משה פלד (טייס)

אלוף-משנה בצה"ל, ראש מנהל התעופה האזרחית

משה פלד (פלדמן) (8 בינואר 192310 ביולי 2018) היה מראשוני הטייסים בארץ ישראל ומבכירי חיל האוויר הישראלי. לאחר שירותו הצבאי כיהן כראש מנהל התעופה במשרד התחבורה והיה תעשיין.

משה פלד
משה פלד בצ'כוסלובקיה, 1948
משה פלד בצ'כוסלובקיה, 1948
לידה 8 בינואר 1923
זגוריצה, רומניה, בסרביה (כיום מולדובה)
פטירה 9 ביולי 2018 (בגיל 95)
כו' בתמוז תשע"ח
תאריך עלייה אפריל 1935
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19481968 (כ־20 שנה)
דרגה אלוף-משנה (אוויר) אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים

מלחמת יום כיפור  מלחמת יום כיפור - מפקד משל"ט חיל אויר פיקוד צפון (מילואים)
תפקידים אזרחיים
ראש מינהל התעופה האזרחית
מייסד ומנכ"ל חברת רוקר אינטרנשיונל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קורס הטיס הראשון של הפלמ"ח, עומדים מימין: משה פלד, מנחם ברנשטיין, פרץ גרוסר, צבי מנט (מכונאי), כורעים מימין: ששון נוביק, יעקב בן חיים

ביוגרפיה

עריכה

פלד נולד ב-8 בינואר 1923[1] ליהושע ולחנה פלדמן בעיירה זגוריצה שבבסרביה (כיום במולדובה). עלה לארץ ישראל ב-1935, התגורר בחיפה ולמד בבית הספר החקלאי כדורי, במחזור ו'. הצטרף ב-1942 להכשרת רמת יוחנן והתגייס לפלוגה ב' בפלמ"ח. חברו, מנחם בר שכנע אותו להצטרף למחלקת הטיס של הפלמ"ח ולעבור קורס דאייה של קלוב התעופה לישראל בכפר ילדים. בדצמבר 1943 היה אחד מארבעה חניכים, שהשתתפו בקורס הטיס הראשון שהעבירה חברת אווירון לחברי הפלמ"ח. פלד השתתף בפעילויות מבצעיות בהן פיצוץ משטרת סידנא עלי, פיצוץ מסילות-הברזל בליל הרכבות ב-1945 ובהתעמתות מול חיילי המנדט בליל ניסיון העפלת הספינה "וינגייט" ב-1946.

במלחמת העצמאות לחם במסגרת שירות האוויר של ההגנה, שירת בטייסת א' ובחודש מרץ 1948 רשם כ-40 שעות טיסה בהן ביצע טיסות סיור, הטלת אספקה ליישובים נצורים, ליווי שיירות לירושלים והובלת מפקדים. כתושב קיבוץ בית קשת, פעל להעביר כוח אוויר לגליל על מנת לסייע לכוחות ולישובים במגננה. הוא היה ממקימי טייסת הגליל באפריל 1948, כשיחד עם שניים מעמיתיו לטייסת א' הנחית ביבנאל שני מטוסי אוסטר אוטוקרט. שעות ספורות לאחר הנחיתה המריא שוב כשבמושב האחורי נחום גולן, סגן מפקד חטיבת גולני במשימת תצפית על משמר העמק. פלד שימש מפקדה השלישי של הטייסת מ-10 במאי עד 6 באוגוסט 1948. במהלך שירותו בטייסת השתתף ב-80 גיחות מהן 26 גיחות הפצצה. בספטמבר אותה שנה נשלח לאולומוץ שבצ'כוסלובקיה לעבור הכשרה לטיסה על מטוסי אוויה S-199 שנרכשו על ידי חיל האוויר. לאחר שחניכי הקורס סולקו מהמדינה עקב החלטת המשטר הקומוניסטי, שב לישראל, הוצב בנובמבר בטייסת 101 והמשיך את הקורס בבסיס עקרון, במה שמכונה קורס מינוס 1. את כנפי הטיס קיבל בטקס בעקרון במאי 1949. שימש קצין המבצעים של טייסת 101 ומדצמבר 1950 עד סוף מרץ 1951 כיהן כמפקדה.

