. כיוון שממ"ג מתאים לטיסה נמוכה העוקבת אחר פני הקרקע, מכשולים קרקעיים כגון, קווי מתח עילי, עצים ומבנים גבוהים עלולים לסכן את טיסת הממ"ג. נחיתות חירום בממ"ג על מקווי מים מסוכנות במיוחד, כיוון שהטייס או הנוסע עלולים להסתבך במיתרי המצנח ולשקוע יחד עם שלדת המנוע.

תפעול

טייסי ממ"ג נהנים בדרך כלל לטוס בגובה נמוך ובאטיות והממ"ג הוא כלי טיס אידיאלי לתיור ולצילום. ממ"ג אף יכול לשמש בחקלאות ולעיתים אף ככלי לאכיפת חוק, לחיפוש ולאיתור נעדרים.

הממ"ג אינו זקוק לשדה תעופה לצורך הפעלתו ומסלולי עפר ושדות כבושים יכולים לשמש להמראה ולנחיתה. בארצות הברית אסורה על פי חוק הטסת ממ"ג בשעות הלילה. אולם בשנת 2004 תיקן מנהל התעופה הפדרלי האמריקאי תקנות המאפשרות לממ"ג המצויד כראוי לטוס אף בשעות הלילה מעל אזורים עירוניים על ידי טייסים מורשים.

בישראל טיסת לילה אסורה ובמשך שעות היום מוגבלת הטיסה על פי כללי התעופה האזרחית ל'בועות' למיניהן, שהמרכזית היא באזור השרון, בין נתניה לחדרה, ובגובה שאינו עולה על 600 רגל מעל פני הקרקע. בסופי שבוע מספר ה'בועות' גדול יותר, והן כוללות אזורים בדרום ובצפון. כמו כן ניתן לטוס בתיאום מיוחד עם רשות התעופה ועם חיל האוויר.

היסטוריה

ב-1 באוקטובר 1964 הוגשה, על ידי דומינה ג'לברט (Domina Jalbert) בקשה לרישום פטנט על "כנף מרובת תאים" (באנגלית: Multi-Cell Wing) המכונה "פראפויל" (Parafoil), כנף שהתבססה על עיצוב חדש למצנח, כך שהוא מורכב למעשה משורה ארוכה של תאים המתמלאים אוויר עם צבירת המהירות. הפטנט שמספרו 3,285,546, לעיצוב כנף חדש זה נרשם ב-15 בנובמבר 1965. אולם המצנח הממונע הגלגלי הראשון פותח כבר בשנת 1963 על ידי ד"ר ניקולאידס והוטס על ידי לואל פרנד (Lowell Farrand).

בחודש מרץ 1981 נוסה לראשונה דגם P-1, אותו יצרו סטיב סניידר, אדריאן ונדנברג ודניאל תומפסון. לאחר ניסויי טיסה ושיפורים שנמשכו שנתיים, בשנת 1983 החל שיווק מסחרי ראשון של ממ"ג.

קישורים חיצוניים

• העמותה הישראלית של טייסי ממ"ג