משתמש:Haketem/ארגז חול

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרים [ NoCategory ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ניצן קנאביס משומר

קנאביס (או קנבוס) הוא כינוי לצמח קנאביס סאטיבה. לזרעי הצמח ערך תזונתי רב וניתן להפיק ממנו שמנים לתעשיות המזון, הקוסמטיקה והאנרגיה. סיבי הצמח מכונים [המפ]. הם חזקים, עמידים וקלים יותר מכל הסיבים הטבעיים ובמשך מאות שנים היו חומר הגלם העיקרי בתעשיים הביגוד, החבלים, הבדים והניירות. ברפואה שימש הצמח כמשכך כאבים, תכשיר הרגעה, מעודד תיאבון ועוד. משרף הצמח ותפרחת העלים ניתן להפיק סמים פסיכואקטיבים-פסיכדלים כגון מריחואנה וחשיש, שהשימוש בהם הוא בדרך של עישון, אידוי או אכילה. הקנאביס מוגדר במדינות רבות כסם שייצורו, מכירתו וצריכתו בלתי חוקיים.

חלקי הצמח ושימושיו

ישנם כ-300 מינים שונים של זן הקנאביס וניתן להפיק ממינים שונים כמויות שונות של חומרי גלם. הצמח גדל במהירות ואינו זקוק לטיפול מיוחד או הדברת מזיקים, שכן שרף הצמח מרחיק מזיקים. שורשיו המסועפים משביחים את האדמה עליו גדל.

השרף והתפרחת

בחלקים אלו ישנו ריכוז גבוה של החומר הפעיל THC ודומיו, המשפיעים על פעילות המוח ומשמשים להכנת סמים פסיכואקטיביים כגון חשיש. צריכת התפרחת או החשיש מתבצעת על-ידי עישון, אכילה או אידוי.

ישנן ראיות לעישון קנאביס כבר בתקופה הנאוליתית, למשל בזרעי קנאביס חרוכים שנמצאו במחתת-גחלים באתר קבורה נאוליתי. נתיניה של האימפריה הפרסית היו עורכים שריפות טקסיות של מדורות קנאביס עצומות, כדי לחשוף את עצמם, ואת השבטים השכנים, לעשן המדורה. קנאביס היה ידוע גם לאשורים, שקיבלו אותו מהשבטים האריים. הוא שימש אצלם לטקסים דתיים, ונקרא קוּנוּבּוּ - "התרופה לעצבות". השמאנים של הסקיתים והדאקים, שאף אליהם הגיע הסם מן השבטים האריים, היו שורפים את הפרח כדי להשרות טראנס.

עלי קנאביס יבשים נמצאו בצמידות למומיה בת 2,800 שנים של שמאן בקסינג'יאן שבסין, משערים שמומיה זו השתייכה לשושלת 'טאנג'

לקנאביס היסטוריה ארוכה של שימוש פולחני בכתות פרמקולוגיות (כתות המקדשות שימוש בסם כלשהו) ברחבי העולם. זרעי קנאביס שהתגלו על ידי ארכאולוגים בפאזיריק שברוסיה הסיבירית.

בהודו, היה הסם בשימוש על ידי סדהויים (קדושים הינדיים) נודדים דורות רבים, ובתקופה המודרנית אימצה זאת תנועת הראסטפארי. כמו תנועת הראסטפארי, גם כתות גנוסטיות מודרניות מסוימות טוענות שקנאביס הוא "עץ החיים". דתות מאורגנות אחרות שנוסדו במהלך המאה האחרונה ומחשיבות את הקנאביס לפולחן הן 'משרד ה-THC', 'דרך ההרמוניה האינסופית', 'קאנתאיזם', 'עצרת הקנאביס', ו'כנסיית התודעה'.

כלים המשמשים לעישון קנאביס

ידועים כמה אופני שימוש בסם: עישון (בתוך סיגריה, במקטרת, ב"צ'ילום", שהוא כלי העשוי כצינור מתרחב, או בנרגילה עשויה לשם כך, הקרויה "באנג"); אידוי הקנאביס ללא שריפת חומרי הצמח; אכילה של עוגיות העשויות קנאביס טחון; או שתייה של החומר המומס בתה.

סיבי הגבעולים

סיבי צמח הקנאביס שימשו למשך אלפי שנים כחומר הגלם העיקרי למוצרי הטקסטיל, הנייר והחבלים.

המפ הוא שם נפוץ למגוון מינים לא פסיכואקטיביים של צמח הקנאביס המגודלים שלא למטרות הפקת הסם מאחר וריכוז הTHC בו נמוך במיוחד.

סיבי הקנאביס מוזכרים בכתבי הומרוס, גירון, הרודוטוס ואחרים ומגיעות עד לשנת 2737 לפני הספירה.

שימושים תעשייתיים בסיב הקנאביס

סיבי צמח הקנאביס שימשו להכנת מפרשים, רשתות, חבלים, בדים, בגדים וניירות.

בשל עמידותם הגבוהה בפני מים מתוקים ומלוחים שימשו מוצרים הסיבים את הימאים למשך אלפי שנים ועד תחילת המאה העשרים היה חומר הגלם העיקרי להכנת מפרשים.

בד העשוי מסיבי הצמח הוא רך, מבודד, חזק ועמיד. רוב הבגדים עד המצאת המכונות לעיבוד כותנה יוצרו מבד הקנאביס. במלחמת העצמאות האמריקאית לבשו החיילים מדים מקנאביס. מכנסי הליווי'ס (Levi's) הראשונים יוצרו בשנת 1870 מבד הקנאביס.

בדי הציור של הציירים בתקופת הרנסנס היו מקנאביס (מכאן המילה קנבס - Canvas). המונה-ליזה צוירה על בד מסיבי קנאביס.

ניירות הקנאביס חזקים ועמידים בהרבה מניירות רגילים. מגילת העצמאות האמריקאית נכתבה ונחתמה על נייר עשוי קנאביס בטרם הועתקה לקלף עור

זרעי הקנאביס

זרעי הצמח, המלאים בחלבון וחומצות שומניות, נאכלים בטבע על ידי זנים רבים של ציפורים. מדינות רבות, הכוללות את ישראל וארצות הברית, הוציאו מחוץ לחוק אחזקת זרעי קנאביס חיים, אך לעומת זאת, הם יכולים להיקנות באופן חוקי על ידי כל המעוניין בכמה ממדינות אירופה.

השפעות פיזיולגויות של הקנאביס כסם/תרופה

ערך מורחב – השפעות פיזיולוגיות של קנאביס

על פי העמדה המקובלת, השימוש בקנאביס מסוכן לבריאות , הן באופן מיידי, והן בהעלאת הסיכוי למחלות כרוניות חמורות, ואף טמונה בו סכנת התמכרות לא מבוטלת.

מן המחקרים עולה שצריכת הקנאביס גורמת נזק מתמשך לדרכי הנשימה, מעלה באופן מובהק את הסיכויים לחלות בסכיזופרניה, פוגעת ביכולת הקוגניטיבית ומזיקה לעוברים של נשים הצורכות קנאביס במהלך ההריון.

תאוריית סם המעבר והקשר לסמים לא חוקיים אחרים

מאז שנות החמשים עלה החשש כי הקנאביס הוא "סם מעבר", שממנו עוברים המשתמשים לסמים קשים יותר כמו קוקאין והרואין. בין המחקרים שנערכו בנושא, יש התומכים בטענה זו , בעוד שאחרים לא מצאו לה ראיות.

מעבר להשפעה של השימוש בקנאביס כשלעצמו על המעבר לסמים קשים, שאינה ברורה די הצורך, נראה שעצם מעמדו הלא-חוקי של הסם מגביר עבור המשתמשים את הנגישות לסוחרים העוברים על החוק, וכך הוא מגדיל את הסיכוי לשימוש בסמים לא חוקיים אחרים. .

ידועים מקרים של עירוב סמים קשים יותר בתוך תערובת החשיש, כדי שהמשתמשים יתרגלו אליהם ויעברו לקנית הסמים הקשים יותר, בהם רווחי סוחרי הסמים גבוהים יותר.^{[דרוש מקור]}

היסטוריית הקנאביס

ימי הביניים

השימוש בקנאביס כסם משכר היה נפוץ בהודו בסביבות המאה החמישית הקנאביס עובד שם בשלוש צורות:

1. תערובת עישון מעלים ופרחים, דומה למריחואנה המודרנית, שנקראה "גאנג'ה".
2. משקה בריכוז נמוך הכולל גבעולים ועלים של הצמח (מופק מצמחים הגדלים פרא), שנקרא "בהאנג".
3. חומר קשה בריכוז גבוה, המופק משרף הקנאביס, דומה לחשיש. נקרא "צ'אראס" (או "ג'אראס").

השימוש בקנאביס היה ידוע בין בני המעמדות הנמוכים שהיו משתכרים בו בסוף היום, וגם בין בני הקאסטות הגבוהות שהשתמשו בו למטרות דתיות, וכתחליף לאלכוהול (האסור עליהם).

מהודו התפשט השימוש בקנאביס כסם משכר לשאר אסיה ולמזרח התיכון. ישנם הטוענים כי השימוש בקנאביס במזרח התיכון בעת העתיקה התפתח במקביל לשימוש בהודו, אך הראיות לכך מצומצמות. בניגוד לעדויות הכתובות הרבות בספרי הדת ההודים, קיימים אזכורים מעטים של הסם בכתובים מהמזרח התיכון. במקרא אין השימוש האישי בסמים מוזכר כלל, ובכתבים היווניים קיימים רמזים בלבד לשימוש בקנאביס, ופירושם שנוי במחלוקת.

בימי הביניים התפשט השימוש בקנאביס (בעיקר בצורת חשיש) במזרח התיכון וחדר לתרבות האסלאמית. בשל האיסור הדתי על שתיית משקאות חריפים, החשיש הפך לסם נפוץ בקרב המוסלמים (ועודנו כזה). בשלב זה השימוש בקנאביס כסם עוד לא היה קיים באירופה, אך היה מוכר לאירופאים כתופעה מזרחית: הפלישה הערבית לספרד במאה ה-10 חשפה את האירופאים לסוד "סם הקסם מהמזרח".

המאה ה-19

בקבוק תרופה ישן המכיל תמצית קנאביס אינדיקה. בסוף המאה-19 ובתחילת המאה ה-20, תרופות מבוססות קנאביס שימשו כמשככי כאבים

במהלך המאה ה-19 השתמשו האירופאים בקנאביס בעיקר כתרופה לשיכוך כאבים (צמח הקנאביס שימש בייצור סיבים, והיווה גידול חשוב ומרכזי עבור תעשיית האריגים). כיבוש מצרים בידי נפוליון היה הגורם העיקרי לחדירת השימוש בקנאביס כסם לאירופה. החיילים והמדענים שחזרו ממצרים הביאו עימם ידע על תכונותיו המשכרות, שיצר עניין ציבורי ומדעי. עם זאת, השימוש בסם בצרפת החל בקרב חוגים מצומצמים בלבד: אמנים, סופרים ואינטלקטואלים. השימוש העממי הנרחב במדינות המערב החל בארצות הברית.

המאה העשרים

את צמח הקנאביס גידלו בארצות הברית, כמקור לסיבים, עוד מראשית ההתיישבות המערבית בה. רבים מייחסים את החדירה הראשונית של השימוש להשפעתם של מהגרים מקסיקנים ושל נוכחותם של חיילים אמריקאים במרכז אמריקה. בשנות ה-20 וה-30 הוא נקשר בתרבות הג'אז, שרבים מאמניה הבולטים השתמשו בסם. בשנות ה-60 התרחב השימוש במהירות בקרב האוכלוסייה הצעירה, והיווה את אחד מסממניה של המהפכה התרבותית שהתרחשה בתקופה הזו. התרחבות זו בשימוש, בארצות הברית, הקרינה על שאר ארצות המערב.

