משה נאור
משה נאור (נולד ב-9 במאי 1971) הוא מנהלו האמנותי של תיאטרון חיפה משנת 2008 ובמאי תיאטרון, בוגר הסטודיו למשחק ניסן נתיב.
 | |
| לידה |
9 במאי 1971 (בן 53) ישראל |
|---|---|
| סוגה מועדפת | דרמה |
| מדינה |
ישראל  |
| עיסוק | בימוי תיאטרון וניהול אמנותי |
| מקום לימודים |
סטודיו למשחק ניסן נתיב |
| מספר צאצאים |
3 |
| https://www.moshe-naor.com | |
  | |
עבודותיו בתיאטרון
עריכהבתיאטרון חיפה: "שעה של שקט" מאת פלוריאן זלר (בשיתוף תיאטרון בית ליסין), "גיבור הלובי" מאת קנת' לונרגן, "החייל האמיץ שווייק" מאת ירוסלב האשק (בשיתוף תיאטרון הבימה), "שיגעון באופרה" מאת קן לודוויג (בשיתוף תיאטרון הקאמרי), "גזע" מאת דייוויד מאמט, "אנשים קשים" מאת יוסף בר-יוסף, "איזראל ז'ורנאל" מאת רוני סיני, "כולם היו בניי" מאת ארתור מילר (בשיתוף תיאטרון הקאמרי), "מי דואג לילד", מחזה לשחקנים ולתזמורת מאת טום סטופארד, "משפחת ישראלי" מאת בעז גאון, "סוחרי הגומי" מאת חנוך לוין (פרס התיאטרון 2006 – חידוש השנה), "הצמא והרעב" מאת אז'ן יונסקו, "המקום ממנו באתי" מאת דייוויד מאמט, "ימי שלישי עם מורי" על פי מיטש אלבום (בשיתוף תיאטרון הקאמרי). בשנת 2017 מביים את ההצגה "על מי ועל מה" מאת איאד אקטאר (זוכה פרס פוליצר), בתיאטרון חיפה, בהשתתפות: אלמה דישי, איציק כהן, יסמין עיון ומיכאל מושונוב. בשנת 2022 מביים את ההצגה "צניחה חופשית" בכיכובן של לאורה ריבלין וציפי שביט.
בתיאטרון הבימה: "הזוג המוזר" מאת ניל סיימון, "נודניק" מאת פרנסיס וובר.
בתיאטרון בית ליסין: "דברים שאני יודעת"(אנ') מאת אנדרו בובל (בשיתוף עם תיאטרון חיפה).
בתיאטרון הקאמרי: שמו הולך לפניו (זכה בפרס התיאטרון 2008 – קומדיית השנה) מאת אפרים קישון (בשיתוף תיאטרון חיפה), "הכתובה" מאת אפרים קישון (פרס מיוחד על בימוי ע"ש יוסף מילוא), "שמנה" מאת ניל לאביוט.
בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער: "הלילה הזה" מאת דפנה אנגל (פרס הצגת השנה לנוער 2007). "תום – כמה סיבות לחיות" תיאטרונטו 2006. בתיאטרון צוותא: "פחד קהל" כתיבה ובימוי, "ג'ונגול" מאת בעז גאון. "מחזמר" כתיבה ובימוי בסטודיו למשחק ניסן נתיב תל אביב. "ערס פואטי" כתיבה ובימוי בסטודיו למשחק ניסן נתיב ירושלים.
לקח חלק בתיאטרון צה"ל.[1]
ב-2016 שיחק בסרט "לב שקט מאוד" של איתן ענר.
משה נאור היה נשוי לשחקנית שירי נדב-נאור ואב לעלי, ליבי וריף. מתגורר בתל אביב. אחיו הצעיר של השחקן יגאל נאור (במקור: יגאל סלחיאני).[1]
פרסים
עריכה- כולם היו בני – פרס התיאטרון הישראלי להצגה המתורגמת הטובה ביותר (תיאטרון חיפה בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי)
- שמו הולך לפניו – פרס התיאטרון הישראלי לקומדיית השנה (תיאטרון חיפה בשיתוף עם תיאטרון הקאמרי)
- הכתובה – פרס מיוחד על בימוי ע"ש יוסף מילוא (תיאטרון הקאמרי)
- הלילה הזה – פרס הצגת השנה לילדים ונוער (תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער)
- סוחרי הגומי – פרס התיאטרון הישראלי להעלאה מחודשת של מחזה (תיאטרון חיפה)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של משה נאור
משה נאור, ברשת החברתית פייסבוק- משה נאור, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- משה נאור, בארכיון הבימה
- מרב יודילוביץ', משה נאור מונה למנהל האמנותי בתיאטרון חיפה, באתר ynet, 24 במרץ 2008
- מרב יודילוביץ', משה נאור: "מההתחלה הלכתי נגד הזרם", באתר ynet, 28 באוגוסט 2011
- אייל מלובן, משה נאור: "התיאטרון הפוליטי בישראל כמעט מת", באתר הארץ, 12 ביוני 2012
- טל לוין, משה נאור: "קצת נמאס לי שהצרות הקודמות של התיאטרון רודפות אותי", באתר הארץ, 2 באוקטובר 2010
- ליאת רון, "הקהל סובל זוהמה בטלוויזיה", באתר גלובס, 7 בפברואר 2012
- ציפי שוחט, התרשמות ברמה האנושית, באתר הארץ, 24 במרץ 2008
