מרפי בראון

מרפי בראון
Murphy Brown
	תמונה של צוות שחקני הסדרה מתאריך בלתי ידוע
סוגה	קומדיית מצבים
יוצרים	דיאן אינגליש
שחקנים	קנדיס ברגן ; פיית' פורד ; פט קורלי ; גרנט שוד ; ג'ו רגלבוטו ; רוברט פסטורלי ; צ'ארלס קימברו (אנ') ; לילי טומלין ; ג'ייק מקדורמן
ארץ מקור	ארצות הברית
שפות	אנגלית
מקום התרחשות	וושינגטון די. סי.
מספר עונות	10
מספר פרקים	247
הפקה
הפצה	האחים וורנר טלוויזיה
מוזיקה	סטיב דורף
אורך פרק	30 דקות
שידור
רשת שידור	CBS
רשת שידור בישראל	ערוץ 3 ; ערוץ 10
תקופת שידור מקורית	14 בנובמבר 1988 – 18 במאי 1998
קישורים חיצוניים
	אתר רשמי
	דף התוכנית ב-IMDb

מרפי בראון (באנגלית: Murphy Brown) היא תוכנית טלוויזיה קומית אמריקאית, ששודרה בין השנים 1988–1998 במשך 10 עונות. הסדרה עסקה במרפי בראון, עורכת חדשות רווקה בשנות הארבעים לחייה, ובחבריה לאולפן החדשות.

בישראל שודרה התוכנית החל משנת 1993 בערוץ 3 בכבלים, ומאוחר יותר שודרו עונותיה הראשונות בערוץ 10.

בשנת 2018 שבה הסדרה למרקע לאחר היעדרות של 20 שנה. במאי 2019 לאחר עונה אחת, הוחלט שלא להמשיך לצלם את הסדרה^[1].

עלילה

מרפי (קנדיס ברגן) היא עיתונאית מבריקה, דעתנית, עקשנית ונקמנית. בפרק הראשון בסדרה חוזרת מרפי לעבודה בתוכנית החדשות FYI לאחר ששהתה במכון הגמילה על שם בטי פורד. עמיתיה של מרפי לעבודה הם ג'ים דיאל, המגיש הוותיק והמרובע, הכתב פרנק פונטנה ושני עובדים חדשים בצוות שכלל אינם לרוחה של מרפי - מלכת היופי לשעבר קורקי שרווד ומפיק צעיר ונוירוטי בשם מיילס סילברברג.

מרבית הפרקים התרחשו במערכת FYI, אך חלקם התרחשו בביתה של מרפי או במסבאה של פיל, אליה נהגו הדמויות להגיע כדי להירגע ולשמוע עצה טובה. מלבד זאת, במספר פרקים יצאו הדמויות לסקר סיפורים מסביב לעולם.

לסדרה היו מספר מאפיינים קבועים שחזרו כמעט בכל פרק: מרפי החליפה מזכירות בקצב מסחרר. לאחר שנולד בנה, החליפה אומנות בקצב דומה. הכתבות של קורקי היו תמיד על נושאים שטחיים ומטופשים. במקום אות פתיחה נוגן בתחילת כל פרק שיר מוטאון שמילותיו רלוונטיות באופן כלשהו למתרחש בפרק.

ב-1996 הצטרפה לצוות לילי טומלין בתפקיד המפיקה החדשה. את בנה של מרפי גילם בעונה האחרונה היילי ג'ואל אוסמנט (החוש השישי). בעונה זו התמודדה דמותה של מרפי עם מחלת סרטן השד ותרמה בכך רבות להגברת מודעות הציבור בנוגע דרכים לאבחון המחלה והטיפול בה.

ביקורת ופרסים

בעונת 1991–1992, קו העלילה, שבו הביאה מרפי ילד לעולם לבדה, גרם לסגן נשיא ארצות הברית דאז דן קווייל להתבטא בחריפות כנגדה. התבטאותו עוררה דיון ציבורי בנושא וכשחזרה הסדרה לעונה החמישית, הוקדש הפרק הראשון בעונה זו למתן תגובה לדברי סגן הנשיא. במסגרת פרק זה הגיבו הדמויות כאילו דיבר סגן הנשיא בעולם הפנימי של הסדרה ולא במציאות החוץ-טלוויזיונית, והקדישו תוכנית לפנים השונות והמגוונות של המשפחה האמריקנית בשנות התשעים. באותה שנה, בנאום הזכייה של פרס אמי הודתה ברגן לקווייל.

הסדרה הייתה מועמדת לפרסים רבים. היא זכתה בשבעה פרסי אמי, שניים בקטגוריית הסדרה הקומית וחמישה בקטגוריית שחקנית ראשית בסדרה קומית. כמו כן זכתה בשלושה פרסי גלובוס הזהב, אחד בקטגוריית הסדרה ושניים בקטגוריית השחקנית הראשית.