מריאנה יואכים
מריאנה יואכים (נולדה מריאנה פראגר: 5 בנובמבר 1921 – 4 במרץ 1943) הייתה פעילת מחתרת בתנועת ההתנגדות גרמנית לנאצים, יהודייה-גרמנייה בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא הוצאה להורג בכלא פלצנזה ב-4 במרץ 1943 בעקבות הצתה מכוונת של חברי תנועת ההתנגדות ב-18 במאי 1942, שהציתו תערוכת תעמולה אנטישמית ואנטי-קומוניסטית בשם "גן עדן לפועלים" (שם אירוני שניתן על ידי משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם) בפארק לוסטגארטן בברלין.[1][2][3]
,_Marianne.jpg) | |
| לידה |
5 בנובמבר 1921 ברלין, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
4 במרץ 1943 (בגיל 21) כלא פלצנזה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית, הרייך הגרמני |
| בן או בת זוג |
Heinz Joachim (22 באוגוסט 1941–?) |
| השתייכות | התנגדות גרמנית לנאציזם |
  | |
ביוגרפיה
עריכהמריאנה פראגר גדלה בברלין. גאורג פראגר,[4] אביה, היה עובד בניין. לאחר שסיימה את לימודיה בהצלחה עבדה כמטפלת בבית היתומים היהודי במרכז העיר ("גיפסשטראסה"). בקיץ 1940 נאלצה לוותר על מקצוע זה, ונדרשה על ידי הרשויות להתגורר ברטנוב שם הפכה לעובדת כפייה בחקלאות.[5]
מריאן פראגר התחתנה עם היינץ יואכים ב־22 באוגוסט 1941.[3] שני הוריה של מריאנה סווגו על ידי הרשויות כיהודים. חמה זוהה אף הוא כיהודי, אף על פי שחמותה הטרייה לא הייתה. בזמן נישואיהם היינץ היה גם עובד כפייה, ב"מחלקת היהודים" במפעל סימנס בברלין-שפנדאו. דרישת עבודת הכפייה של מריאנה יואכים עצמה החזירה אותה עד אז לברלין שם עבדה בברלין-ויטנאו במפעל "אלפרד טבס"[6] שלפני המלחמה ייצרו חלקי רכב.
אחד מעמיתיו לעבודה של היינץ יואכים ב"מחלקת היהודים" בסימנס היה החשמלאי הרברט באום.[7] בערך בזמן נישואיהם היינץ ומריאנה יואכים הפכו לחברים במה שכונה בשם "קבוצת באום", חוג עובדי כפייה החיים בברלין. רוב חברי הקבוצה היו יהודים צעירים ונטו פוליטית לצד השמאלי של המפה. כמה חברים חיו "במחתרת" - ללא רישום בעירייה - על מנת להקשות על הרשויות לעקוב אחריהם.[8] בני הזוג יואכים חלקו דירה קטנה ליד רייקשטראסה ברובע פרנצלאואר ברג, ששימשה לעיתים קרובות לפגישות "הקבוצה האנטי-פשיסטית של פרנצלאואר ברג" ("Antifaschistischen Gruppe im Prenzlauer Berg Berlin" / AGiP) - שם שבאמצעותו זיהתה עצמה הקבוצה של באום. אף על פי שנושאי הדיון היו רחבים, אחד הדברים עליהם דנו החברים בעוצמה הולכת וגוברת היה כיצד מערערים את השלטון הנאצי.[2]
"הפעולה הפוליטית" הידועה ביותר של קבוצת באום הייתה מתקפת הצתה שבוצעה ב־18 במאי 1942 נגד תערוכת "גן העדן הסובייטי בפארק לוסטגארטן שבברלין.[2] מטרת התערוכה הייתה להדגים בפני העם את "העוני, האומללות, השפל והצורך" שהיו מאפייני החיים ביודאו-קומוניזם בברית המועצות".[9] מתקפת ההצתה גרמה לנזק פיזי יחסית קטן לתערוכה, שנפתחה מחדש למחרת, אך לחדשות עליה הייתה השפעה מתמשכת יותר.[7]
הרברט באום והיינץ יואכים נעצרו בעבודה ב־22 במאי 1942.[10][11] בעקבות זאת נערכו מעצרים נוספים. לאחר קצת יותר משבועיים נעצרה מריאנה יואכים בביתה ב־9 ביוני 1942.[3]
מכתבים הביתה
עריכהבמהלך כליאתה, מריאנה יואכים הורשתה לשלוח ולקבל מכתב אחד בחודש. לא ברור אם זו הייתה העמדה לאורך תקופת הכליאה שלה, ולא ברור עד כמה היא מוגבלת במה שהותר לה לכתוב. המכתבים שכתבה להוריה מיום 15 בנובמבר 1942, 15 בדצמבר 1942, 17 בינואר 1943 ו-4 במרץ 1943 הועמדו לרשות האינטרנט על ידי מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון די. סי. ושופכים אור על מצבה הנפשי של מריאנה יואכים במהלך הזמן ההוא.[12] היא כתבה מכתב שני ב -4 במרץ 1943, הפעם להוריו של בעלה המנוח . בה תיארה את הגילוי כי היינץ כבר הוצא להורג - ב־18 באוגוסט 1942 - כ"מכת הגורל האכזרית" ("der schwerste Schicksalsschlag "). היא הודיעה לחותניה על הוצאתה להורג הצפויה והזכירה כי נשלחו אליה הדברים הנותרים. היא האמינה - נכון - כי להוריו של היינץ היה סיכוי טוב יותר לשרוד את הסיוט הנאצי מאשר להוריה שלה. "שלחתי את הדברים שלי לכתובת שלך, אמא יקרה [-המחותנת], כי אני לא יודעת כמה זמן עוד ההורים היקרים [שלי] עדיין כאן" ("Meinen Nachlass habe ich an Deine Adresse gehen lassen, liebe Mama, weil ich doch nicht weiss, wie lange meine lieben Eltern noch hier sind" ). במכתביה נראה כי הייתה מופתעת וחשה תחושת הקלה שהם (עדיין) לא נשלחו (למחנות).[13][14]
