משתמש:Cgruda/מטוס חלל

מעבורת החלל צ'לנג'ר ב-1983. מעבורת החלל האמריקאית היא מטוס החלל המאויש (והמסלולי) היחיד שהוטס עד כה

מטוס חלל הוא כלי רכב הפועל כמטוס באטמוספירת כדור הארץ וכחללית כאשר הוא בחלל. במטוס חלל קיימים מאפיינים של מטוס ומאפיינים של חללית. בדרך כלל למטוס חלל ישנם כנפיים כמו של מטוס למרות שגם מטוסי חלל ללא כנפיים נבחנו ונבנו. הכוח שנדרש כדי להגיע לחלל מסופק לפעמים בעזרת מנועים רקטיים ומשגרים ולפעמים גם בעזרת מנועים נושמי-אוויר כדוגמת מנועי סילון.

נכון להיום, רק מטוסי חלל בעלי מנועים רקטיים הגיעו אל החלל, למרות שחלקם נישאו לגובה של כמה עשרות אלפי רגלים על ידי מטוס-אם רגיל לחלוטין לפני ששוחררו. כל מטוסי החלל (למעט אלו שנשאו על גבי מטוס-אם) שוגרו אנכית כמו טיל והשתמשו בעילוי האטמוספירי רק בעת החזרה לכדור הארץ ובנחיתה.

תיאור

למטוס חלל ישנם מאפיינים שאינם קיימים במשגר רגיל:

עילוי אווירודינמי

ערך מורחב – כוח עילוי

כל המטוסים הקיימים נזקקים למשטחים אווירודנמיים המספקים להם עילוי. כמו למטוסים רגילים גם עבור מטוסי חלל ישנם שלל עיצובי כנף אך הנפוץ מביניהם הוא עיצוב הדלתא. כח העילוי אותם יוצרים הכנפיים גדול בהרבה מכוח הגרר הנוצר על ידם. יחס הכוחות (הנקרא יחס עילוי-גרר) משתנה מעיצוב לעיצוב.

מטוסי חלל שהוטסו

מטוסי חלל מסלוליים

ארבעת מטוסי החלל המסלוליים שהוטסו עד היום היו בתצורת VTHL (המראה אנכית ונחיתה אופקית). הידוע מכולם והיחיד שהיה מאויש הוא מעבורת החלל האמריקאית (5 מעבורות נבנו במסגרת [[תוכנית מעבורות החלל). שלושה מעבורות בלתי מאוישים הם: ה-BOR-4 הסובייטי משנות ה-80 המוקדמות (אבטיפוס מוקטן של מעבורת החלל בוראן), מעבורת החלל בוראן בעצמה (טסה ב-1988) והבואינג X-37 ששוגר לראשונה באפריל 2010.

ארבע מטוסי חלל אלו השתמשו בכנפיהם על מנת להאט בחדירה לאטמוספירה ועל מנת לדאות בנחיתה...

פרוייקטים נוספים