מרגיטה
מרגיטה (ברומנית: Marghita, בהונגרית: Margitta, בגרמנית Margarethen, ביידיש: מארגארעטן[1]) היא עיר במחוז ביהור ברומניה שהוא חלק מאזור קרישאנה שחלקו הרומני מהווה היום חלק מחבל טרנסילבניה. העיר ממוקם על הגדה המזרחית של נהר בֶּרֶטֶאוּ[2], 30 קילומטרים מהגבול בין רומניה להונגריה ו-57 קילומטרים צפונית-מזרחית לעיר המחוז אוראדיה (גרוסוורדיין בפי היהודים), בין גבעות וישוארה (Viişoarei) ומישור ברטאו בקרבת עמק הביסטרה (Valea Bistrei). יישובי הסביבה ובכללם מרגיטה קשורים לעיר המחוז בקשר הדוק הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חברתית-תרבותית.
 | |
| הכנסייה הרפורמית במרגיטה | |
| מדינה |
 רומניה |
|---|---|
| מחוז | ביהור |
| חבל ארץ | טרנסילבניה |
| ראש העיר | זולטאן פוצ'אי (מ"האיגוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה") |
| בירת העיר |
מרגיטה  |
| תאריך ייסוד | 500? |
| שטח | 83.73 קמ"ר |
| גובה | 135 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 13,573 (1 בדצמבר 2021) |
| ‑ במטרופולין | 19,000 (2002) |
| קואורדינטות | 47°21′00″N 22°20′00″E / 47.35°N 22.333333333333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.marghita.ro/ | |
  | |
אוכלוסיית מרגיטה רבתי מנתה ב-2002 כ-19,000 תושבים, מהם 17,000 ביישוב מרגיטה, 1,200 בכפר צ'ט ו-800 בכפר גנטי. 50% מהם רומנים, 46% הונגרים, ו-4% צוענים וסלובקים.
תולדות העיר
עריכהמקור השם בשם "מרגיט", שהוא צורה של השם "מרגרטה" (מרגרט), שמקורו ביוונית ומובנו פנינה[3]. העיר נקראת על שם רוזנת מקומית בשם מרגרט (או מרגיט) מבית צ'אקי, הפאודל של האזור באותו הזמן. הרוזנת התאבדה בקפיצה לנהר הברטיו בגלל אהבה נכזבת.
נראה שהעיר קיימת משנת 500 לספירה (ד'ר"ס)[4]. הפעם הראשונה שבה נזכרה העיר במסמך הייתה ב-1216 (ד'תתקע"ו). במאה ה-14 העיר הייתה באחריות פאודלית של בעל אחוזה הונגרי. לפי הממצאים הארכאולוגיים, בין 16 ל-40 הונגרים ורומנים ישבו כאן בתחילת המאה ה-13 בגבעת וילור (Viilor) בחלק המזרחי של מרגיטה של היום.
ב-1376 (ה'קל"ו) העניק לאיוש הראשון מלך הונגריה למרגיטה רשות לארגן יריד והמקום הפך במאות הבאות לעיירת שוק. התקוממות של איכרים נגד המערכת הפאודלית ב-1467 (ה'רל"ו) ו-1514 (ה'רע"ד) השפיעו על מרגיטה.
בתחילת המאה ה-16 הונגריה הפכה לפרובינציה עות'מאנית עד 1692 (ה'תנ"ב).
ב-1823 (תקפ"ג) כילתה שרפה גדולה כמחצית מבתי היישוב.
לאחר מהפכת 1848 (תר"ח) לא שירתו האיכרים עוד כצמיתים והייצור התעשייתי החל להתפתח.
בתחילת המאה ה-20 חלה התפתחות חשובה בחיי העסקים והמסחר של מרגיטה. בתקופה זו נבנו בתי מלאכה רבים לסנדלרים, חייטים, נגרים וכדומה. בין שתי מלחמות העולם מרגיטה הפכה למרכז מסחרי ותעשייתי.
בשנת 1900 (תר"ס) התגוררו במרגיטה כ-5,200 תושבים. בשנות ה-20 אוכלוסיית העיר מנתה כ-7,000 תושבים שהיו בהם רומנים הונגרים ויהודים. ב-1930 (תר"ץ) ירד מספר תושבי המקום לכ-6,100 נפשות, ובשנת 1944 (תש"ד) חיו בה כ-8,600 תושבים. ב-1970 (תש"ל) וב-1976 (תשל"ו) מספר התושבים עמד על כ-12,000.
עקב התמטטות כוחן הצבאי של "מעצמות המרכז" בהשפעת תוצאות המלחמה, פרצה בהונגריה באוקטובר 1918 (חשוון תרע"ט) המהפכה הרפובליקנית-סוציאליסטית שעד מהרה פינתה מקומה לרודנות קומוניסטית. כמו בכל ערי השדה במדינה, הוקם גם במרגיטה דירקטוריון מקומי בהנהגת ותיקי תנועת הפועלים. תקופת ביניים זו בפוליטיקה ההונגרית הסתיימה לאחר מספר חודשים עם פלישת הצבא הרומני עם שליחות מטעם מעצמות "ההסכמה" להונגריה, הקמת המשטר הלאומני של הורטי בהונגריה בחסות זמנית רומנית, והשלמת סיפוח טרנסילבניה לממלכת רומניה.
