ויקיפדיה

מקארה

יצורים ימיים היברידיים מיתולוגים הנפוצים באמנויות המקדש ההינדי, הבודהיסטי והג'ייני.

מקארה (בסנסקריט: मकर) הוא יצור ימי אגדי במיתולוגיה ההינדית.[1] באסטרולוגיה הודית, מקארה מקביל למזל גדי בגלגל המזלות.

מקארה במקדש השמש בקונארק
מקארה בתור והאנה (אנ') (בהמת הרכיבה) של האלה גנגה (אנ')

מקארה מופיע בתור והאנה (אנ') (בהמת הרכיבה) של אלת הנהרות גנגה (אנ'), ושל אל האוקיינוס, וארונה.[2] המקארות נחשבים לשומרי שערים והסיפים, המגנים על חדרי כס המלוכה וכן על פתחי הכניסה למקדשים; זהו היצור הנפוץ ביותר באיקונוגרפיה של מקדשים הינדים ובודהיסטים, וגם מופיע לעיתים קרובות כגרגויל או כזרבובית המחוברת למעיין טבעי. אלים הינדים כדוגמת למשל שיווה, וישנו, סוריה, וצ'נדי (אנ') עונדים לעיתים קרובות עגילים בצורת מקארה הנקראים "מקאראקונדאלה". מקארה הוא גם סמלו של אל האהבה קמאדווה (אנ'), שאין לו מקדשים ייעודיים והוא ידוע גם בשם "מקאראדהוואג'ה", "מי שדגלו מתאר מקארה".

אטימולוגיה

עריכה
 
מקארה דמוי תנין כבהמת הרכיבה של וארונה

"מקארה" היא מילה בסנסקריט שפירושה "חיית ים, תנין".[3]

יוזף פרידריך קוהל מאוניברסיטת וירצבורג וכמה מדענים גרמנים טענו שמקארה מבוססת על תחש המשכן במקום זאת, בהתבסס על הטקסט הג'ייני "סוריאפראג'ניאפטי".[4][5][6] ייתכן שגם דולפין הנהר של דרום אסיה תרם לתדמית המקארה. בטיבטית הוא מכונה "צ'ו-סרין",[7] וגם מציין יצור כלאיים.[8]

מאפיינים פיזיים של מקארה

עריכה

בדרך כלל הוא מתואר כחצי חיה יבשתית בחלק הקדמי (אייל, צבי או פיל) וחצי חיה מימית בחלק האחורי (בדרך כלל של דג, דולפין או נחש, אם כי לפעמים חלק זה מצויר כטווס או אפילו זנב פרחוני). אף על פי שמקארה עשוי ללבוש צורות רבות ושונות ברחבי התרבות ההינדית, בעולם המודרני, צורתו תמיד קשורה לתנין הביצות או לכוח המים.

לטענת היסטוריון האמנות, הבריטי ג'ון בורדמן (אנ'), ייתכן שתיאורים של מקארה ושל דרקון סיני הושפעו מתיאורי מפלצת הים "קטוס (אנ')" במיתולוגיה היוונית, אולי לאחר מפגשים של תרבויות לאורך דרך המשי עם תמונות של "קטוס".[9]

ביצירות אמנות סינהליות עתיקות בנויה המקארה מחלקי גוף של שישה או שבעה בעלי חיים כמו החדק של פיל, מלתעות של תנין, אוזניים של עכבר או קוף, חטים של חזיר בר, פלומת הזנב של טווס וכפות רגליו של אריה.[10]

איקונוגרפיה

עריכה

איקונוגרפיה של התקופה הוודית

עריכה

בתקופות הוודות בהן אינדרה היה אל השמים, וארונה (אל המים הוודי) הפך לאלוהי הים ורכב על מקארה, שנקרא "רכב מפלצת המים".[11]

 
קרמיקה מזוגגת בסלדון ירוק-כחול, מעוצבת כמקארה בדמות דג-דרקון

העגילים של וישנו מוצגים בצורה של מקארה,[8] אבל "מקאראקונדאלה" יכולים גם לקשט את האוזניים של שיווה. השימוש העכשווי בו הוא כקישוטים בצורת צמידים בכלי כסף חלולים משובצים בתכשיטים לעיניים ולאוזניים, הניתנים כמתנת חתונה לכלה. תיאור מסורתי כלשהו מקשר גם את המקארה לכוח המים שכן לשניהם יש חלקי גוף (לדוגמה: לסתות, בשר וכו') אשר נאמר כי יש להם תכונות של אפרודיזיאק.

