דמוקרטיה פרלמנטרית

דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת ממשל דמוקרטית בלתי ישירה, בה הרשות הדומיננטית היא הרשות המחוקקת (הפרלמנט). האזרחים בוחרים את נציגיהם בפרלמנט, ואלו ממנים את הרשות המבצעת (הממשלה) בהצבעת רוב. דמוקרטיה פרלמנטרית מתקיימת הן ברפובליקה והן בכמה מונרכיות חוקתיות.

מליאת הכנסת, הפרלמנט הישראלי. המושבים הפנימיים מיועדים לשרי הממשלה. בדמוקרטיה פרלמנטרית חברי הממשלה הם לרוב חברי הפרלמנט.

מאפייניה העיקריים של הדמוקרטיה הפרלמנטרית

השיטה הפרלמנטרית נבדלת מן השיטה הנשיאותית במספר נושאים.

בשיטה זו הרשות המחוקקת היא הרשות היחידה שנבחרת על-ידי האזרחים, כאשר היא זו הממנה את הממשלה, השופטים ובעלי תפקידים אחרים (דוגמת מבקר המדינה בישראל). הרשות המחוקקת מכהנת מספר קצוב של שנים (בין שלוש לחמש), אך בכוחה לפזר את עצמה קודם לכן ולקיים בחירות חדשות, זאת בניגוד לדמוקרטיה נשיאותית בה הפרלמנט לא יכול לפזר את עצמו. במדינות בעלות פרלמנט דו-ביתי, הבית התחתון הוא הבית הדומיננטי: הוא המחוקק את התקציב והוא המביע אמון בממשלה; וזאת באופן בלעדי, בלי התערבות הבית העליון, שלעיתים (בעיקר במונרכיות חוקתיות) איננו גוף נבחר, אלא ממונה, ותקופת כהונתו ארוכה יותר.

בדמוקרטיה פרלמנטרית, הרשות המבצעת (הממשלה) מכהנת מכוח אמון הרשות המחוקקת. בשיטה זו, ממשלה חדשה מתחילה לכהן מרגע שהפרלמנט מביע בה אמון בקולות רוב חבריו, ועד שממונה ממשלה חדשה באותה הדרך. הפרלמנט יכול להביע אי-אמון בממשלה ובכך לסיים את תפקידה. הממשלה לוקחת חלק פעיל בתהליך החקיקה: היא מציעה הצעות חוק ומחזיקה ברוב פרלמנטרי באמצעותו היא מעבירה חוקים או פועלת לדחייתם. חברי הממשלה הם ברובם חברי הפרלמנט בעצמם, אך תפקידם במליאה מועט ביותר, ואין הם חברים בוועדות פרלמנטריות.

בשיטה הפרלמנטרית, ראש המדינה לא מהווה חלק מאף אחת מרשויות השלטון, ותפקידו הוא סמלי או בעל סמכויות מועטות המופעלות במקרים חריגים. ברפובליקה מדובר בנשיא (שנבחר בבחירות כלליות או על-ידי הפרלמנט ומכהן לתקופה קצובה), ובמונרכיה חוקתית מדובר במלך או במלכה (תפקיד העובר בירושה).

היסטוריה

בית הנבחרים הבריטי

מקורה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית בממלכה המאוחדת, ועל כן היא נקראת לעיתים שיטת וסטמינסטר.

בממלכה המאוחדת ראש הממשלה ממונה באופן רשמי על-ידי המונרך; בעוד בעבר מינה המלך את ראש הממשלה שלו לפי העדפה אישית, כיום הוא ממונה בהתאם לתוצאות הבחירות ורק מקרב חברי הבית התחתון (בית הנבחרים). הבית העליון (בית הלורדים) לוקח חלק פעיל בחקיקה, למעט בחקיקה תקציבית. חבריו ממונים על-ידי המונרך, וכיום המינוי נעשה בהתאם להמלצת ראש הממשלה.

בית הנבחרים יכול להביע אי-אמון בראש הממשלה, ואזי מחויב המונרך למנות ראש ממשלה חדש. למונרך הבריטי סמכויות רבות באופן רשמי, אך בפועל הוא מאציל את סמכויותיו או נמנע מלהשתמש בהן. המונרך הבריטי רשאי לפזר את הפרלמנט בכל עת, ואף לסרב לחתום על חקיקה ובכך למנוע ממנה להיכנס לתוקף.

תפוצה

רפובליקות פרלמנטריות בראשות נשיא בעל סמכות      רפובליקות פרלמנטריות בראשות נשיא סמלי      מונרכיה חוקתית      מדינות בעלות שלטון אחר

השיטה הפרלמנטרית היא שיטת הממשל הנפוצה בעולם, זאת בזכות המורשת השלטונית האירופית שהונחלה במקומות רבים בעולם כחלק מהקולוניאליזם.

היא קיימת במדינות הבאות:

אפריקה אמריקה אסיה

אירופה

אוקיאניה

בישראל

ישראל מיישמת את הדמוקרטיה הפרלמנטרית. הפרלמנט הישראלי נקרא הכנסת, ובה 120 חברים נבחרים על-ידי אזרחי ישראל לתקופה של ארבע שנים. ישראל, בניגוד למרבית הדמוקרטיות הפרלמנטריות, לא מחולקת לאזורי בחירה, כל המדינה נחשבת אזור בחירה אחד, ולמפלגות מוקצים מושבים בהתאם לאחוז הקולות בעדן, בתנאי שעברו את אחוז החסימה (העומד כיום על 3.25% או 4 מושבים).

בין השנים 1992–2001 התקיימה בישראל שיטה מעורבת, בה ראש הממשלה נבחר ישירות יחד עם הכנסת (או בבחירות מיוחדות במקרה הצורך). חוק הבחירה הישירה בוטל בשנת 2001, לאחר שתי מערכות בחירות לכנסת ועוד מערכת בחירות מיוחדת לראשות הממשלה. שיטה זו נהוגה כיום בקיריבטי.

ראו גם

• שיטת בחירות

לקריאה נוספת

• להיות אזרחים בישראל, משרד החינוך, האגף לתוכניות לימודים, הוצאת מעלות, 2001

קישורים חיצוניים

• בנימין נויברגר, מהו משטר פרלמנטרי?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• דמוקרטיה פרלמנטרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ממשל פרלמנטרי, דף שער בספרייה הלאומית