תחבורה
עריכהבעיר ממוקמת תחנת רכבת שמקשרת את העיר עם אורדיה. כמן כן דרך עביר עובר כביש ארצי דרכו אפשר להמשיך מערבה לסאקואני ומשם להונגריה.
היהודים במרגיטה
עריכה
ערך מורחב – הקהילה היהודית במרגיטה
העדות הראשונה על יהודים במרגיטה היא בדו"ח מתוך קובץ "האגרות אל הממשל בפרסבורג" מתאריך 1 בנובמבר 1721 (י"א בחשוון תפ"ב) המדבר על בריחת היהודים מהמורדים הרומנים שמרדו באדוניהם ההונגרים. לא ברור מתי חזרו היהודים אך התגלה שבתקכ"ב (1742) הוקם בית הכנסת מעץ. כשהחלו בהקמת בית כנסת חדש בתקפ"א (1861) ופירקו את מבנה העץ של בית הכנסת הישן, נמצאה מגילה מתחת ליסודות ובה נכתבה שנת הקמתו.
העדות הראשונה על רב בעיירה היא מצבה משנת 1820 שבה כתוב: 'פ"נ הרב גבריאל הכהן נפטר בשנת תק"פ'. הוא שימש ככל הנראה כדיין ומורה צדק. הרב הראשון שידוע שהיה רב העיירה היה הרב שלמה זלמן מינצנט שכיהן בתפקיד בין השנים תקפ"ה-תר"ה.
חיי קהילה מסודרים החלו רק בסביבות שנת ה'ת"ר (1840) ובתר"ד (1844) נוסדה חברה קדישא של מרגיטה. בתר"י (1850) מונה הרב הלל ליכטנשטיין. לאחר הרב ליכטנשטיין כיהן בתפקיד רבה של מרגיטה והסביבה, ידידו הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר. בנו הרב שמואל זלמן ונכדו הרב מרדכי עזריאל כיהנו אף הם בתפקיד רב העיירה.
רבנים אחרים חיו בעיירה וחלקם נשא בתפקיד רשמי בה, ובהם: הרב מרדכי בריסק שכיהן במרגיטה כדיין ולימים כרבה של טשנד וראש ישיבה שם, הרב שלמה זלמן אולמן, ראב"ד ביסטריץ, שנולד במרגיטה, הרב חיים צבי וינקלר שהיה לימים רבה של ראצפט, הרב מאיר קליין, רבה של האלמין, והאדמו"רים מחסידות ראזלה שמשושלת קאליב: ר' פנחס מנחם טאוב ובנו ר' יהודה יחיאל טאוב, אביו של הרבי מקאליב בארץ, ר' מנחם מנדל טאוב, שנולד במרגיטה.
העדות הראשונה על מניין תושבי מרגיטה ובהם היהודים היא תעודה שנכתבה ביוני 1872 (סיוון תרל"ב) על ידי קארוי פאלפי, סרן בדימוס בצבא הונגריה שבה מפורט מניין בתי העיירה ומניין התושבים בהתפלגות דתית: 621 בתים ו-3,900 תושבים שמהם 2,400 קלוויניסטים, 800 קתולים ו-700 יהודים (18%). וכן המסמך מעיד על קיומו של בית כנסת נאה, בית ספר יהודי, ומציין שמותיהם של שלושת הסוחרים ושני הרופאים היהודיים. ב-1900 התגוררו בעיר 940 יהודים מ-5,200 תושבים (18%) וב-1930 עלה מספרם ל-1,600 מ-6,000 תושבים (27%).
על אף ההתפלגות הרבה של השקפות יהודי מרגיטה שהיו בהם חרדים שאינם חסידים, חסידים במסגרת אגודת ישראל, חסידים בלתי מפלגתיים, חילונים סוציאליסטים, קומוניסטים, ציונים שומרי מצוות, ציונים חילוניים, לא נפגעו כלל יחסי האחווה ושותפות הגורל בין יהודי העיירה. פרנסי הקהילה וראשי המוסדות נבחרו לפי כישוריהם ללא קשר להשקפת עולמם, והנזקקים קיבלו תמיכה לפי צורכיהם ולא לפי עמדתם הפוליטית.
רוב היהודים עסקו במסחר, במלאכה ובתעשייה זעירה. מרבית חברי לשכת המסחר בעיירה והנהלתה היו יהודים. השפעתם על חיי המסחר במרגיטה הייתה רבה, ולא התקיים מסחר בשבתות וימים טובים.