מקארה תואר בדרך כלל כחצי יונק וחצי דג. במקדשים רבים, הוא מצויר או מפוסל בצורת חצי דג או כלב ים עם ראש של פיל. הוא מוצג גם בצורה מופשטת, כימרית עם ראש ומלתעות של תנין, חדק פיל עם קשקשים של דגים וזנב טווס. לקשמי יושבת על לוטוס היא גם תיאור שבו היא מושכת את לשונו של המאקרה בצורת פיל נועדה להאציל את דמותה של לקשמי כאלת השגשוג, העושר והרווחה.[8][12] הוא מייצג מצב הכרחי של כאוס לפני הופעתו של מצב סדר חדש.[8]

מקארה הוא גם סמלו של קמאדווה (אנ'), אל האהבה והתשוקה. קמאדווה קרוי גם בשם "מקארה-קטו" שפירושו "לקבל את המקארה כסמל". זהו המזל העשירי של גלגל המזלות, הנקרא ראשי (rāśi) בסנסקריט, המקביל למזל גדי.

איקונוגרפיה של הממלכות התיכונות - פראדיומנה מקאראדהוואג'ה

עריכה
 
המקארה, כפי שנמצאה על כותרת עמוד באתר עמוד הליודורוס (אנ'), קשורה לפראדיומנה (אנ').[13][14][15] המאה ה-2 לפנה"ס. מוזיאון גוואליור (אנ')[13]

מהמאה ה-2 לפנה"ס, נראה שהמקארה היה סמלו של פראדיומנה (אנ'), בנו של האל וסודבה קרישנה (אנ'). אחד הכינויים של פראדיומנה בספרות הוא "מקאראדהוואג'ה", כלומר "מי שדגלו או הנס שלו הוא המקארה".[16] כותרת עמוד עם דמותו של תנין מקארה שנמצאה בבסנגאר (אנ') ליד עמוד הליודורוס (אנ') המוקדשת ל"וסודבה קרישנה", מיוחסת גם לפראדיומנה.[16] גם במהאבהארטה, המקארה מזוהה עם בנו של קרישנה וקמאדווה (אנ'), אל האהבה, מה שמרמז שהם זהים.[16]

איקונוגרפיה הינדית מאוחרת יותר

עריכה
  ערך מורחב – איקונוגרפיה של מקדשים הינדים

הופעות אוניברסליות נפוצות

עריכה

באיקונוגרפיה הינדית, מקארה מיוצג כווהאנה (אנ') (בהמת הרכיבה) של אלת הנהרות גנגה (אנ'). שורה של תבליטי מאקרות עשויה להימתח לאורך הקיר של מקדש הינדי, לשמש כמעקה של גרם מדרגות, או ליצור קשת מעל פתח.[12]

 
שורה של מקארה בבסיס מקדש הויסלשוורה, הלבידו (אנ'), קרנאטקה. שימו לב למקארה העומד אנכי בפינה.

ו. גנאפאטי סתאפאטי (אנ'), אדריכל מקדשים (אנ') וקבלן הינדי בולט מתאר את המקארה כחיה מיתולוגית עם גוף של דג, חדק של פיל, רגלי אריה, עיניים של קוף, אוזניים של חזיר וזנב של טווס.[12] הסבר תמציתי יותר: "סמל מיתולוגי עתיק, יצור הכלאיים נוצר ממספר בעלי חיים כאלה שיש להם ביחד אופי של תנין. יש לו לסת תחתונה של תנין, חוטם או חדק של פיל, חטים ואוזניים של חזיר בר, עיניו המתרוצצות של קוף, הקשקשים וגופו הגמיש של דג, ונוצות הזנב המתנופפות של טווס".

