משתמש:ALC/שאול ברטל

{שכתוב} ד"ר שאול ברטל, מרצה לעניינים פלסטינים באוניברסיטת בר אילן. שירת בשורת תפקידי ביטחון ביהודה ושומרון. רב- סרן במילואים. בוגר תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן משנת 1995.בוגר תואר ראשון במדעי החברה וחינוך מטעם האוניבסיטה הפתוחה משנת 1998. בוגר המסלול הישיר לדוקטורט בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן משנת 2006.

ספרו שיצא לאור בסוף שנת 2009 סוקר את השפעת פעולות הגמול הישראליות על האוכלוסייה הערבית הפלסטינית ברצועת עזה שתחת שלטון מצרים ובגדה המערבית שתחת שלטון ירדן. בספרו טוען ד"ר שאול ברטל כי למעשה הפלסטינים מעולם לא הפסיקו להילחם בישראל גם לא בשנות החמישים. הסכסוך הישראלי -ערבי היה ונשאר ביסודו סכסוך ישראלי-פלסטיני. לפי תפיסתו בתקופה זו של ראשית שנות החמישים ניתן לדבר בעצם על מלחמה בין קהילתית נוספת בה נלחמים מצד אחד גלי מסתננים פלסטינים הצובאים על הגבולות חלקם חמושים המבצעים פעולות טרור וחלקם מבקרים כדי לשוב לאדמותיהם או לגנוב מהיהודים. מצד שני פועלת מדינת ישראל תוך שימוש בכוח הן נגד המסתנננים והן נגד מדינות ערב. תופעה זו הולידה למעשה את הפדאאיון. הספר מראה דינימיקה מעניינת בין דעת הקהל הערבית במצרים וירדן, האוכלוסייה הפלסטינית וישראל. תקופה זו מסתיימת במלחמת סיני ב-1956 שלדעת ד"ר ברטל מלחמה זו מהווה פעולת גמול רחבת היקף נגד החטיבות הפלסטיניות ברצועת עזה וגדודי הפדאאיון ולא רק מלחמה נגד הצבא המצרי בסיני. בפרספיקטיבה היסטורית דומה כי מלחמת סיני לפחות במטרותיה בזירה של רצועת עזה והמעורבות המצרית בפעולות הסתננות השיגה את מבוקשה.עדות לתפיסה זאת ניתן לראות בגישתו של ג'מאל עבד אלנאצר, שליט מצרים דאז לפעולות הפדאאיון אחר מלחמת סיני. לא רק שנאצר הפסיק לגמרי את פעולות הפדאאיון וההסתננות מרצועת עזה אחר המלחמה אלא אף תקף בחריפות כל גורם שניסה להוביל להסלמה צבאית של הסכסוך הישראלי-ערבי. בכלל זה ביקורתו הנוקבת של נאצר על פעילותם של פעילי פתח שהחלו בפעילות המזויינת שלהם מ-1 בינואר 1965.

בספרו השני שיצא לאור בשנת 2012 סוקר שאול ברטל את הארגונים האסלאמיים הפועלים בישראל/פלסטין. מסקנותיו הם כי הסכסוך בעת הזאת הנו מלחמת דת בין אסלאם ליהדות ולא עוד מלחמה לאומית בין שני עמים, פלסטיני ויהודי-ישראלי על אותה כברת ארץ. ישראל נתפסת כראש החץ היהודי של הציונות העולמית נגד האסלאם ומה שהוא מייצג ופועלת בשירות המערב הכופר. לצורך כך מביא הכותב ממבחר כתביהם של הארגונים הפונדמנטליסטים המוסלמים. החל מחמאס, הג'האד האסלאמי בפלסטין, האגודה האסלאמית (אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה), מפלגת השחרור האסלאמית (חזב אל-תחריר אל-אסלאמי) והתנועה האסלאמית בראשות ראאד צלאח מחאג'נה שהיא לפי דעתו של ד"ר ברטל, סניף האחים המוסלמים בתוך מדינת ישראל. כך למשל כבר ב-2012 טען, על סמך סקרי עומק שנערכו בחברה הפלסטינית בגדה המערבית, רצועת עזה ובמחנות הפליטים הפלסטיניים, כי כ-70% מהאוכלוסייה הפלסטינית תומכים בזרמים האסלאמיים בחברה וכי הדבר מוליך לכך שסכסוך דתי מעין זה הוא חסר פתרון פוליטי. למסקנה מרחיקת לכת זו תורמים גם פרסומים שונים של הגורמים האסלאמיים הדנים בסוגיית ירושלים ובאיסור הדתי החמור על כל משא ומתן עם ישראל. חשיבתו הרבה של הספר היא שהוא אכן מנגיש בצורה נהרה לקורא את השקפת העולם המצע של הארגונים האסלאמיים השונים.

ברטל הוא מבקר חריף של ההיסטוריון שלמה זנד ורואה בספרו של "כיצד ומתי המצא העם היהודי", שחזור של טענות אסלאמיות וערביות המטילות דופי בעם היהודי כחלק ממגמה להראות כי ליהודים אין זכות על ארץ ישראל. ביקורת זו זכתה להבלטה בשני מאמרים שכתב בנושא המציגים את הקשר בין שלמה זנד וסילוף ההיסטוריה היהודית. שני המאמרים פורסמו באנגלית ב- Middle East Quarterly.

ספריו

שאול ברטל, "הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון, 1956-1949", ירושלים הוצאת כרמל, 2009.

Shaul Bartal, "The Fedayeen Emerge, The Palestine -Israel Conflict, 1949-1956", Bloomington, AuthorHouse, 2011.

שאול ברטל, "דרך ג'האד בפלסטין", ירושלים הוצאת כרמל, 2012.

מאמריו

Shaul Bartal