מרדכי שני
מרדכי שני (נולד ב-1938 בתל אביב[1]), הוא לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות בשתי תקופות כהונה, ומנהל המרכז הרפואי שיבא. ממייסדי המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות הפועל בתל השומר, ומנהלו הראשון. אחת הדמויות שלהן הייתה השפעה מכרעת על עיצוב מערכת הבריאות בישראל מאז אמצע שנות ה-70. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת 2009.
לידה |
1938 (בן 86 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י) |
---|---|
לימודי רפואה | האוניברסיטה העברית בירושלים |
תפקידים | רופא |
פרסים והוקרה |
|
ביוגרפיה
עריכהבשנת 1965 קיבל תואר דוקטור לרפואה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1971 קיבל תואר מומחה ברפואה פנימית לאחר התמחות בבית החולים תל השומר.
כיהן כמנהל המחלקה הפנימית במרכז הרפואי שיבא (שנקרא אז בית החולים תל השומר). במקביל, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ועד 1971, שימש כמנהל שירותי הרפואה ברצועת עזה ובחצי האי סיני.[1] לאחר פטירתו של המנהל הראשון של בית החולים, חיים שיבא, בשנת 1971, נתמנה שני למנהל בית החולים וכיהן בתפקיד זה למעלה מ-30 שנה, עד לשנת 2004. היה חבר בוועדת נתניהו לחקר מערכת הבריאות בישראל, שמסרה המלצותיה בשנת 1990. כיהן בוועדה הממשלתית שמונתה בשנת 2000 להציע רפורמה בשירותי בריאות הנפש.
שני מלא תפקיד מרכזי בחקיקתו של חוק שיקום נכי נפש בקהילה. למרות שבאותה עת לא היה בתפקיד רשמי במשרד הבריאות, שני מונה על ידי מנכ"לי המשרד באותה עת כאחראי על קידום החוק. במסגרת תפקידו זה, פעל רבות כדי לקדם את תהליך החקיקה. עמד בראש תוכנית הפיילוט שקדמה לחוק, והיה היו"ר הראשון של המועצה הארצית לשיקום נכי נפש בקהילה, שהוקמה בעקבות חקיקת החוק.[2]
ב-2005 ייסד את בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב ובמשך מספר שנים עמד בראשו.
במשך מספר שנים שימש כיו"ר ועדת סל הבריאות, היא הוועדה הקובעת את הרכבו של סל השירותים והתרופות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
ב-2007 הקים את מיזם "מוטק'ה" לאוכלוסייה המבוגרת בישראל, הכולל אתר אינטרנט וקורסי הדרכת אינטרנט לגמלאים במחיר מסובסד.
ב-2010 הקים את מיזם "כמוני" רשת חברתית, ראשונה מסוגה בארץ, המיועדת לחולים כרוניים, במסגרתה יכולים חולים במחלות כרוניות שונות להתייעץ ולחלוק מידע עם אנשים כמוהם ועם מומחים מקצועיים.
כיהן כדקאן בית הספר למקצועות הבריאות במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, וכיושב ראש ועדה רפואית של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הבודקת את כשירותם של אזרחים לנהיגה.
ב-1970 קבל את פרס אלברט שווייצר על פעילות הומניטרית ברצועת עזה ובסיני.