באופן מסורתי, מקארה נחשב ליצור מיתולוגי ימי. מקארה תואר בדרך כלל כחצי יונק וחצי דג. כמה תיאורים מסורתיים מזהים אותו עם תנין, במיוחד תנין הביצות בגלל השורשים האטימולוגיים שלו.[א] הוא מתואר עם חלקו הקדמי של פיל והחלק האחורי כזנב דג. תנין היה גם צורה שהייתה בשימוש בימים מוקדמים יותר שהוצגה עם גוף האדם.

 
שורה של מקארה במקדש הויסלשוורה, הלבידו (אנ'), קרנאטקה.

במקדשים רבים, התבליטים של מקארה הם בצורת חצי דג או כלב ים עם ראש של פיל. הוא מוצג גם עם ראש ומלתעות הדומים לתנין, חדק פיל עם קשקשים של דגים וזנב טווס.[8] דיווחים אחרים מזהים אותו עם נהרתן הגנגס בעל דמיון משמעותי עם האחרון, שנמצא כעת בעיקר במקלט נהרתן הגנגס ויקראמשילה (אנ'). אחרים מציגים אותו כגוף דג עם ראש של פיל. המסורת מזהה את המקארה עם המים, מקור כל הקיום והפוריות.[12]

במקדש הינדי, המקארה משמשת לעיתים קרובות כתומך ספרים (אנ') מבני של קשת סביב פסל אל ("תוראנם"). הקשת יוצאת מעל לסתותיו של מקארה אחד, עולה לשיאה, הקירטימוקה (אנ')[ב] ('פני התהילה'), ויורדת ללסתות פעורות של מקארה אחר. וארונה מתוארת גם כאדם לבן היושב על המפלצת מקארה. כמפלצת ימית, היא מוצגת גם עם ראש ורגליים של אנטילופה, וגוף וזנב של דג.[17] מקארה עשויה מברזל מציגה את המפלצת בצורה של חצי אייל וחצי דג.[17] אלמנטים אלה מחוברים לאחד מהנושאים החוזרים והנפוצים ביותר באיקונוגרפיה של המקדשים ההינדים. באמנות ההודית, המקארה מוצאת ביטוי בצורת מוטיבים רבים, והיא מוצגת בסגנונות שונים. דמויות מקארה מוצבים על הכניסות (טוראנות) של כמה מונומנטים בודהיסטים, כולל הסטופה של המונומנטים הבודהיסטיים בסאנצ'י, אתר מורשת עולמי, הוא נמצא שומר על הכניסות לכס המלוכה (ראו תפוצה בהמשך הערך).[12]

 
הטוראנה מעל פתח הכניסה לגרבה-גרייה (אנ') של מקדש הויסלשוורה. שתי מקארות מוצגות בשני קצות הקשת.

איקונוגרפיה דרום הודית מימי הביניים

עריכה

בתקופת ימי הביניים (600–1300) של דרום הודו, הוצג המקארה כשלב חמישי של התפתחות, מסומל בצורת ראש וגוף של פיל עם מבנה משוכלל. זנב עם קשקשים. רוב המיתוסים שומרים על סמליות זו של שלב זה באבולוציה של החיים. (שימו לב למקארה בשורה החמישית של גילופים אנימיסטיים בקיר המקדש מימין.)

איקונוגרפיה אינדונזית

עריכה

מקדשי ג'אווה העתיקים בולטים עם היישום של קאלה[ג]-מקארה כאלמנטים דקורטיביים וסמליים של אדריכלות המקדש. קאלה הוא הראש הענק, לעיתים קרובות בחלק העליון של הכניסה עם מקארות בולטים משני צידי ראשו של קאלה באגפי השער או בולטים בפינה העליונה כאנטיפיקס (רעף קצה). ניתן למצוא את התמה של קאלה-מקארה גם על מעקות מדרגות משני הצדדים. בחלק העליון של המדרגות, מבצבץ מאקרה מהפה של ראשו של קאלה כלפי מטה. גילוף האבן המורכב של זוג מאקרות עוצב משני צידי המפלס התחתון של המדרגות כשגופם יוצר את מעקות המדרגות. ניתן לצפות בסוגים אלה של עיטורי מדרגות במקדשי בורובודור ופראמבאנאן. החדקים של מקארה מתוארים לעיתים קרובות כאוחזים בקישוטי זהב או פולטים תכשיטים, בעוד בפיו בולטים לעיתים קרובות דמויות גמדות של גאנה (אנ')[ד] או חיות כגון אריות או תוכים.