הוצאה להורג וגורל משפחתה
עריכהמריאנה יואכים הוצאה להורג בעריפת ראש בבית הכלא פלצנזה בברלין ב-4 במרץ 1943.[6] אחותה הצעירה, אילזה,[15] הצליחה לברוח לאנגליה לפני המלחמה. מאוחר יותר במרץ 1943 גורשו הוריה גאורג וג'ני פראגר, לאושוויץ. משם הם הועברו למחנה הריכוז טרזינשטט ושם מתו. אביו של היינץ אלפונס יואכים, נפטר לקראת סוף שנת 1944 במחנה הריכוז זקסנהאוזן. אנה יואכים, אמו, של היינץ אשר לא סווגה כיהודייה, לעומת זאת, שרדה את המלחמה.[13][14]
הערות שוליים
עריכה- ^ Margot Pikarski: Jugend im Berliner Widerstand. Herbert Baum und Kampfgefährten. Militärverlag der Deutschen Demokratischen Republik, Berlin 1978. Page 138
- ^ 1 2 3 Johannes Tuchel. "Festnahme und Ermordung". Station 14: Siegbert und Lotte Rotholz – Angehörige der Widerstandsgruppe Baum. Landesinstitut für Schule und Medien Berlin-Brandenburg (LISUM), Ludwigsfelde-Struveshof (Bildungsserver Berlin-Brandenburg). נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Avraham Atzili. "Marianne Joachim (née Prager)". Baum Gruppe: Jewish Women .... Biographical sketches. Jewish Women's Archive, Brookline MA. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Maren Krüger (compiler) (7 בפברואר 2013). "Farewell letter, ink on paper". Jewish Museum Berlin. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Marianne Joachim: November 05, 1921 - March 04, 1943". Gedenkstätte Deutscher Widerstand, Berlin. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Les jeunes femmes du groupe Baum .... Marianne Joachim (née Prager)". Yiddish pour tous. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Prof. Dr. Wolfgang Benz (9 באפריל 2005). "Jugend- und Studentenopposition ... Die Herbert-Baum-Gruppe .... Brandanschlag". Informationen zur politischen Bildung (Heft 243) - Jugend- und Studentenopposition. Bundeszentrale für politische Bildung, Bonn. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wolfgang Wippermann. "Die Berliner Gruppe Baum und der juedische Widerstand" (PDF). Beiträge zum Thema Widerstand 19. Gedenkstätte Deutscher Widerstand, Berlin. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 במרץ 2016. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The Soviet Paradise: An Exhibition of the Nazi Party Central Propaganda Office". Das Sowjet-Paradies. Ausstellung der Reichspropagandaleitung der NSDAP. Ein Bericht in Wort und Bild. Calvin College, Grand Rapids, MI. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Heinz Günther Joachim: 13. Dezember 1919 - 18. August 1942". Gedenkstätte Deutscher Widerstand, Berlin. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Herbert Baum: 10. Februar 1912 - 11. Juni 1942". Gedenkstätte Deutscher Widerstand, Berlin. נבדק ב-9 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Marianne Joachim letters". Accession Number: 2006.504.1 - Gift of the Estate of Ilse Kessler (thought to be the sister of Marianne Joachim, who survived the holocaust). United States Holocaust Memorial Museum. 1943. נבדק ב-10 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Maren Krüger (compiler) (4 במרץ 1943). "Farewell letter, ink on paper". Jewish Museum Berlin. נבדק ב-10 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Maren Krüger (compiler) (4 במרץ 1943). "Abschiedsbrief, Tinte auf Papier". Jüdisches Museum Berlin. נבדק ב-10 באפריל 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ilse Kessler (born Prager), 1926 - 1995