משה ספדיה

אדריכל ומתכנן ערים ישראלי-קנדי-אמריקאי

משה סַפְדִּיֶה (Moshe Safdie; מבוטא "סַפְדִּי"; נולד ב-14 ביולי 1938) הוא אדריכל ומתכנן ערים ישראלי-קנדי-אמריקאי בעל שם עולמי. שמו קשור בתכנון מספר פרויקטים ציבוריים רחבי-היקף ובולטים בקנדה, ישראל ובמדינות נוספות.

משה ספדיה
Moshe Safdie
ספדיה ב-2016
ספדיה ב-2016
לידה 14 ביולי 1938 (בן 86)
חיפה, ארץ ישראל
מקום לימודים
תקופת הפעילות מ-1967
תחום יצירה אדריכלות
יצירות ידועות מוזיאון יד ושם, מרינה ביי סנדס
פרסים והוקרה פרס וולף  פרס וולף
צאצאים Oren Safdie עריכת הנתון בוויקינתונים
www.safdiearchitects.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ספדיה באפריל 2004

ביוגרפיה

עריכה
 
פרויקט האביטאט, מונטריאול, 1967
 
כפר דוד בממילא ובנייני מרכז שמשון-בית שמואל, בתכנונו של משה ספדיה
 
שכונת מגורים במדרשת שדה בוקר, 1978

ספדיה נולד בחיפה למשפחה ממוצא יהודי-חלבי, ובגיל צעיר עברה משפחתו למונטריאול שבקנדה. הוא למד אדריכלות באוניברסיטת מקגיל במונטריאול ואת התמחותו עשה תוך עבודה אצל האדריכל הנודע לואי קאהן בפילדלפיה. בפרסומו הגדול הראשון זכה כאשר פרויקט "הביטאט 67'" (Habitat '67), אותו תכנן כעבודת המאסטר שלו, נבחר להיבנות במסגרת התערוכה העולמית "אקספו 67'" במונטריאול.

לאחר מלחמת ששת הימים משפחתו של ספדיה הייתה מהראשונות להתיישב ברובע היהודי של העיר העתיקה בירושלים. הוא תכנן את הקומפלקס של ישיבת פורת יוסף ואת המרחב בין רחבת הכותל המערבי והרובע היהודי, הציע עיצוב מחדש של רחבת הכותל המערבי והשתתף בתחרות על עיצוב רחוב היהודים ברובע היהודי[1]. בשנת 1974 החליטה ועדת שרים למנות ועדה של אדריכלים לדון בתוכניתו לעיצוב מחדש של רחבת הכותל המערבי[2], אולם בסופו של דבר התוכנית נגנזה, בין השאר בגלל התנגדות של חוגים דתיים[3].

בשנת 1976 החל ספדיה ללמד אדריכלות באוניברסיטת הרווארד שבמסצ'וסטס, אשר בקרבתה הקים את משרדו הראשי. הוא מחזיק במשרדים בבוסטון, בטורונטו ובירושלים. ביולי 1978 התמנה לראש מחלקת בינוי ערים בהרווארד[4].

בשנות ה-70 נבחר ספדיה להיות חלק מן הצוות המתכנן של מתחם ממילא בירושלים, בפרויקט שיקום רחב היקף של שכונת הגבול המוזנחת, שלאחר איחוד ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים מצאה עצמה בלב העיר ומקשרת בין העיר העתיקה לירושלים המערבית. תוכניתו של ספדיה הייתה שנויה במחלוקת, היות ששיקמה מעט מאוד מן המבנים המקוריים וכללה בעיקר את הריסת השכונה תוך פינוי תושביה, והקמת פרויקט נדל"ן יוקרתי על חורבותיה. ביצוע התוכנית התעכב והתארך שנים רבות מסיבות שאינן קשורות לספדיה, ורק בשנת 2011 הושלם.

בשנות ה-90 נבחר ספדיה לתכן את החלק האווירי של פרויקט נתב"ג 2000, שהושלם בשנת 2004. כמו כן תכנן את מבנה המוזיאון החדש ביד ושם, שנחנך בשנת 2005 והשתתף בתכנון העיר מודיעין. שמו של ספדיה נכרך גם בתוכנית ספדיה השנויה במחלוקת; תוכנית מתאר עירונית להרחבת העיר ירושלים מערבה. לתוכנית קמו מתנגדים רבים, בעיקר מצד גורמי שמירת הנוף והטבע, המתנגדים לכירסום בשטחים הפתוחים והירוקים שבמערב העיר. לבסוף בוטלה תוכניתו של ספדיה.

עבודותיו האחרות של ספדיה פזורות ברחבי העולם, רבות מהן בקנדה, בארצות הברית וסינגפור וכוללות מבני ציבור, פרויקטים למגורים ומיזמי תיירות.

בשנת 2015, הוא זכה במדליית זהב על מפעל חיים מהמכון האמריקאי לאדריכלות[5]. ב-2017 הוענק לו דוקטור לפילוסופיה לאות כבוד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ב-2019 זכה בפרס וולף[6].

פרויקטים בולטים אשר תכנן

עריכה
 
בניין המחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן
 
קומפלקס המלונאות מרינה ביי סנדס, סינגפור
 
המוזיאון לתולדות השואה, יד ושם

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה