מרי דאגלס
דיים מרי דאגלס (באנגלית: Mary Douglas; 25 במרץ 1921 – 16 במאי 2007) הייתה אנתרופולוגית וסוציולוגית בריטית, מבכירי האנתרופולוגים בדורה. בשנותיה האחרונות עסקה רבות בביקורת המקרא. ספרה "טוהר וסכנה" נבחר על ידי ה-The Times Literary Supplement כאחד החיבורים המשפיעים ביותר על החשיבה והשיח המערביים במאה ה-20.[1]
לידה |
25 במרץ 1921 סן רמו, איטליה |
---|---|
פטירה |
16 במאי 2007 (בגיל 86) לונדון, הממלכה המאוחדת |
שם לידה | Margaret Mary |
מקום לימודים | סנט אן קולג' (אוקספורד), אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת אוקספורד, אוניברסיטת אוקספורד, בית ספר וולדינגהאם |
מנחה לדוקטורט | אדוארד אוונס-פריצ'רד |
מוסדות |
|
זרם | סטרוקטורליזם |
תחומי עניין | אנתרופולוגיה, סוציולוגיה, ביקורת המקרא |
עיסוק | אנתרופולוגית |
הושפעה מ | אמיל דורקהיים, קלוד לוי-שטראוס, ארנולד ון גנפ |
השפיעה על | ז'וליה קריסטבה |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
יצירות ידועות | טוהר וסכנה |
פרסים והוקרה |
גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2007) מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (1992) עמית האקדמיה הבריטית (1989) פרס ג'ון דזמונד ברנל (1994) מדלייה לזכר האקסלי (1992) |
בן או בת זוג | James Alexandre Thomas Douglas (31 במרץ 1951–?) |
ביוגרפיה
עריכהמרי מרגרט טיוּ נולדה בסן רמו, איטליה, במהלך חופשה של משפחתה. אביה שירת כפקיד ממשלתי בבורמה, מטעם השלטון הבריטי. היא קיבלה חינוך קתולי והמשיכה ללימודים אקדמיים באוקספורד בזמן מלחמת העולם השנייה, אצל האנתרופולוג והסוציולוג הנודע אוונס-פריצ'רד.
את עבודת השדה שלה לשם קבלת הדוקטורט עשתה בקונגו הבלגית, בקרב אנשי שבט הלֶלֶה.
היא השלימה את לימודי הדוקטורט בשנות החמישים ולימדה ביוניברסיטי קולג' לונדון.
דאגלס ביקרה פעמים רבות בישראל, בהן פעם אחת ממושכת ב-1966, בה הרצתה במכון ון ליר בירושלים ונפגשה עם חוקרי מקרא. בין החוקרים המזוהים עם עבודתה, ניתן למנות את פרופ' חיים חזן.
תרומתה לאנתרופולוגיה
עריכהבשהותה בקרב אנשי שבט הלֶלֶה בקונגו הבלגית, מצאה קווי דמיון בין מערכות המיון והסימול שלהם לבין חוקי הטהרה של ספר ויקרא ובמיוחד לגבי היחס אל היוצאים-מן-הכלל כאל טמאים. בעקבות עבודת הדוקטורט שלה כתבה את ספרה הידוע ביותר - טוהר וסכנה, שפורסם באנגלית לראשונה ב-1966. ב-1999 ערכה חקירות נוספות שלה בספר ויקרא והוציאה את Leviticus as Literature ("ויקרא כספרות") שהוא פרשנות אישית שלה לספר ויקרא[2].
בספרה "טוהר וסכנה" מפרשת דאגלס חוקי טהרה וזוהמה של חברות בתור סמלים שמגדירים את גבולות החברה. היא משתמשת במתודולוגיה סטרוקטורליסטית והולכת בעקבות אמיל דורקהיים וקלוד לוי-שטראוס בניסיונה להבנות את העולם הנחקר דרך מערכות של מיון וסמלים.
