מרשמי חמישים ושתיים מחלות

מרשמי חמישים ושתיים מחלות (בסינית מסורתית ומפושטת: 五十二病方; בפין-יין: Wǔshí'èr bìng fāng, ווּשְׁאָר בִּינְג פָאנְג) הוא כינויו של טקסט סיני רפואי שהתגלה ב-1973 במָאוָאנְגְדְווֵי, בקבר שנחתם בשנת 168 לפנה"ס, בתקופת שושלת האן. הטקסט מכיל מרשמים לטיפול במחלות שונות. הטקסט הועתק בכתב חותם ליריעות משי בסביבות 215 לפנה"ס, בתקופת שושלת צ'ין, אבל ייתכן שמקורו קדום יותר.

שימוש בלענה חד-שנתית כצמח מרפא מוזכר לראשונה במרשמי חמישים ושתיים מחלות

הכינוי "מרשמי חמישים ושתיים מחלות" דבק בטקסט בידי עורכים בתקופה המודרנית, על שם רשימה של חמישים ושתיים מחלות ומרשמים לטיפול בהן המופיעה בתחילתו.

תוכן היצירה

המרשמים בטקסט מציגים מעל 250 טיפולים, המבוססים על גירוש שדים ועל תרופות, למחלות כגון יבלות, טחורים, שבר במפשעה והכשות. בין הטיפולים הרפואיים הנזכרים בו, ממליץ הטקסט על ניתוחים וצריבות, אך אינו מזכיר דיקור או צריבה בעזרת מוקסה.

הטקסט מכיל כ-9,950 סימנים, והוא הטקסט הרפואי הארוך ביותר שנמצא בקברים סיניים עתיקים.

חשיבות בחקר הרפואה הסינית

ביחד עם כתבים אחרים, שנחשפו בין השאר בגָ'אנְגְגְ'יָאשָׁאן ובווּוֵיי, מסייע טקסט זה בהארת שלבים מוקדמים בהתפתחות הרפואה הסינית. ניתן להבין ממנו, למשל, כי לחשי קסם שימשו טכניקת ריפוי נפוצה בקרב העילית החברתית של אותה תקופה.

מאחר שהטקסט חושף שלב פרימיטיבי בהתפתחותה של תורת המרידיאנים ואינו מזכיר את תאוריית היין-יאנג ואת חמשת היסודות, הוא עודד היסטוריונים לתארך את הקלאסיקה הפנימית של הקיסר הצהוב למאה הראשונה לפנה"ס.

העותק המקורי של "מרשמי חמישים ושתיים מחלות" שמור במוזיאון המחוזי של חוּנְאָן בצָ'אנְגְשָׁה.