כתוצאה מתהליך ההתפשטות שהתרחש מסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, סם הקנאביס הפך מתופעה מקומית בהודו ובמזרח התיכון לתופעה כלל עולמית. השימוש נפוץ גם במדינות מפותחות, כמו אנגליה או גרמניה, וגם במדינות העולם השלישי (אפריקה, דרום אמריקה וכד'). בד בבד עם התפשטות הסם, התפשטה ההתנגדות הממשלתית כנגדו וכיום הוא בלתי חוקי ברוב מדינות העולם.

חוקיות הצמח

במאה-20 התרחש ברחבי העולם תהליך של איסור חוקי על שימוש בקנאביס, על סחר בו ועל ייצורו.

הקנאביס הוצא מחוץ לחוק ברוב מדינות העולם, ואיסור זה גובה באמנות בינלאומיות. באמנות בינלאומיות (אמנה בדבר סמים נרקוטיים - 1961, האמנה בדבר חומרים פסיכוטרופיים - 1971 ואמנת האו"ם נגד סחר בסמים נרקוטיים וחומרים פסיכוטרופיים - 1988), המקובלות כמעט על כל מדינות העולם, נקבע שאספקת קנאביס איננה חוקית.

תהליך הוצאת הצמח אל מחוץ לחוק

כרזה של הסוכנות האמריקנית לסמים מסוכנים מ-1935, המזהירה אנשים מסוחרים המוכרים את "סם המוות מריחואנה" בו אורבים לרצח, אי-שפיות ומוות

ב-1937 נאסר הקנאביס בארצות הברית, בחקיקה פדראלית. למרות שהסם כבר היה אסור בחלק ממדינות העולם (למשל, בבריטניה מאז 1928), החקיקה האמריקאית נחשבת לאירוע מרכזי בתולדות האיסור והתרחבותו הבינלאומית. על פי עמדת המחוקק האמריקאי, הקנאביס הוצא אל מחוץ לחוק על מנת להגן על הציבור מפני השפעותיו המזיקות. מתנגדי האיסור מייחסים לצעד זה שלל מניעים אחרים, ובהם אינטרסים עסקיים של יצרני ניילון שהתנגדו לשימוש בסיבי הקנאביס למטרות תעשייתיות, אינטרס של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, שחשש מייצור המוני של נייר מקנביס, שיפגע בעסקיו שהתבססו על ייצור נייר מעץ, רצון למצוא תעסוקה למנגנון האכיפה שנותר לאחר הסרת האיסור על האלכוהול המכונה תקופת היובש, וגזענות, שכן רוב משתמשי הקנאביס היו שחורים או לטינים ולא לבנים (השימוש המסיבי בקנאביס בקרב לבנים החל בשנות ה-60). דעה אחרונה זו נסמכת על פרסומים רבים בעתונות האמריקאית בשנות ה-30 העוסקים במריחואנה כ"צמח השטן" ומתארים מקרי רצח ואלימות שלכאורה נבעו משימוש בקנאביס, פיתוי נערות לבנות על ידי צעירים לטיניים באמצעותו או השפעות שונות ומשונות של השימוש בסם (למשל צמיחת שדיים אצל גברים), שעומדות בסתירה לעובדות המדעיות על הסם והשפעותיו.

מאבקים לליגליזציה

הפגנה בבולגריה הקוראת ללגליזציה

ישראל וקנאביס

בישראל המדיניות בנוגע לקנאביס דומה למדיניות האמריקאית והמשטרה מטפלת בכ-10,000 עבירות בשנה של שימוש ואחזקה לשימוש עצמי.

על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, "סם מסוכן" הוא כל חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה. התוספת הראשונה מפרטת כי הקנבוס (Cannabis) וכן השרף של הקנבוס הידוע גם בשם: חשיש (Cannabis Resina Syn: Hashish) נכללים בהגדרה זו. החוק מטיל עונשים כבדים על ייצור, החזקה ושימוש, מסחר ומעבר והדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן. העונש המירבי על ייצור, החזקה, שימוש העברה או סחר הוא 20 שנות מאסר, והעונש המירבי על הדחת קטין לשימוש בסם הוא 25 שנות מאסר.

