משפחת כיאט

משפחת כַֿיָאט^[א] (בערבית: خَيَّاط) היא משפחה ערבית נוצרית-יוונית-קתולית עשירה מחיפה. מקור המשפחה מצור בלבנון^[1], והיא יושבת בחיפה מסוף המאה ה-19. בני המשפחה עוסקים, בין השאר, במסחר ובמקרקעין ולהם נכסים וקרקעות רבים בעיר. בני משפחה שונים נושאים בתואר דיפלומטי מטעם ספרד^[2].

לבני המשפחה היו זיכיונות להפעלת ארבעה קווי אוטובוס בחיפה ובסביבתה, שניים אל חוף הים שבבעלותם. הקווים הפסיקו לפעול במלחמת העצמאות ובשנת 1960 הם העבירו את הזיכיון לידי אגד תמורת פיצוי^[3]^[4].

בני המשפחה

עזיז "חבי" כיאט (1931)

הערה: רשימות הצאצאים אינן מלאות בהכרח.

חביב

חביב (נולד ב-1848 בחאצביא שבלבנון). ב-1860 בזמן הטבח שביצעו הדרוזים בנוצרים, ברח עם אמו ואחיו הצעיר לעיר הלבנונית צור. עבד כסנדלר. אב לשלושה בנים ובת. הלך לעולמו ב-1954.

עזיז

עזיז (חביב) כיאט (נולד ב-1 בינואר 1875^[5] בצור שבלבנון) בנו השני של חביב. ב-1887 סיים את לימודיו והחל לעבוד לפרנסת המשפחה. את שם המשפחה כיאט אימץ עקב מקצועו של אביו. ב-1892, כשהיה בן 17 בלבד, היגר לארצות הברית ופתח גלריה לעתיקות במנהטן^[6]^[7]. עסק בחיפוש, איסוף וסחר בינלאומי בעתיקות מהמזרח התיכון, עם התמחות בחפצי זכוכית^[8]. ביצע חפירות במאות אתרים בסביבות צור, נצרת וחיפה, וכן בסוריה ובמצרים, עם מאות פועלים בכל אתר^[9].

ב-1896 נשא לאישה את מֶרי והשתקע בחיפה, אך המשיך את עסקיו בניו יורק. בנה בחיפה את המרכז המסחרי "בתי כיאט", וב-1932 את "בית חברת הנפט" (כיום מוסד סיעודי "נוף הגפן")^[10]. עשרות פועלי בניין הכריזו על שביתה בדרישה לקיצור יום העבודה מ-12 וחצי שעות לשמונה שעות; כולם פוטרו ונמצא להם מחליף. בשנת 1936 הקים את בוסתן כיאט שבנחל שיח, כמקום נופש למשפחתו^[11].

הוא אביהם של לוסי כיאט, סוזט, מָרי, ויקטור (עזיז), פרד (פואד), ליליאן, אליזבת ואוולין. הלך לעולמו ב-9 באוקטובר 1943 בחיפה^[12]. אחרי מותו התגלע סכסוך ירושה בין בנותיו לבין בניו^[13].

ויקטור

ויקטור כיאט בוחן עתיקות (1923)

ויקטור (עזיז) כיאט (נולד ב-1901^[5] בניו יורק) בנו של עזיז, הצטרף אליו בביצוע החפירות^[6]. היה מהסוחרים העשירים בחיפה^[14]. ב-1944 היה לסגן קונסול מטעם ספרד בחיפה וצפון הארץ^[15]^[14].

נבחר ב-1947 לראש "האגודה הנוצרית" בחיפה^[16]. היה חבר בוועד הערבי הזמני בחיפה. היה ראש הוועדה הלאומית הערבית בחיפה בזמן מלחמת העצמאות, ותיווך בין היהודים והבריטים בעניין ההגנה על ערביי חיפה, ועזיבתם את העיר לבסוף^[17]^[18]. לאחר מכן כיהן בוועדת אספקה לשעת חירום עבור ערביי חיפה שנותרו בעיר^[19].

