מריה סילבה קרוס
מריה סילבה קרוס (בספרדית: Maria Silva Cruz; 20 באפריל 1915 – 23 באוגוסט 1936) הייתה אנרכיסטית ספרדייה וגיבורת מרד קאסאס וייחס בספרד. הייתה ידועה בכינוי "לה ליברטריה" (המשחררת).[1]
 | |
| לידה |
20 באפריל 1915 בנלופ-קאסאס וייחאס, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 1936 (בגיל 21) Laguna de la Janda, ספרד |
| שם לידה |
María Silva Cruz |
| מדינה |
ספרד |
  | |
ביוגרפיה
עריכהסילבה קרוס נולדה וגדלה בקאסאס וייחאס (כיום בנלופ-קאסאס וייחאס), שבאנדלוסיה. הוריה היו שכירי יום ואביה, חואן סילבה גונסאלס, ודודה היו שניהם חברי CNT (קונפדרציית העבודה הלאומית), ארגון אנרכיסטי שתמך ברפורמות למען עובדים. סבתה הייתה מקריאה לה סיפורים אנרכיסטיים כשהייתה ילדה.
אנטוניו קבנס סלבדור, הידוע בכינוי גייניטו, היה פעיל אנרכיסטי, שהעביר הדרכות לנערות המקומיות ב-1932, כשהוא בן 27. כך הוא הכיר את סילבה קרוס בת ה-17, והשניים החלו לצאת. יום אחד, כשהתהלכה במרכז העיירה עם חברותיה, עם צעיף בצבעים שחור ואדום (הצבעים האנרכיסטיים) כרוך סביב צווארה, ניגש אליה קצין המשמר האזרחי (הפשיסטי) ופקד עליה להסירו. כשסירבה, התפתח ביניהם עימות, והיא סטרה לו, והוא בתורו תלש את הצעיף מעליה, וכינה אותה בבוז "לה ליברטריה" (המשחררת), והבטיח שתשלם על כך. האירוע רק ליבה את התלהבותן של מריה וחברותיה, ובעקבותיו מריה, חברותיה ואחותה יסדו תוך שנה ארגון נשים אנרכיסטי בשם "אמור אי ארמוניה" (אהבה והרמוניה).[2]
המיליטנטיות שלה גברה, ובינואר 1933, כאשר חברי CNT הכריזו על קאסאס וייחאס כקומוניסטית ליברטריאנית, והתקוממו נגד המשמר האזרחי,[3] סילבה קרוס וחבריה, מנואל לאגו וגייניטו, היו בין המפגינים. ב-11 בינואר, היא צעדה איתם חמושה ברחבי הכפר, כשהם מניפים דגלי שחור-אדום ושרים שירים מהפכנים, ומעבירים מסרים, אוכל וציוד בין עמדות המהפכנים. במהלך ההפגנות, שני מאבטחים נפצעו, וכוחות נוספים של המשמר האזרחי נשלחו כתגבורת, וכדי לפזר את פעילי CNT.[4] רבים מן התושבים ברחו, אך כמה אנרכיסטים ניסו להסתתר בבית סבה של סילבה, פרנסיסקו קרוס גוטיירס, שהיה מכונה סייסדדוס (Seisdedos - בעל שש-האצבעות). החיילים הציתו את הבית ושרפו למוות את כל היושבים בה, שמונה נפשות סך הכל, רובם בני משפחת. שרדו רק סילבה קרוס ובן דוד צעיר.[5] היא יצאה מהבית, כאשר שערה עולה בלהבה, נושאת את הילד על ידיה. היא שכנעה את החיילים לא להרוג אותה או את הילד, ואז ברחה עמו לבית סבתה. חלק מקרוביה סיפרו שנורתה ברגלה. בינתיים החיילים ירו בכל האנרכיסטים שעוד היו בסביבה. כעבור שלושה ימים, ב-4 בינואר 1933, הגיעו החיילים לעצור את סילבה קרוס.