ב-2009 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים ותרומה למערכת הבריאות. תנועת אומ"ץ פנתה לשר החינוך גדעון סער בבקשה שתישקל מחדש הענקת פרס ישראל לפרופ' שני. אומ"ץ נימקה את בקשתה בכך כי לאורך פעילותו הרפואית ציבורית הוא היה מעורב בתופעות חריגות רבות של שחיתות וקשרי הון שלטון שעוררו ביקורת משפטית וציבורית.[3]
ביקורת על פעילותו
עריכההעיתונאי אריה אבנרי טען כי כאשר שימש בתפקידו תחת שר הבריאות אהוד אולמרט, הוציא לפועל עסקה סיבובית שבמסגרתה רכשו בתי החולים ציוד יקר שלא נזקקו לו מחברת מיקרושב שהייתה בבעלותו של יגאל כהן אורגד. בעבר שר האוצר ומקורבו של אולמרט.[5] בהחלטת בג"ץ שהגיש נגדו אריה אבנרי בעניין פרשיות ניהול עסקים פרטיים בהונגריה ושלשול מאות אלפי דולרים לכיסו הפרטי, נאסר עליו לכהן בשורה של תפקידים ציבוריים, למשל מנכ"ל ביה"ח תל השומר. במצוות אותה החלטת בג"ץ הוא פוטר ממנכ"לות משרד הבריאות.[דרוש מקור]
חבר הכנסת רן כהן פנה ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז בבקשה לבדוק ניגוד עניינים שעולה מהתנהלותו ברפורמה לבריאות הנפש. לטענתו של כהן, באותו הזמן ששני שימש כיזם של הרפורמה וכיו"ר הוועדה המייעצת למשרד הבריאות הוא גם ניהל בפועל את המרכז הרפואי הפרטי "מעיני הישועה", בית חולים שאמור היה לספק שירותי אשפוז פסיכיאטרי בתשלום עם כניסת הרפורמה.[6]
נוסף על כך, הופנתה כלפי שני ביקורת על החלטות שקיבל כאחראי על חלוקת כספי ניצולי השואה והפנייתם לגופים מקורבים שניהל בעבר ולא לצורכי ניצולי שואה, ייעודם המקורי.[7] במיוחד מעוררים מחלוקת מאות אלפי השקלים שהעביר פרופ' שני ביושבו כיו"ר הוועדה המייעצת של "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה" ל"חוג הידידים של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר" אותו ניהל בעבר.
נטען כי בנו, אור שני, מונה לסגן מנהל התפעול של בית החולים תל השומר בזמן שהוא משמש כיו"ר התאגיד הרפואי של בית החולים, וזאת בניגוד לתקנות שירות המדינה (תקשי"ר).[8]
כמו כן נטען נגדו כי מכון לואיס המנוהל על ידו קיבל העברות תקציביות ממשרד הבריאות ללא מכרז. בעתירת בג"ץ שהגישו נגדו 12 עמותות נכים, מכוני אורתופדיה ונכים פרטיים, הוגשו מסמכים שהראו שבניגוד לחוק החברות, מכון לואיס לא הגיש דוחות לרשם החברות במשך שנים. עוד נטען באותה עתירה שפרופ' שני התעמר בנכים כשסירב לספק להם נעליים מיוחדות בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ובכך העמידם בסכנת החמרה עד כדי כריתת גפיים במקרים של נכים סוכרתיים, כל זאת כדי לשמר בתקציב מכון לואיס את מיליוני השקלים המועברים אליו מכספי משלם המיסים .[9]
קישורים חיצוניים
עריכה- פרופ' מרדכי שני, באתר פרס ישראל
- פרופ' מרדכי שני - דקאן בית הספר למקצועות הבריאות של המרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה
- רוני לינדר-גנץ, היו"ר היוצא של ועדת סל התרופות מרדכי שני: מבנה הוועדה - בעייתי, באתר TheMarker, 4 בנובמבר 2007
- כתבה מתוך פרקי אולמרט של אריה אבנרי העוסקת בקשר בין אולמרט לבין פרופ' שני
- "ברגע שהרווח שלהם נהיה חשוב יותר מהבריאות שלנו" - פרופ' מרדכי שני ומערכת הבריאות בישראל
- מרדכי שני (1938-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 סוניה ריטה דייץ, ה"שגעון" של ד"ר שני, מעריב, 29 במאי 1970, המשך
- ^ פרץ וייסוידובסקי, נדב ואבירם, אורי, חוק שיקום נכי נפש בקהילה: יזמות, מנהיגות וניצול הזדמנויות בעיצוב מדיניות, ביטחון סוציאלי 101, 2017, עמ' 141-167
- ^ משה נעים, עתירה של ארגון אומ"ץ כנגד הענקת פרס ישראל לפרופ' שני בשל הדחתו על ידי בג"ץ מכהונתו כמנכ"ל
- ^ פרסום שמות יקירי העיר רמת גן לשנת 2017 באתר עיריית רמת גן
- ^ אריה אבנרי - פרקי אולמרט
- ^ יובל אזולאי, פנייה למזוז: לבדוק ניגוד עניינים של יו"ר הוועדה לרפורמה בבריאות הנפש, באתר הארץ, 18 ביוני 2007
- ^ תומר זרחין, מי נהנה מכספי נספי השואה?, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2008
- ^ שי ניב, חגיגת הנפוטיזם בבתי החולים הממשלתיים, באתר גלובס, 9 במרץ 2014
- ^ אבי גולדרייך, מכון לואיס - מטרטרים נכים בשביל כסף?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 בנובמבר 2008