כך לדוגמה היא מנתחת את חוקי הכשרות היהודיים. לטענתה, חוקי הכשרות אינם צורה פרימיטיבית לתקנות בריאות אלא הם חלק ממערכת האבחנות והסמלים שהחברה היהודית יצרה כדי להבחין בין הקטגוריות שעומדות בבסיסה, כמו טהרה–טומאה, טוב–רע. היוצאים מן הכלל הם הטמאים, ובייחוד החזיר, שמקיים פרמטרים המשייכים אותו לקבוצת מפריסי הפרסה אך אינו מעלה גירה ובכך "שובר" את קריטריון המיון.
עוד טוענת דאגלס שחוקי טהרה שמתמקדים במיניות, כמו חוקים המגדירים יחסי מין בין בני זוג נועדו להגדיר את גבולות הגוף האנושי שבאמצעותו מוגדרים גבולות החברה.
דאגלס מקשרת בין הסובייקט לגוף ולחברה, ויוצרת שרשרת של פסיכולוגיה, ביולוגיה ואנתרופולוגיה. מנקודה זאת יצאו חוקרים רבים אחריה, ביניהם ז'וליה קריסטבה.
דאגלס טבעה את המונח מובלעת בפתחה את התאוריה של התרבות (Cultural Theory). התאוריה טוענת שבכל הקשר חברתי, הרעיונות התרבותיים המשותפים צריכים להיות בנויים כך שכל פרט יוכל לפלס לו דרך בין האילוצים הנקרים על דרכו מדי יום ולראות את העולם בו הוא חי כהגיוני ובעל משמעות. הטיפולוגיה שבנתה מורכבת משני צירים: ציר שוויון–היררכיה וציר הפתיחות–סגירות של הקבוצה (קבוצה פתוחה היא קבוצה חלשה יותר וקבוצה סגורה היא קבוצה חזקה יותר). מתוך צירים אלו נוצרות 4 סוגי חברות: מדינה (היררכיה וסגירות), שוק (שוויון ופתיחות), מובלעת (שוויון וסגירות), מבודדים (היררכיה ופתיחות).
מובלעת היא לרוב התגובה לבעיה של קהילה באשר לגבולה. כאשר נדמה שעתידה תלוי בחסדי חבריה העלולים לחמוק ממנה. ברוב המקרים, בשל כוח המשיכה של קהילה מרכזית שכנה. החברה אינה יכולה למנוע את העזיבה או להעניש את העוזבים, אין לה לרוב מספיק משאבים לתגמל את הנשארים והאמצעי העיקרי בו היא יכולה להשתמש כדי לחזק את הגבול הוא שכנוע מוסרי. משמעה של קהילה מסוג זה הוא לפיכך התנגדות לחברה חיצונית. ערכו של כל חבר במובלעת מובלט ואילו קווי ההפרדה ביניהם נדחקים לקרן זווית. המובלעת חייבת להדגיש את אופייה הבלתי מוסרי של החברה החיצונית בניגוד למידות הטובות של חברי הקהילה הפנימית. כך נבנית מה שמכנה עמנואל סיון חומת המידות הטובות המפרידה בין העליונות המוסרית של חברי המובלעת לבין הקהילה המרכזית שעד כה הייתה ישות מפתה. המסר הברור הוא: רק מושחתים יעזו לחצות חומה זו ולהצטרף לרשעים שבחוץ.
החוץ מטיל צל כבד על הפנים של המובלעת כי הוא נראה מפתה יותר ומשום כך חייבת המובלעת להיאבק בו באמצעות הקיטוב אור לעומת חושך, נאמני השם לעומת שליחי השטן המדיח, שלמים לעומת פגומים, מגיני המובלעת לעומת הקמים עליה להורסה.