עד לשנים 1937–1938 כמעט ולא היו בה רדיפות יהודים בטרנסילבניה, ולעומת קהילות רבות אחרות, חיי היהודים היו בדרך כלל שקטים ושלווים. זאת למעט זמנים של חילופי שלטון. רדיפות היהודים הקשות החלו בממשלת גוגה-קוזה שפעלה במשך כמה חודשים בין דצמבר 1937 לפברואר 1938 (טבת-אדר א' תרצ"ח), המשיכו בשלטון ההונגרי בעל ברית של גרמניה הנאצית מספטמבר 1940, והגיעו לשיאן בכיבוש הנאצי של הונגריה ובכלל זה צפון טרנסילבניה בכ"ד באדר תש"ד (19 במרץ 1944). כ-2,100 יהודים, שהיו כרבע מ-8,600 מתושבי מרגיטה, נשלחו למחנות הנאצים, וכ-1,650 נספו במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו בתחילת סיוון (סוף מאי) באותה שנה.
ימים ספורים לאחר שחרור העיירה, החלו להופיע יהודים בחוצותיה, משוחררים מהמחנות ומסתתרים שיצאו ממחבואיהם. לאחר חודשיים-שלושה התאספו 50–60 גברים יהודים עד גיל 40 וקהילת מרגיטה הוקמה מחדש ללא נשים, זקנים וילדים שלא נותרו מהם בחיים. היהודים השבים שיקמו את בתיהם וחיפשו מקור פרנסה. לאחר נפילת הנאצים גבר מספר היהודים שחזרו לבתיהם ועד ראשית תש"ו (סתו 1945) חזרו כ-400 יהודים למרגיטה, ו-50 נוספים שלא רצו לחזור ולבנות את ביתם על אדמת טרנסילבניה, היגרו אל מעבר לים או עלו לארץ. בתש"ז (1947) מנתה הקהילה כ-500 נפשות. רוב יהודי מרגיטה התארגנו לעלייה לארץ-ישראל והשתתפו במפעל עליית 15,000 יהודיה רומניה לישראל באוניות מבולגריה בעלייה שנחשבה בלתי חוקית בעיני הבריטים ששלטו אז בארץ.
המפלגה הקומוניסטית דרבנה את היהודים להירשם כחברים בשורותיה כי לא היו לה שורשים בציבור הלא יהודי ברומניה, ותועמלניה הטיפו ליהודים שזו חובתם המוסרית לרוסים ששחררו אותם מעול הנאצים והפאשיסטים ההונגרים. אך המפלגה לא הכירה טובה לאותם היהודים שעזרו לה בראשית דרכה וסילקה משורותיה אף את אלו שהיו בעמדות מפתח ולא נרשמו לעלות לארץ ישראל. כשגברה השפעת המפלגה הקומוניסטית ב-1948 נאסרה כל התארגנות פוליטית ולאומית אחרת, כולל התנועה הציונית, ונעצרה העלייה לארץ. רק לאחר כשנתיים הותר לבקש לעלות לארץ כשרוב הבקשות אושרו וכ-50 משפחות עלו למדינת ישראל במשך כשנה וחצי עד סוף 1951 (תשי"א). לאחר מכן שוב נסגרו השערים ו-90 המשפחות היהודיות שנותרו התייאשו מהעלייה לארץ. בסתיו תשי"ט (1958) הכריזו השלטונות כי במשך ארבעה ימים יכולים היהודים להגיש בקשות לעלייה לארץ, וכ-80% מיהודי מרגיטה נרשמו לעלייה. רק לאחר כשנה החלו להתקבל האישורים הראשונים, ומתן האישורים על הבקשות האלו נמשך במשך שנים.
בתשכ"ה (1965) נותרו במרגיטה כ-20 משפחות יהודיות, בתש"ל (1970) נשארו כעשר משפחות יהודיות מכ-12,000 נפשות, בתשל"ו (1976) מספר היהודים לא עלה על אלפית מ-12,000 התושבים, ובסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 נותרו שישה יהודים לכל היותר. רובם ככולם של היהודים עלו לישראל ומיעוטם היגר למדינות אחרות.
לקריאה נוספת
עריכה- פנקס הקהילות רומניה ב, עמוד 169–170
- מאקו (מאקווא), בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 214–215. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מרגיטה- על מרגיטה באתר הרומני ecomunitate (הגרסה האנגלית)
- ספר יזכור לקהילת מרגרטין והסביבה באתר ספריית העיר ניו יורק
- עולמי: ספר זיכרון לקהלת סעפלאק וגליל מארגרטין באתר ספריית העיר ניו יורק ובו בחלק השני על משפחת ויינברגר המסועפת כולל הרבנים והדיינים שכיהנו במרגיטה.
הערות שוליים
עריכה- ^ גם: מארגרעטען, מארגארעטען, מארגארעטין (כפי הכתיב בערך בוויקיפדיה היידית) או מארגארעטהען, אך הכתיב המופיע בערך מקובל יותר.
- ^ הכתיב לפי השם הרומני Bereteu, כשהוא נקרא ברומנית גם בַּרְקָאוּ (Barcău). בהונגרית שמו של הנהר הוא בֶּרֶטְיוֹ (Berettyó). הנהר זורם לאורך 134 קילומטרים בכיוון צפון-מערב ממחוז סאלאז' דרך מחוז ביהור ברומניה, חוצה את מחוז היידו-ביהר בהונגריה ומסיים זרימתו במחוז בקש בהונגריה.
- ^ Margita - name meaning, origin, באתר Think Baby Names
- ^ History: Marghita, באתר eComunitate