משתמש:ליםלים/ארגז חול 2

חרדה יכולה להיות תגובה נורמלית וסתגלנית לאיום, המכינה את האורגניזם לתגובת הילחם או ברח. יחד עם זאת, אנשים המגיבים בחרדה כמעט על כל אירוע, עשויים להיות מסווגים כסובלים מהפרעת חרדה מוכללת (באנגלית Generalized Anxiety Disorder - GAD). על פי הDSM IV TR הפרעת חרדה מוכללת כוללת חרדה ודאגה מוגזמות לאורך תקופה של לפחות שישה חודשים, לגבי מספר מאורעות או פעילויות. הדאגה קשה לשליטה, וקשורה בתסמינים סומטים, כמו מתח בשרירים, רגזנות, קשיי שנה וחוסר מנוחה. החרדה אינה נגרמת משימוש בתרופות או סמים או מחלה גופנית אחרת, ואינה מתרחשת רק בעת הפרעת מצב רוח אחרת או הפרעה פסיכאטרית אחרת. החרדה בלתי נשלטת, נחוות כגורמת סבל וגורמת לפגיעה בתחומי חיים חשובים לאדם עצמו.

אבחנה

A. חרדה ודאגה מוגזמות (ציפיה דאוגה) שמופיעות ברוב הזמן לפחות לשישה חודשים, לגבי משפר אירועים או פעילויות (כמו תפקוד בעבודה או בלימודים).
B. האדם מתקשה לשלוט בדאגות.
C. החרדה והדאגה קשורות בשלוה או יותר מן התסמינים הבאים (לפחות חלק מן הסימפטומים מופיעות ברוב הזמן במשך ששת החודשים הקודמים). בילדים מספיק פריט אחד בלבד

1. חוסר מנוחה או הרגשה של המצאות "על הסף".
2. מתעייפים בקלות
3. חווים קשיים בריכוז
4. רוגזניים
5. מתח בשרירים
6. הפרעות בשינה(קושי להרדם או התעוררויות משינה, או שינה חסרת מנוחה ולא מספקת)

D. נושא החרדה והדאגה אינו מוגבל למאפיינים של הפרעות ציר I לדוגמה; החרדה אינה מהתקף חרדה, אינה ממבוכה בפומבי כמו בחרדה חברתית.
E. החרדה, דאגה או התסמינים הפיזיים גורמים לסבל קליני משמעותי או פגיעה בתפקוד החברתית, תעסוקי או תחומים חשובים אחרים. F. ההפרעה אינה בשל השפעות פיזיולוגיות ישירות של חומרים (כמו שימוש בסמים או תרופות או מצב בעייה רפואית אחרת (לדוגמה יתר פעילות של בלוטת התריס), ואינה מופיעה רק במהלך הפרעת מצב רוח אחרת, הפרעה פסיכוטית או הפרעה התפתחותית נרחבת.

אפידמיולוגיה

GAD היא הפרעה שכיחה ביותר. הערכות של הימצאותה לשנה נע בין 3-8%. המצאותה לזמן חיים נע בין 5-8% לאוכלוסיה. היחס בין נשים לגברים הוא 2:1.

תחלואות נלוות

GAD היא כפי הנראה ההפרעה השכיחה ביותר שמתלווה להפרעות נפשיות אחרות, לרוב חרדה חברתית, פוביה ספציפית, הפרעת פאניקה, או דיכאון. כ %50-90 מהסובלים מ GAD יסבלו מהפרעה פסיכאטרית נוספת.עד 25% יסבלו בסופו של דבר גם מהפרעת פאניקה. ההבדל בין הפרעה זו ל GAD היא היעדר התקפות פאניקה ספונטניות.

אטיולוגיה

הסיבה ל GAD אינה ידועה. הגישה המקובלת היא שמדובר בשילוב של גורמים פסיכולוגים וביולוגים.

גורמים ביולוגים

מחקר שבדק ממצאי הדמייה מוחית PET מצא כי בסובלים מ GAD ישנו קצב מטבולי נמוך באיזור גרעיני הבסיס של המוח וכן בחומר לבן בהשוואה לנבדקי קבוצת ביקורת. מחקרים גנטים מצאו כי ל 25% מהסובלים יש קרוב משפחה נוסף מדרגה ראשונה שסובל מ GAD. חלק ממחקרי תאומים גילו התאמה של 50% בין תאומים מונוזיגוטים, ו 15% בתאומים דיזיגוטים.

גורמים פסיכולוגים

ישנם שני זרמי מחשבה מרכזיים המסבירים את הגורמים הפסיכולוגים - חברתיים המובלים להתפתחותה של GAD, הראשון הוא הזרם ההתנהגותי קוגניטיבי והשני הזרם הפסיכואנליטי.
לפי הזרם ההתנהגותי קוגניטיבי הפרעת החרדה נובעת מתפיסת סכנות לא תקינה ולא מדויקת. אי הדיוק נובע מתשומת לב סלקטיבית לפרטים שלילים בסביבה, עיוות בעיבוד מידע ,והשקפה שלילית לגבי היכולת העצמית להתמודדות.
לפי הזרם הפסיכואנליטי החרדה היא תסמין של קונפליקטים לא פתורים ותת מודעים .