איקונוגרפיה קמרית

עריכה

מקארות הם גם מוטיב אופייני לאדריכלות קמרית (אנ') הדתית של אזור אנגקור של קמבודיה שהייתה בירת האימפריה הקמרית. מקארות הם בדרך כלל חלק מהגילוף הדקורטיבי על משקוף, טימפנון או קיר. מקארות מתוארים בדרך כלל עם חיה סמלית אחרת, כגון אריה, נאגה או נחש, היוצאים מפיו הפעור. מקארות הם מוטיב עיצובי מרכזי במשקופים היפים של קבוצת המקדשים של רולאוס (אנ'): פריאה קו (אנ'), בקונג (אנ') ולולאי (אנ'). בבנטיי סרי (אנ') הותקנו גילופים של מאקרות הפולטות מפלצות אחרות ברבות מפינות הבניינים.[18]

איקונוגרפיה נפאלית

עריכה

אמנות הנווארים של נפאל משתמשת הרבה בדמות זו. באדריכלות נווארית, התיאור שלו הוא; "כשומר של שערים, תמונת המקארה מופיעה על הניבים המעוקלים של הוואג'רה המוצלבת העצומה המקיפה את ארבעת השערים של המנדלה הדו-ממדית. במנדלה תלת-ממדית תומכת וואג'רה מוצלבת זו בכל המבנה של ארמון המנדלה המסמל את היציבות הבלתי ניתנת להזזה של קרקע הוואג'רה עליה הוא עומד".

לרוב הפיות של מזרקות שתייה נפאליות ישנות (הנקראות דהונגה דהארה (אנ')) יש צורה של מקארה.[19]

איקונוגרפיה של סרי לנקה

עריכה
 
מעקה דרקון בכניסה לג'איה סרי מאהא בודהי (אנ') באנוראדאפורה, סרי לנקה

מקארה הוא המונח בסינהלית לדרקון, דמות חשובה בתרבות הבודהיסטית הסינהאלית בסרי לנקה. הוא מתואר על טוראנות[20] באדריכלות המקדש וחפצי יוקרה כגון קאסטאנה (אנ')[ה].

ה"מקאראגלה" ("מעקה דרקון") הוא סוג נוסף של גילופי אבן המתארים את המקארה (דרקון). יצירות אמנות אלו נהגו לקשט את הכניסה של סטופות, מקדשים ועץ בו בודהיסטים. יש שני מעקות בכניסה הראשית של לנקטילאקה ויהארה (אנ') בקאנדי ולפעמים הם נקראים "מעקות גג'אסינהה" בגלל צורת המקארה שם.

במבנה המוראגלה (אנ') (שומר האבן) הוענק המקום הגבוה ביותר למקארה. מעל ראשו של שומר הסף החצוב שם, ניתן לראות את הדמויות של מאקרה.

 
דגל מקארה של הקבוצה האתנית של הקראווה (אנ') מסרי לנקה עם ראש פיל / דג וזנב טווס

אמנים בודהיסטים סינהלים ראו במקארה את סמל השגשוג והעצמאות הכלכלית ולכן הם לא היססו בהצגת הסימן של מקארה בשער הכניסה המקושת למקומות הדתיים, כגון מקדש, סטופה או בודהי. דוגמאות בולטות לכך הן מקדש השן ולנקטילאקה ויהארה (אנ') בקאנדי. דוגמאות לשער המקושת עם מקארה מעל הפסל של בודהה ניתן לראות ברידי ויהאראיה (אנ')[21] ובמקדש הזהב בדמבולה.

דמות של מקארה גולפה בידית מפתח המקדש של מקדש גדאלאדנייה שנבנה בשנת 1344 בדיגאלה שבנפת קאנדי.[22]]

המקארה שימשה גם כסמל של הקלאנים על ידי הקבוצה האתנית של הקראווה (אנ') והקאסטה של הקראיארים (אנ') של סרי לנקה, ששניהם חולקים מוצא דומה והיו ידועים ביחד בשם קורוקולם.[23][24] מאז המאה ה-14 לספירה לפחות, הם השתמשו בדגלי מקארה בטקסים שלהם.[25] שמות קלאנים כמו אדיטייה ווארונאקולאדוריאן שימשו אותם, כדי לציין את הקשר שלהם לאל ההינדי הקדום וארונה.

איקונוגרפיה בודהיסטית טיבטית

עריכה

בצורתו בבודהיזם הטיבטי הוא התפתח מהצורה ההודית של המקארה. עם זאת, הוא שונה במובנים מסוימים, כגון, "הצגת כפות קדמיות של אריות, רעמת סוס, זימים ומחושים של דג, וקרניים של צבי או דרקון. מזנב הדג שהיה פעם פשוט שלו, לפעמים מנוצה, יוצא כעת כדוגמת פרחים ספירלית מורכבת הידועה בשם עיצוב זנב-מקארה (בסנסקריט: "מקאראקטו")".

באיקונוגרפיה הטיביטית, הוא מתואר בזרם הווג'ריאנה כנשק של כוח ועקשות. כלי הנשק "וואג'ריאן" בעלי סמליות מקארה הם: גרזן, וו ברזל, סכין מעוקל, ואג'רה (אנ') ופגיון פולחני, שבכולם הנושא הוא "יציאת הלהב מהפה הפתוח של המקארה".

הייצוג הסמלי שלו בצורת ראש מקארה בפינת גגות המקדש הוא כיסוד מים המתפקד גם כ"זרבובית מי גשמים" או גרגויל. הוא נתפס גם כזרבובית מים במקור ממעיין. הגילוף האמנותי באבן הוא בצורת זוג מקארות זהה שבצדם שני נאגה (אלי נחשים) יחד עם כתר של גארודה, אשר נקרא פני "קירטימוקה (אנ')". גילופים כאלה נראים גם בכניסה לפתחי עץ כקשת העליונה וגם כטוראנה מאחורי הפסלים של הגאוטמה הבודהה.

הפצה של איקונוגרפיה

עריכה

פסלי אבן של מקארה המיתולוגית ומקומה העתיק באיקונוגרפיה של ההינדואיזם והבודהיזם פרוסים באופן נרחב ברחבי דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה. דוגמאות מעשר מדינות מוצגות להלן:

לקריאה נוספת

עריכה
  • Dictionary of Hindu Lore and Legend (ISBN 0-500-51088-1) by Anna Dallapiccola
  • The Illustrated Book of Signs and Symbols by Miranda Bruce-Mitford

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מקארה בוויקישיתוף

ביאורים

עריכה
  1. ^ תנין הביצות מכונה באנגלית Mugger, שיבוש של המילה מקארה, שהפך למילה באנגלית המתארת שודד שמתנפל על אנשים
  2. ^ שם של פרצוף מפלצת פראי עם ניבים ענקיים ופה פעור, נפוץ מאוד באיקונוגרפיה של אדריכלות המקדש ההינדית
  3. ^ אל המוות
  4. ^ בהינדואיזם, הגאנה הם מלווים של שיווה וחיים על הר קאיילש.
  5. ^ חרב טקסית מסורתית או דקורטיבית מסרי לנקה בעלת להב קצר

