מרכז המחקר איימס

מרכז המחקר איימס
Ames Research Center
	מבט אווירי על מתקני מרכז איימס
מידע כללי
מדינה	ארצות הברית
תחום שיפוט	ארצות הברית
סוכנות אם	נאס"א
סוכנות בת	Research Institute for Advanced Computer Science
תאריך הקמה	20 בדצמבר 1939
מנכ"ל	יוג'ין טו (Eugene Tu)
מטה מרכזי	מאונטיין ויו, קליפורניה
עובדים	2,500
תקציב	750-850 מיליון $
	מרכז איימס באתר נאס"א
קואורדינטות	37°24′43″N 122°03′45″W / 37.411805555556°N 122.06241666667°W

מרכז המחקר איימס (מאנגלית: Ames Research Center או בקיצור ARC) הוא אחד ממרכזי המחקר של נאס"א - סוכנות החלל של ארצות הברית. המרכז ממוקם בשדה התעופה הפדרלי מופט (Moffett Federal Airfield) הנמצא בעמק הסיליקון שבקליפורניה, ארצות הברית. המרכז הוקם ב־20 בדצמבר 1939 ונקרא על שמו של ג'וסף סוויטמאן איימס (Joseph Sweetman Ames), פרופסור לפיזיקה שהיה ראש אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בשנות ה־20 של המאה ה־20 ואחד ממקימי הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה (הסוכנות שקדמה לנאס"א). המרכז היה למעבדת המחקר השנייה שפעלה עבור הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה. המרכז עבר לאחריות נאס"א עם הקמת נאס"א ב־1958.

מרכז איימס הוקם במקור על מנת לבצע מחקרים אודות אווירודינמיקה באמצעות מנהרות רוח על מטוסים מונעים באמצעות מדחפים, אך במהלך השנים תפקיד המרכז התפתח וכלל גם טיסות חלל וטכנולוגיית מידע וכיום המרכז לוקח חלק חשוב בתפעול משימות חלל מחשבי־על ומתמחה באסטרוביולוגיה.

משימות

אף על פי שאיימס מוגדרת כמרכז מחקר ולא כמרכז לטיסות חלל היא הייתה והיא אחראית על מספר משימות חלל:

פיוניר 10 ופיוניר 11 - שוגרו ב־1973 ו־1973 (בהתאמה) והיו הגשושיות הראשונות שחקרו את כוכבי הלכת במערכת השמש החיצונית ויצאו ממערכת השמש.
פרויקט פיוניר־ונוס - משימה שכללה שני גשושיות (מקפת + גשושית שהורכבה מ־5 גשושיות התאבדות) שנשלחו לחקור את נוגה ב־1978.
לונר פרוספקטור - משימה בתוכנית דיסקברי שנשלחה לחקור את הירח ב־1989 וחקרה אותו במשך שנה.
GeneSat-1 - מעבדה ביולוגית מיניאטורית ששוגרה ב־2006 ומספקת מידע על הבקטריות החיות בתוכה ממסלול סביב כדור הארץ.
LCROSS - שוגרה יחד עם המקפת לסקר הירח (LRO) ב־2009 וחקרה את ענן האבק שעלה מהירח כתוצאה מהתנגשות שלב הקנטאור (השלב האחרון במשגר ששיגר אותם) בירח.
טלסקופ החלל קפלר - משימה נוספת בתוכנית דיסקברי ששוגרה ב־2009 שמטרתה לאתר ולצפות בכוכבי לכת חוץ־שמשיים.
LADEE - משימה של נאס"א לחקר הירח ששוגרה ב־7 בספטמבר 2013.^[2]

בנוסף למשימות אלו איימס לקחה חלק במשימות מארס פאת'פיינדר, מארס רובר, פיניקס ומארס סיינס לברטורי.

באחירות המרכז תוכנית TechEdSat של שיגור לוויינים קטנים.

טכנולוגיית מידע

איימס היא ביתם של מחלקות המחקר של נאס"א בתחום מחשבי־העל והבינה המלאכותית,^[3]^[4] המהוות חלק חשוב ממאמצי המחקר של נאס"א.

מנהרות רוח

המצנח של המארס סיינס לברטורי בבדיקות במנהרת הרוח במרכז המחקר איימס

מנהרות הרוח שבמרכז איימס ידועות לא רק בשל גודלם העצום, אלא גם בגלל מאפייניהם השונים המאפשרים ביצוע סוגים שונים של מחקר מדעי והנדסי:

UPWT

UPWT - קיצור של Unitary Plan Wind Tunnel היא מנהרת רוח שהקמתה הסתיימה במרכז איימס ב־1956 בעלות של 27 מיליון דולר ומאז היא מנהרת הרוח הפעילה ביותר בשימוש נאס"א. כל מטוסי הנוסעים הגדולים וכמעט כל מטוסי הקרב שנבנו בארצות הברית ב־40 השנים האחרונות נבדקו במנהרה זו. גם קפסולות המרקורי, ג'מיני, אפולו ומעבורת החלל נבחנו במתקן.

NFAC

NFAC - קיצור של National Full-Scale Aerodynamics Complex הוא מתקן מנהרות הרוח הגדול ביותר בעולם וניתן להכניס לתוכו מטוסים אמיתיים ולא רק דגמים מוקטנים שלהם. המנהרה המקורית נבנתה ב־1940 והיא גלילית, גובהה 12.2 מטרים ואורכה 24.4 מטרים והיא יכולה לספק דחף אווירי במהירות של 300 קשר (560 קמ"ש). בשנות ה־80 נוספה עוד מנהרה בגובה 24.4 מטרים ובאורך 48.8 מטרים והותקנו בה מערכות אוויר חדשות. מנהרה זו היא מנהרת הרוח הגדולה ביותר בעולם והיא משמשת לבחינת האווירודינמיקה של כלי טיס שונים ולבצוע מחקרים עליהם. מנהרה זו יכולה להכיל מטוס בואינג 737 בגודל מלא וליצור דחף אוויר במהירות של עד 100 קשרים (190 קמ"ש). אף על פי ש־NFAC הוצאה משרות נאס"א ב־2003 היא מופעלת כיום על ידי חיל האוויר של ארצות הברית.