מאפיינים קלינים

המאפיינים המרכזים של GAD הם חרדה ודאגות מתמשכות ומוגזמות המלוות במספר של תסמינים פזיולוגים הכוללים מתח מוטורי, פעילות יתר של מערכת העצבים האוטונומית ודריכות קוגניטיבית. חרדה זו מפריעה להיבטים אחרים של חייו של האדם. דפוס זה קיים ביותר ימים מאשר בהם הוא לא קיים לאורך תקופה של לפחות שישה חודשים. המתח המוטורי מופיע לרוב כנטייה לרעד, חוסר מנוחה וכאבי ראש. פעילות יתר של המערכת האוטונומית תתבטא בקוצר נשימה, הזעה= מוגזמת, דפיקות לב מוגברות ותסמינים שונים של מערכת העיכול. הדריכות הקוגניטיבית מתבטאת ברוגזנות ותגובת בהלה מהירה. פעמים רבות אנשים הסובלים מ GAD יפנו לרופא כללי בשל התסמינים הפיזיולוגים שהוזכרו .

מהלך ופרוגנוזה

גיל תחילת התסמונת אינו ברור. רבים מן הסובלים מ GAD אומרים כי הם היו חרדים מאז שהם מסוגלים לזכור. רוב הסובלים מההפרעה יגיעו לטיפול רפואים בסביבות גיל 20, אך רק שליש מהם יפנו לטיפול פסיכאטרי או פסיכולוגי. השאר יפנו אל מומחים במקצועות רפואיים אחרים, על פי התסמינים הגופניים מהם הם סובלים. ככלל, זוהי הפרעה כרונית, הנמשכת כל החיים, כמובן שיכולה להיות הקלה בתקופות מסוימות או תחת טיפול מוצלח .

טיפול

כפי הנראה הטיפול המוצלח ביותר ב GAD הוא טיפול המשלב גישות פסיכותרפויטיות, תרופתיות ותמיכתיות.

פסיכותרפיה

הגישה הפסיכותרפויטית המועדפת נכון ל 2007 היא הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית, תמיכתית ומכוונת תובנה. כפי הנראה לטיפולים אלו יתרונות לטווח ארוך וקצר. הטכניקות המרכזיות בהן מתרכז הטיפול ההתנהגותי הן טכניקות הרפיה וביופידבק . פסיכותרפיה מוכוונת תובנה מתמקדת בחשיפת הקונפליקטים ה[תת מודע|תת מודעים]] וזיהוי כוחות האגו, אך עדיין חסרים מחקרים מבוקרים המאששים את יעילותו של הטיפול . במקביל לפסיכותרפיה, נראה כי רוב הסובלים מ GAD חווים שיפור ניכר בחרדה כאשר ניתנת להם האפשרות לדון בבעייה עם איש מקצוע אמפתי. לעיתים בתהליך זה ניתן לזהות את המצבים החיצוניים המעוררים את החרדה, ולנסות בעזרת האדם ומשפחתו להוריד את הלחצים בסביבה. הגישה הפסיכואנליטית רואה את החרדה כמסמנת של סערה תת מודעת הזקוקה לבירור. החרדה עשויה להיות נורמלית, מוגזמת, מתסגלת או בלתי מסתגלת. החרדה יכולה להופיע במצבים רבים במהלך החיים, ולעיתים ההקלה על התסמין אינה הפתרון הנכון. לחולים המעוניינים להבין את מקורות החרדה, פסיכותרפיה בגישה זו עשויה להועיל. יחד עם זאת, בטיפול בגישה אנליטית - דינמית, הטיפול עצמו יכול בתחילה להעלות את רמות החרדה. מטרת הטיפול היא להעלות את רמת הסובלנות של המטופל כלפי החרדה, ולאו דווקא למגרה.

טיפול תרופתי

ההחלטה לטפל ב GAD בתרופות צריכה להעשות בשיקול דעת, שכן מטבעה של ההפרעה היא ארוכת טווח. שלושת קבוצות התרופות העיקריות בטיפול הן בנזודיאזפינים, SSRI ו SNRI, תרופות אחרות שיכולות להיות יעילות הן טריציקלים, וחסמי ביתא. חלק מן המחקרים ממליצים על טיפול בן 6-12 חודשים, ואילו אחרים גורסים כי יש צורך בטיפול ארוך יותר, יתכן שלכל החיים. כ 25% מהמטופלים יחזרו לסבול מחרדה כחודש לאחר הפסקת הטיפול, ו 60-80% ישובו לסבול ממנה בשנה הראשונה לאחר הפסקת הטיפול. למרות שחלק מן החולים יפתחו תלות בבנזודיאזפינים, לרוב לא תתפתח סבילות להשפעותיהם הטיפוליות של כל התרופות.