בהמשך הדריך בבית הספר לטיסה במחנה סירקין, ובין אפריל 1952 לנובמבר 1953 שירת כקצין המבצעים של בסיס רמת דוד. במהלך שירותו ביצע טיסת צילום מעל סוריה וירדן במהלכה חווה מספר תקלות טכניות שאיימו לרסק את מטוסו, אך הוא בחר להמשיך בטיסה וצוין לשבח על ידי מפקד הבסיס על הבאת מידע מודיעיני חיוני. בסיום תפקידו יצא ללימודים בקולג' של חיל האוויר המלכותי בבריטניה, אותם סיים בהצטיינות.

בשובו לישראל מונה לראש ענף אוויר 3 (ענף המבצעים) במטה חיל האוויר. במסגרת זו היה ממתכנני מבצע קדש. לפני המבצע הטיס מטוס מוסקיטו ברחבי סיני ובדק את צירי התנועה בחצי האי. באוגוסט 1959 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד בסיס חצור, הוא שימש בתפקיד זה עד מאי 1964.

בתחילת 1967 הושאל מצה"ל למשרד התחבורה ומונה לסגן המנכ"ל לענייני תעופה במשרד, את מושבו קבע בנמל התעופה לוד[2]. לקראת פרוץ מלחמת ששת הימים מונה לפקד על בסיס חיל האוויר לוד, הבסיס הפעיל במלחמה טייסת תובלה, יחידות נגד מטוסים וכן את טייסת 107, טייסת מטוסי הקרב מדגם אוראגן, שהועברה מבסיס רמת דוד. באפריל 1968 השתחרר משירות הקבע אך המשיך לשרת במערך המילואים עד שנת 2004.

לאחר שחרורו מונה לראש מינהל התעופה האזרחית, אגף חדש במשרד התחבורה שאיחד בין אגף התעופה האזרחית למנהלת שדות התעופה.[3] שימש בתפקיד עד מרץ 1970 ואחר כך שימש יועץ לשר התחבורה עד 1971. ב-1981 הקים חברת אלקטרוניקה צבאית בשם "רוקר אינטרנשיונל" בירושלים. שימש מנהלה, ובהמשך נשיא החברה עד שנת 2002. החברה היא חברת בת של אלביט, ועוסקת בישראל בפיתוח וייצור של מערכות הגנה עצמית להתקנה על מטוסים, ובפיתוח וייצור של מערכות GPS לשימושים צבאיים.[4]

פלד היה חבר הוועד המנהל של האקדמיה לאומנות בצלאל וזכה ב-2007 בתואר יקיר ירושלים.[5]

פלד היה בעל תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ובעל תואר שני מהאוניברסיטה.

נפטר ב 10 ביולי 2018, בגיל 95[6].

לקריאה נוספת

עריכה
  • נעם הרטוך, טייסת הגליל במלחמת העצמאות, ד.ג. הנדסה ייעוץ וכתיבה טכנית בע״מ, 1999
  • עודד מרום, מחלקת הטיס של הפלמ"ח, הוצאת עמותת חיל האוויר, 2005

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא משה פלד בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כך על פי יומן שכתבו הוריו, יהושע וחנה פלדמן, עודד מרום, טייסת א' במלחמת במלחמת העצמאות, הוצאת עמותת חיל האוויר, 2011, עמ' 43
  2. ^ מיכה לימור, 90 מיליון ל"י להרחבת התעופה האזרחית, מעריב, 12 בינואר 1967
  3. ^ אורי שרף, סמכויות מנהל האגף לתעופה אזרחית הועברו לאל"מ משה פלד, הארץ, 9 באוגוסט 1967
  4. ^ זהבה דברת, ‏יוזמה בצל המיתון - פרויקט חונכות מט"י ייערך בכל הארץ, באתר גלובס, 27 בינואר 2003
  5. ^ יקירי ירושלים 2007, באתר עיריית ירושלים
  6. ^ אל”מ משה פלד ז”ל - מרקיע שחקים, באתר מרקיע שחקים, ‏13 במאי 2022