סעיפים מסוימים של החוק מקלים על העוברים על החוק למטרת "צריכה עצמית", כך, למשל, החזקה או שימוש בסם נושאים עונש מירבי של 20 שנה, בעוד שהחזקה או שימוש למטרת "צריכה עצמית", נושאים עונש מירבי של שלוש שנות מאסר. החוק קובע כי מי שהחזיק סם בכמות העולה על זו המוגדרת בתוספת השנייה, מוחזק כמי שהחזיקו שלא למטרת צריכה עצמית. התוספת השנייה לפקודת הסמים מגדירה כי לעניין קנבוס ושרף של קנבוס הכמות האמורה היא 15 גרם, כאשר הכוונה למשקל נטו של הסם מתוך כלל התרכובת או התערובת. עם זאת, צריכה עצמית של סם בין כתלי בית ספר, על ידי מי שמלאו לו 16 שנה ואינו תלמיד בית הספר נושאת מאסר של 5 שנים.

את גישתו של הדין הישראלי באשר לשימוש בקנאביס ביטא השופט מישאל חשין בדיון בבש"פ 442/96 מדינת ישראל נ' יריב טולדנו (לא פורסם):

"נכון שסם הקנאביס אינו מן הסמים "הקשים", אך על-פי הגדרת המחוקק סם מסוכן הוא וסחר בו מהווה עבירה על-פי דין ... סם מסוכן הוא סם מסוכן גם אם אינו מן הסמים "הקשים". נזכיר לעצמנו, שמא יישכח הדבר מאיתנו, כי המשיב עסק בסחר בסם מסוכן, דהיינו, בעבור בצע-כסף נכון היה לסכן את בריאותם ואת נפשם של אחרים, בהם בני-נוער".

פיסקה זו צוטטה בהסכמה לאחר מכן בפסקי דין רבים הנוגעים לעוברים על האישורים הקשורים בסם.

ב-1999 הוקמה מפלגת עלה ירוק הקוראת ללגליזציה של הקנאביס. עד כה לא הצליחה המפלגה לעבור את אחוז החסימה.

מילון מונחי קנאביס

פרחים או ניצנים של קנאביס בשקית ניילון

קנאביס ניתן לעבד בכמה צורות:

• "מריחואנה", תערובת מיובשת וטחונה של החלקים העשירים בבלוטות שרף בפרחים של נקבת הקנאביס. לעתים נהוג להתייחס לסם הקנאביס בשם תכשיר זה. בסלנג הישראלי התכשיר ידוע גם כגראס, ירוק, גאנג'ה ושמות רבים נוספים.
• "חשיש", שרף מרוכז הכולל בעיקר טריכומים (שערות הצומחות על הצמח) הממוצים במעיכה או באופן כימי.
• "כיף", אבקה המכילה את בלוטות השרף. מיוצר על ידי סינון מריחואנה.
• "צ'אראס", או ג'אראס, חשיש המיוצר ידנית על ידי שפשוף השרף מהחלקים העשירים בבלוטות שרף בצמח.
• "בהאנג", משקה המתקבל מטחינה רטובה של העלים.
• "שמן חשיש", תוצר של מיצוי או זיקוק של חלקי הצמח, שריכוז הקנבינואידים בהם גבוה.

THC הוא ליפופילי (נקשר היטב לשומן), ומסיסותו במים נמוכה: 2.8 גרמים לליטר

קישורים חיצוניים

• על המריחואנה, מאתר הרשות למלחמה בסמים

בלדד השוחי, האם גראס מסוכן?, באתר ערוץ עשר בלדד השוחי, מדוע מריחואנה אינה חוקית בארץ?, באתר ערוץ עשר

• כאנאביס מריחואנה וחשיש אתר התומך בלגליזציה של הסם
• הירוק הירוק הזה, טלי וישנה, האייל הקורא.
• מריחואנה: כל מה שרצית לדעת ולא חוקי לשאול, פרופ' בן עמי סלע, doctors.co.il

הפניות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.