משתמש:איבורגהבם/משפחת יוסף
משפחת יוסף(משפחת עובדיה) מקורה בבגדאד שבעיראק. ב-1924, עלתה המשפחה לארץ ישראל, והתיישבה בשכונת "בית ישראל" בירושלים, שם התפרנסה מחנות המכולת של אבי המשפחה- ר׳ יעקב (בעיראק עבד יעקב כצורף). מצבה הכלכלי של המשפחה היה דחוק, והבן עובדיה נאלץ להתחיל לעבוד בגיל צעיר. למד בתלמוד תורה "בני ציון" שבשכונת הבוכרים. מנעוריו התבלט בכישרונו ובלהיטותו לתורה. את יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל תשע, הערות בשולי הספר "ראשית חכמה". שניים מבני המשפחה אליהו ונעים היו חברים באצ"ל
המשפחה
עריכהאבי המשפחה-יעקב עבד בעיראק כצורף. למרות שבעיראק שימש האב כצורף זהב וכסף, בארץ לא הצליח למצוא עבודה. במשך שלוש שנים היה האב מובטל ומצבה הכלכלי של המשפחה הפך קשה. בסופו של דבר הצליח האב לפתוח חנות מכולת קטנה שהפכה לאבן דרך בחייו של הרב עובדיה יוסף. בשל היותו הבן הבכור של המשפחה, הוא נאלץ לצאת לעבוד כבר בגיל צעיר מאוד, אולם נפשו חשקה בלימוד תורה. הוא ביקש מאביו לנהל את חנות המכולת - וכך הצליח ללמוד בזמן שלא היו לקוחות בחנות. מספרים כי ראש ישיבת "פורת יוסף" הגיע אל אביהם והבטיח לסייע לו בניהול החנות, זאת בתנאי שיאפשר לבנו ללמוד תורה. ראש הישיבה הדגיש כי מדובר בתלמיד חכם שיכול להפוך לעילוי גדול, אולם אב המשפחה לא השתכנע.
אם המשפחה-גורג׳יה היתה עקרת בית נאמנה שתיחזקה את הבית בצורה מושלמת
הבן הבכור-עובדיה, איחיו-נעים,אליהו,אהרון,ומשה,ועוד שלוש בנות.
ר׳ עובדיה יוסף
עריכה
הרב עובדיה יוסף (י"ב בתשרי ה'תרפ"א, 23 בספטמבר 1920, בגדאד - ג' בחשוון ה'תשע"ד, 7 באוקטובר 2013, ירושלים) היה תלמיד חכם, פוסק ומחבר חרדי ספרדי, כיהן כרב הראשי הספרדי ('הראשון לציון') בשנים 1973 - 1983, והיה למנהיגה הרוחני ולנשיא מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס מאז הקמתה, חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תש"ל (1970)[1], ופרס הרב קוק לשנת תשי"ד. נחשב בעיני רבים כבכיר הרבנים הספרדים בדורו וכונה בפי תלמידיו "מרן" ו"פוסק הדור".
ר׳ יעקב יוסף
עריכה.jpg)
הרב יעקב יוסף (18 באוקטובר 1946, כ"ג בתשרי תש"ז - 12 באפריל 2013, ב' באייר תשע"ג) היה ראש ישיבת "חזון יעקב", רב שכונת גבעת משה בירושלים, דיין, פוסק, חבר עיריית ירושלים וחבר הכנסת מטעם ש"ס בכנסת ה-11.
בשנת 1988, בתום ארבע שנות כהונה כחבר בכנסת ה-11, הרב יוסף הוצא מהרשימה בעקבות חוסר פעילות פרלמנטרית וחילוקי דעות רעיוניים ואישיים חריפים עם אביו, שנמשכו כמעט עד סוף ימיו. בין השאר, לא היה שבע רצון מכך שנשלח לייצג את ש"ס בכנסת, וחש כי אביו אינו מעריך כראוי את כישוריו בתחום הרבנות. כמו כן התנגד נחרצות לעיקרון "שטחים תמורת שלום" שבו תמך אביו.
הרב יעקב יוסף ייסד ועמד בראשות ישיבת "חזון יעקב", הקרויה על שם סבו יעקב עובדיה. כמו כן הוא מונה כרב שכונת גבעת משה ותל ארזה בירושלים, והתגורר בשכונת שמואל הנביא בירושלים. היה חבר בגוף הכשרות "בד"ץ ישא ברכה". ודיין בבית הדין של קהילת היראים בראשות הרב שווארץ.
לאחר שאביו נתמנה כרב הראשי בתל אביב, העביר אליו את הנהגת בתי הכנסת בשכונת הבוכרים בירושלים, ואת מסירת שיעורי התורה שם. הרב יעקב שכלל את מערך השיעורים, וסדרם כשאת מרכזם העמיד בבית הכנסת בורכוב, שם אף הקים את ישיבת חזון יעקב, על שם סבו יעקב עובדיה.
בינואר 2012, לאחר שהתגלה בגופו סרטן הלבלב, הרב בניהו שמואלי הוסיף לו את השם "חי" כסגולה. בתקופת חוליו ביקר אצל אביו, שהתבטא על גדולתו בתורה וקרא להתפלל לרפואתו.
הרב יעקב יוסף נפטר חצי שנה לפני פטירת אביו, ביום שישי ב' באייר תשע"ג (12 באפריל 2013). נקבר בהר המנוחות בירושלים. על מצבתו נכתב על פי צוואתו "פ"נ עבדך בן אמתך יעקב בן מרגלית יוסף", בלבד. אביו ובניו ספדו לו בהלוויתו.
לאחר מותו התגלתה אהדה רבה אליו בכל הציבור הדתי והחרדי, דבר שהתבטא גם בכך שהעיתונים החרדיים, משפחה, בקהילה, ושעה טובה הקדישו את כל העיתון לדבר פטירתו.
הותיר אחריו את אלמנתו ושמונה ילדים. בנו הרב עובדיה משמש כראש כולל בבית שמש ורב קהילה ברמת בית שמש א', מחבר ספר אמרי עובדיה, וממלא מקום אביו בראשות ישיבת חזון יעקב ובשיעוריו בבית הכנסת בורכוב. בנו יהונתן הוא פעיל ימין וראש מכינה תורנית במבשרת ציון.