היא ישבה בבית המעצר המקומי שבועיים, וכשיצאה לחופשי, נעצרה שוב, ונשפטה. במשפט, היא דחתה כל טענה שהייתה קשורה להתקוממות, וטענה שהמשמר האזרחי מעליל עליה. אך עיתונאים שראיינו אותה פרסמו את הסתירות שבדבריה, והיא הורשעה והועברה לכלא המחוזי, שם שהתה כחודש. בינתיים, שמה כבר יצא לפניה כסוג של דמות מיתית של המהפכה. במהלך מאסרה, היא פגשה בכלא את מיגל פרס קורדון, חבר ב-CNT. השניים השתחררו יחד עם פעילים אנרכיסטים נוספים בעקבות זעקה ציבורית שקמה נגד הטבח באזרחים פשוטים בהתקוממות הכפרית, לאחר שפובליציסט בשם הילדגרט, שהיה מהמפורסמים של התקופה, פרסם מאמר שהיה ל"אני מאשים" הספרדי, ובו צוירה כסמל המהפכה, העומדת למגר את "הסרטן הרפובליקני". היא ופרס קורדון הפכו לזוג, וכעבור חודשיים עברו למדריד.[2]
בינתיים, הציבור אימץ את הסיפור, נערכו פסטיבלים בעד המהפכנים ולזכר הנופלים, כולל קרוביה, והולחנו שירים עליה. משוררים ומחזאים כתבו יצירות בהם דמותה מרכזית, והעיתונים המשיכו לעסוק בסיפורה לאורך חודשים. אירועים אלו שלהבו את הסנטימנט המהפכני ברחבי ספרד. כאשר פרס קורדון וסילבה קרוס השתחררו, הוא - עורך ועיתונאי עבור CNT - המשיך לכתוב על הסיפור, ולגנות את הרציחות. הוא חשף גם את ההזנחה את פציעותיה, והאלימות המינית שהפעילו חיילי המשמר נגד מריה.
במאי 1935, הזוג חזר לאנדלוסיה, שם נולד להם בן, חואן פרס סילבה. תנאי מחייתם היו קשים, והם התקשו להתפרנס. מצבם הוחמר בשל כך שהקצין האחראי על מחוז פטרנה, שם חיו, היה אותו סמל דאז עמו מריה התעמתה שנים קודם לכן, והוא נטר לה טינה על כך.
ב-1936 פרצה מלחמת האזרחים הספרדית, ובמהלך הקרבות, הפשיסטים כבשו את פטרנה ביולי 1936, ופרס קורדון נמלט אל ההרים בעת שקרוס סילבה נשארה עם בנה הפעוט בבית. ב-19 באוגוסט, היא נעצרה על ידי הפלנגיסטים ובנה נלקח ממנה. היא הוצאה להורג ב-23 באוגוסט 1936 עם שחר. הפרטים של רציחתה לא ברורים, אך הסברה היא שהיא הוצאה להורג יחד עם שני אסירים נוספים.[2]
מיגל פרס קורדון נורה למוות על ידי כוחותיו של פרנקו ביום האחרון של מלחמת האזרחים, בקרטחניה, ב-5 במרץ 1939. גם גייניטו נפל בקרב במהלך המלחמה.
כמו רבים שנהרגו במהפכה הספרדית, שרידיה של סילבה קרוס לא זוהו מעולם.[6] היא גם לא הוכרזה כמתה באופן רשמי עד 2010. בנה, שגדל אצל דודתה של סילבה קרוס, עבד לאורך כל חייו כדי לנסות למצוא את שרידיה של אימו כדי לקברם כהלכה ולשתול עבורה פרחים.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "Silva Cruz, Maria, 1915-1936". Libcom. 2 בינואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 1-Silva Cruz, María - La Libertaria, CNT PUERTO REAL
- ^ "Biografía de María Silva Cruz 'La Libertaria'". Portal Libertario Oaca (בספרדית). 12 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Seidman, Michael (2011). The Victorious Counterrevolution. University of Wisconsin Press. pp. 18. ISBN 9780299249632.
- ^ Fopiani, Ana Maria (11 בינואר 2012). "Muere a los 76 años el hijo de 'La Libertaria' sin saber dónde fue enterrada su madre". El Mundo (בספרדית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "¡¡Maria Silva Cruz "Libertaria" a los Registros Civiles!!". CGT Andalucia. 23 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-2012-04-24. נבדק ב-2017-07-25.
{{cite web}}: (עזרה)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מריה סילבה קרוס".