משתמש:OriSchwartz/טיוטה

בג"ץ 1715/97 - לשכת מנהלי ההשקעות נגד שר האוצר

עריכה
 
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של OriSchwartz.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של OriSchwartz.

בג"ץ 1715/97, לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, שניתן בשנת 1997, הוא פסק-הדין הראשון שבו בית המשפט העליון ביטל חוק שעבר בכנסת, חוק יועצי ההשקעות, עקב פגיעתו בחופש העיסוק (על פי סעיף 10 לחוק היסוד: חופש העיסוק) וביקש מהכנסת לתקן אותו.

בשנת 1995 עבר החוק על הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, ונכנס לתוקף בשנת 1997. לשכת מנהלי ההשקעות, העותרים, אשר עבדו בניהול תיקי השקעות לפני חיקוק החוק, יצאו נגד החוק. אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון בשנת 1998, קיבל את רוב מהערותיהם של העותרים. ולכן לאחר ביטול החוק תוקנו הסעיפים הבעייתיים, וחזר החוק לתוקף רק שעכשיו אינו פוגע בחוק חופש העיסוק. דבר זה נובע מכך שחוק זה כן עבר בכנסת, כלומר יש לו חשיבות והוא רלוונטי.

חוק מנהלי תיקי ההשקעות

עריכה


הדיון

עריכה

טענות העותרים

עריכה

העותרת הראשונה, שאליה משתייכים עשרת העותרים האחרים (עובדים בניהול תיקי השקעות), היא לשכת מנהלי ההשקעות בישראל. טענתם של העותרים היא שההסדרים המצוינים בחוק תיקי ההשקעות, נוגדים את חוק-יסוד: חופש העיסוק. ההסדרים הפוגעים הם: (א) חיוב מנהלי תיקים לפעול אך ורק באמצעות חברה; (ב) התניית הפעולה באמצעות חברה בקיומו של הון עצמי ניכר; (ג) הטלת איסור על מנהלי תיקי השקעות לנהל תיקי השקעות של עצמם, או של בני משפחתם; (ד) חיוב המבקשים לעסוק בניהול תיקי השקעות לעמוד בבחינות רישוי רבות וקשות, תוך שלילת האפשרות להכין עצמם כראוי לבחינות אלה; (ה) היעדר הוראות מעבר לפיהן הסדרי הרישוי ותנאיו לא יחולו על מי שניהלו תיקי השקעות בטרם נכנס החוק לתוקפו, תוך שלילת זכותם של אלה להמשיך ולעסוק במקצועם. העותרים מבקשים לבטל, את הסדרים אלו.

טענות המשיבים

עריכה

לטענת מדינה, חופש העיסוק כזכות חוקתית נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי. הוא ביטוי להגדרתו העצמית של האדם. באמצעות חופש העיסוק מעצב האדם את אישיותו ואת מעמדו ותורם למרקם החברתי. כך על-פי ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. המלאכה מייחדת את האדם ויש לאזן בינה לבין זכויות האדם האחרות. יש לאזן בינה לבין שיקולים ראויים של טובת הציבור. האיזון עם טובת הציבור מעוגן בפסיקת ההגבלה הקובעת שאסור לפגוע בחוק חופש העיסוק במידה שאינה עולה מהנדרש.

פסק הדין

עריכה

הדבר הראשון שבית המשפט עשה היה להפריד את כותבי החוק מהחוק, "המחוקק אינו צד לסכסוך". כלומר שאין צורך להזמין את כותבי החוק, חברי כנסת, לדיונים או להאשים אותם (משהושק החוק הוא מנתק עצמו ממחוקקו. "ובצאתו של חוק מביתו של מחוקק, ניתק טבורו מיוצרו. חוק שיולד אין הוא עוד ברשותו של מולידו"). בעת הצורך יש להזמין את היועץ המשפטי של הממשלה.

בדיון שבו התוצאה הייתה, כי העתירה נדחית בכל הנוגע לראש הראשון (ההגבלה צריכה להיעשות בחוק של הכנסת) והשני שלה (ההגבלה צריכה להיות לתכלית ראויה). העתירה מתקבלת באשר לראש השלישי (ההגבלה צריכה להיות במידה שאינה עולה על הנדרש), במובן זה שאנו מצהירים כי הוראות המעבר הקבועות בסעיף 48 לחוק תיקי השקעות, ככל שהן נוגעות לבחינות, אינן מידתיות ועל-כן בטלות. בעקבות זאת מתבטלת חובת הבחינות של העוסקים הישנים. המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסכום כולל של 100,000 ש"ח.