הקים יחד עם אחיו הצעיר פרד שותפות עסקית: "אחים כיאט", ובהמשך הצטרפו אליה בני משפחה נוספים. מטרת השותפות היא: "לנהל, לחכור ולהשכיר כל נכסי דניידי ודלא ניידי בחיפה ובסביבותיה; להלוות כספים, להתעסק בעבודות בניין, הובלה, שירות אוטובוסים וכל עסק אחר".

נשא לאישה את קלותילד חבש. אב לד"ר עזיז ויקטור, סלים, ג'ון ו'. מת מהתקף לב ב-10 בספטמבר 1962^[20].

סלים

סלים ר' כיאט (14 בנובמבר 1930^[21] - 2020), בנו של ויקטור, היה איל-נדל"ן. נמצא בין 500 האנשים העשירים בישראל בשנת 2008. קונסול של כבוד מטעם ספרד^[22].

נשוי לפאולה. אב לטניה, אדגר וכריסטינה.

נוספים

סוזט כיאט (1898–1980). ארכאולוגית. המשיכה את ניהול הגלריה בניו יורק.
מרי כיאט (1913–1991). המשיכה את ניהול הגלריה בניו יורק.
חביב (אלברט) כיאט. בנו של פרד.

אתרים על-שם המשפחה

האנדרטה למשפחת כיאט במתחם בתי הקברות בחיפה

בתקופת המנדט הבריטי היה בבעלות המשפחה חוף רחצה - חוף כיאט, אותו פתחה^[23], באזור בו היום בנויים "מגדלי חוף הכרמל". החוף נקרא כיאט ביץ' Khayat Beach; ולאחר הקמת מדינת ישראל נמכר לחברה יהודית והופעל כחוף בתשלום^[24]. שם זה השתמר בשמו של בית הקברות הצבאי הבריטי הממוקם שם. על שמה של המשפחה נקרא רחוב כיאט בעיר התחתית של חיפה, הסמוך למתחם "בתי כיאט" המקיפים את "כיכר כיאט". למרכז לקידום למידה בחיפה קיימת שלוחה ערבית ע"ש כיאט (לזכר חביב כיאט).

ראו גם

בוסתן כיאט

לקריאה נוספת

שי חורב, ויקטור כיאט, סלים כיאט, עזיז כיאט, בלקסיקון החיפאים אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, עמ' 203–204, 2018.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משפחת כיאט בוויקישיתוף

כתבה מ-1909 בניו יורק טיימס המתארת חיפוש והפשטה בניו יורק של משפחתו של עזיז כיאט בשל חשד להברחת עתיקות.
אמציה פלד, רחוב כיאט, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
״הכל נשאר במשפחה״ - פרק על משפחת כיאט בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי. מבוסס ברובו על ערך זה.