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ www.wisdomlib.org (2009-04-12). "Makara, Makāra, Mākara, Mākāra: 44 definitions". www.wisdomlib.org (באנגלית).
  2. ^ Darian, Steven (1976). "The Other Face of the Makara". Artibus Asiae. 38 (1): 29–36. doi:10.2307/3250095. ISSN 0004-3648. JSTOR 3250095.
  3. ^ [Apte, V. S. (1957). "मकर". The Practical Sanskrit–English dictionary (Revised and enlarged ed.). Poona: Prasad Prakashan. p. 1218.
  4. ^ Meulenbeld, Gerrit Jan (1974), The Mādhavanidāna and Its Chief Commentary, Chapters 1-10, Parts 1-10, Brill Archive, p. 484, ISBN 978-90-04-03892-9
  5. ^ van der Geer, Alexandra Anna Enrica (2008), Animals in Stone:Indian Mammals Sculptured Through Time, Brill, p. 64, ISBN 978-90-04-16819-0
  6. ^ "Jain Studies in Germany (Part 2) @ HereNow4U".
  7. ^ Sir Monier Monier-Williams (2005), A Sanskrit-English dictionary: etymologically and philologically arranged, Motilal Banarsidass Publications, p. 771, ISBN 9788120831056
  8. ^ 1 2 3 4 5 Brenda Rosen (3 במרץ 2009). The Mythical Creatures Bible: The Definitive Guide to Legendary Beings. Sterling Publishing Company, Inc. pp. 136–. ISBN 978-1-4027-6536-0. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Mary Harrsch, Sea Monsters in Ancient Art
  10. ^ “Makara”- The Sri Lankan Dragon
  11. ^ George Mason Williams (2003). Handbook of Hindu mythology. ABC-CLIO. pp. 294–. ISBN 978-1-57607-106-9. נבדק ב-17 בינואר 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 4 5 Janaki Lenin (2011-01-14), "My Husband and Other Animals - The beast within File:Makara Halebidu.jpg", The Hindu, ARTS » HISTORY & CULTURE, Kasturi & Sons Ltd
  13. ^ 1 2 Ayyar, Sulochana (1987). Costumes and Ornaments as Depicted in the Sculptures of Gwalior Museum (באנגלית). Mittal Publications. p. 13. ISBN 978-81-7099-002-4.
  14. ^ Gupta, Vinay K. (בינואר 2019). "Vrishnis in Ancient Literature and Art". Indology's Pulse Arts in Context, Doris Meth Srinivasan Festschrift Volume, Eds. Corinna Wessels Mevissen and Gerd Mevissen with Assistance of Vinay Kumar Gupta (באנגלית): 81. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Austin, Christopher R. (2019). Pradyumna: Lover, Magician, and Scion of the Avatara (באנגלית). Oxford University Press. p. 24. ISBN 978-0-19-005412-0.
  16. ^ 1 2 3 Austin, Christopher R. (2019). Pradyumna: Lover, Magician, and Son of the Avatara (באנגלית). Oxford University Press. p. 65. ISBN 978-0-19-005411-3.
  17. ^ 1 2 W. J. Wilkins (במרץ 2004). Hindu Mythology, Vedic and Puranic. Kessinger Publishing. pp. 36–. ISBN 978-0-7661-8881-5. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ Vittorio Roveda (2005), Images of the gods: Khmer mythology in Cambodia, Thailand and Laos, River Books, pp. 209–210
  19. ^ Dhunge Dhara: A Case Study of the Three Cities of Kathmandu Valley (אורכב 22.03.2021 בארכיון Wayback Machine) by Riddhi Pranhan, Ancient Nepal 116-118, 1990
  20. ^ Guides, Rough (2015-11-02). The Rough Guide to Sri Lanka (באנגלית). Rough Guides Limited. ISBN 9780241251263.
  21. ^ Fernando, Kishani S. "Ridi Viharaya". Daily Mirror.
  22. ^ "Tom Allwood Photography". Tom Allwood. אורכב מ-המקור ב-25 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Kurukshetra (באנגלית). Sri Lak-Indo Study Group. 1976.
  24. ^ Kurukshetra (באנגלית). Sri Lak-Indo Study Group. 1976.
  25. ^ Lewis, John Penry; Senaveratna, John M.; Bell, Harry Charles Purvis (1922). The Ceylon Antiquary and Literary Register (באנגלית).
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=מקארה&oldid=39763699"