ביקורתה העצמית המאוחרת
עריכהבספרה "ויקרא כספרות" המאוחר יותר, וכן בהקדמה לתרגום העברי של "טוהר וסכנה", חזרה בה דגלס הן מהעמדה התאורטית הכללית בנוגע לתקפות חוקי הטוהר, ובפרט מפרשנותה לספר ויקרא. לטענתה, לא ניתן להפריד בין חוקי הטהרה והטומאה ובין מערכות תרבותיות המפרשות את העולם, ובכללן מוסר ותפיסות עולם מטאפיזיות. על כן, לטענתה המאוחרת, קריאה אוניברסליסטית של ספר ויקרא, המתעלמת מהקוד המוסרי היהודי (שגם הוא בעל פנים רבות, כמו חוקי הכשרות), ומהמערכת המטאפיזית הייחודית ליהדות (תחת אותן הערות), היא שגויה.
המחקר המדגים את השגיאה באופן מובהק יותר, לדידה של דגלס, הוא עבודתו של ואלריו ואלרי (Valeri), על מערכת הטאבואים של קהילת הציידים של בני ההואאלו, המפרשים את הטאבואים כמערכת קודים לפיה מאורגן היקום כולו. בדומה, טענה דגלס, כי "ספר ויקרא אינו מסתפק בהשלכת הסדר החברתי אל עולם החי" – כפי שטענה בספרה המוקדם – "הוא מתאר מיקרוקוסמוס של עולמו של האל... מערכת חוקי הפולחן בכללותה היא שלמה, רציונלית ועשירה מבחינה דתית הרבה יותר מכפי שהעליתי בדעתי".[3] במבט לאחור, ייחסה דגלס חלק משמעותי מהטעות ל"סובלנות והתמיכה יוצאי הדופן שחוקרי תנ"ך יהודים הפגינו כלפיי תמיד".[4]
ספריה
עריכה- Peoples of the Lake Nyasa Region (1950) as Mary Tew
- The Lele of the Kasai (1963)
- Purity and Danger: An Analysis of Concepts of Pollution and Taboo (1966)
- "Pollution", in International Encyclopedia of the Social Sciences, edited by David L. Sills and Robert K. Merton (New York, Macmillan Co. and the Free Press, 1968).
- Natural Symbols: Explorations in Cosmology (1970) (John Desmond Bernal Prize for 1995)
- Implicit Meanings: Essays in Anthropology (1975).[16]
- The World of Goods (1979) with Baron Isherwood
- Evans-Pritchard (Fontana Modern Masters, 1980)
- Risk and Culture (1980) with Aaron Wildavsky
- In the Active Voice (1982)
- How Institutions Think (1986)
- Missing persons: a critique of the social sciences (1988) with Steven Ney
- Risk and Blame: Essays in Cultural Theory (London: Routledge, 1992).
- In the Wilderness: The Doctrine of Defilement in the Book of Numbers (1993)
- Thought styles: Critical essays on good taste (1996)
- Leviticus as Literature (1999)
- Jacob's Tears: The Priestly Work of Reconciliation (2004)
- Thinking in Circles (2007)
בעברית
- טוהר וסכנה, תרגום: יעל סלע, עריכה מדעית: ד"ר אנדרה לו, הוצאת "רסלינג", 2004[5]
קישורים חיצוניים
עריכה- מרי דאגלס, ברשת החברתית Goodreads
- דוד שפרבר (מבקר אמנות), "כמה נאיבים אנו יכולים להיות כלפי אמונותיהם של אחרים" מאמר בקורת על הספר "טוהר וסכנה"
- "טוהר וסכנה" באתר הוצאת "רסלינג"
- מרי דגלס (1921-2007), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ טוהר וסכנה נבחר על ידי מבקרי ה-Times Literary Supplement לאחד ממאה הספרים המשפיעים ביותר על השיח המערבי מאז המחצית השנייה של המאה ה-20
- ^ אליזבת סלואן, האם יהודים יכולים סוף סוף לאכול בייקון?, באתר הארץ, 21 במאי 2017
- ^ דגלס, הקדמה למהדורה העברית של טוהר וסכנה, עמ' 14-15
- ^ שם, 13
- ^ שירי לב-ארי, ספרו לנו על עצמנו, באתר הארץ, 4 בינואר 2004