ביאורים

^ גם: חיאט, ח'יאט, תעתיק מדויק: חַ'יָּאט, תרגום: חַיָּט

הערות שוליים

^ Haifa: Transformation of an Arab Society 1918-1939, עמוד 42
^ * אמציה פלד, רחוב כיאט, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה
^ אגד חיפה רכש זכיון האחים כיאט, דבר, 10 באוקטובר 1960
^ אליהו מרקוביץ, מלחמת 12 השנים של משפחת כיאט, מעריב, 11 באוקטובר 1960
^ ¹ ² White Star Line RMS OLYMPIC Passenger List, 1911
^ ¹ ² Collecting the "Orient" at the Met: Early Tastemakers in America, עמוד 72
^ Ancient glass at the Newark Museum from the Eugene Schaefer Collection of antiquities, עמוד 14
^ Roman mold-blown glass: the first through sixth centuries, עמוד 17
^ Report on the paintings of the T.B. Walker Art Collection, עמודים 46–49. קטעים שונים ממכתבים שכתב עזיז ללקוחותיו המתארים את עבודתו ואת ממצאיו.
^ בית פז – בית חברת הנפט IPC – רחוב הגפן 4, באתר שילוט היסטורי - עיריית חיפה
^ גילי סופר, ‏נחל שיח: הבוסתן, "מסע אחר", גיליון 180
^ מודעת אבל בניו-יורק טיימס, 11.10.1943.
^ חוף כיאט יפותח על ידי יהודים, דבר, 17 בספטמבר 1950
^ ¹ ² יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, עמ׳ 236
^ The London Gazette, 6 June 1944
^ מוטי גולני, מדיניות מלחמה, מדיניות שלום: סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, עמ׳ 205
^ בני מוריס, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, עמוד 205
^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, עמודים 165-166
^ א. אורן, מפקד האוכלוסיה בחיפה רבתי, מעריב, 15 ביוני 1948
^ מת ויקטור כיאט, מעריב, 10 בספטמבר 1962
^ אריה דיין, בוא אתי, בבקשה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007
^ מערכת, פרויקט 500 האנשים העשירים בישראל 2008, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2008
^ יובל ליזור, לוחמה כלכלית, עמוד 99
^ ש. שחורי, חופי רחצה עממיים - הכרח, דבר, 10 בספטמבר 1957

[1] גם: חיאט, ח'יאט, תעתיק מדויק: חַ'יָּאט, תרגום: חַיָּט

[2] Haifa: Transformation of an Arab Society 1918-1939, עמוד 42

[street-3] * אמציה פלד, רחוב כיאט, בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה

[4] אגד חיפה רכש זכיון האחים כיאט, דבר, 10 באוקטובר 1960

[5] אליהו מרקוביץ, מלחמת 12 השנים של משפחת כיאט, מעריב, 11 באוקטובר 1960

[boat-6] ¹ ² White Star Line RMS OLYMPIC Passenger List, 1911

[jenkins-7] ¹ ² Collecting the "Orient" at the Met: Early Tastemakers in America, עמוד 72

[8] Ancient glass at the Newark Museum from the Eugene Schaefer Collection of antiquities, עמוד 14

[9] Roman mold-blown glass: the first through sixth centuries, עמוד 17

[10] Report on the paintings of the T.B. Walker Art Collection, עמודים 46–49. קטעים שונים ממכתבים שכתב עזיז ללקוחותיו המתארים את עבודתו ואת ממצאיו.

[11] בית פז – בית חברת הנפט IPC – רחוב הגפן 4, באתר שילוט היסטורי - עיריית חיפה

[12] גילי סופר, ‏נחל שיח: הבוסתן, "מסע אחר", גיליון 180

[13] מודעת אבל בניו-יורק טיימס, 11.10.1943.

[14] חוף כיאט יפותח על ידי יהודים, דבר, 17 בספטמבר 1950

[arabs-15] ¹ ² יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, עמ׳ 236

[16] The London Gazette, 6 June 1944

[17] מוטי גולני, מדיניות מלחמה, מדיניות שלום: סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, עמ׳ 205

[18] בני מוריס, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, עמוד 205

[19] יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, עמודים 165-166

[20] א. אורן, מפקד האוכלוסיה בחיפה רבתי, מעריב, 15 ביוני 1948

[21] מת ויקטור כיאט, מעריב, 10 בספטמבר 1962

[22] אריה דיין, בוא אתי, בבקשה, באתר הארץ, 19 בפברואר 2007

[23] מערכת, פרויקט 500 האנשים העשירים בישראל 2008, באתר TheMarker‏, 1 ביוני 2008

[24] יובל ליזור, לוחמה כלכלית, עמוד 99

[25] ש. שחורי, חופי רחצה עממיים - הכרח, דבר, 10 בספטמבר 1957

[א]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]