משתמש:Talmana/הדברה אורגנית

רשימת מזיקים:

קימחון: פטרייה החיה בעיקר על צמחים מכוסי זרע. מדובר בטפיל מוחלט הנצמד לצמח בעזרת כריות נצמדות ומצצים (איבר מיוחד לטפילים החודר אל הצמח וממנו מקבל הטפיל את המזון הדרוש לו). צמח הנגוע בפטרייה זו ייראה כמו מכוסה בקמח לבן ומכאן שמה של הפטרייה. הפטרייה גורמת לנזק איטי אך מתמשך לצמח הפונדקאי וזאת שכן הטפיל לוקח חלק נכבד מן המזון של הצמח לצורך התרבותו האישית של הטפיל. הטפיל עמיד במצבי לחות נמוכה ומתפתח בה. הפטרייה מופיעה לרוב בשני צידי העלים והפרחים. רוב המינים מתפתחים בסתיו ובחורף שכן טמפרטורה גבוהה מונעת את התפתחותם (מעל 43˚). משלב ההדבקה ועד הובאת נבגים הינה כשבוע ימים בלבד. הופעת נבגים מעידים על התרבותה של הפטרייה ועל הסיכוי להדבקתם של איזורים נוספים בצמח. הפטרייה אינה אלימה או רעילה אך מביאה לפגיעה גדולה ביבול המתקבל ולכן יש להדבירה.

קמחונית: זן נוסף של הקימחון. זהו טפיל ממשפחת הקימחון אך הרבה יותר נפוץ מהקימחון וניתן למצוא טפיל זה על משטחיים אורגניים רבים כגון מקלחות, מטבחים, פינות חשוכות, וכמובן צמחים. חיי הטפיל דומים לקימחון אך הוא זקוק לתנאים הרבה יותר מינימאליים בכדי לשרוד ולהתפתח.

כשות: צמח טפיל הכולל 100 זנים שונים ומגוונים. זהו עשב רב שנתי, בצבעי אדום, כתום או צהוב, שאינו מכיל שורשים, עלים וכלורופיל כלומר אינו ממבצע תהליך פוטוסינתזה. את המזון הדרוש לו, הוא שואב מהצמח הפונדקאי בעזרתם של מצצים (איבר מיוחד לטפילים החודר אל הצמח וממנו מקבל הטפיל את המזון הדרוש לו). עם נביטתו, הטפיל מוציא שורש קטן המחפש אחר פונדקאי. ברגע ש הוא מוצא צמח פונדקאי, הוא כורך את כל שורשיו סביב הצמח החדש וכך הוא צומח וגודל, תוך כיד נשירתו של השורש הראשוני אשר חיבר בין הטפיל לאדמה (אין חיבור בין הטפיל לאדמה אלא רק בין הטפיל לצמח). לכשות פרחים המכילים זרעים ואבקנים. הטפיל מזיק מאוד לגידולים חקלאיים וליבול המתקבל. כאשר ההדבקה בשדה הגידול הינה מאסיבית ובלתי ניתנת לריפוי, חקלאים רבים נוטים לשרוף את השדה בכדי לבער טפיל זה.

אקרית: (SPIDER MITE) חיה ממשפחת העכבישניים. בעלת גוף קצר, אחיד, לא מפורק כך שלעיתים לא ניתן להבחין בין הראש לזנב האקרית. לאקרית 4 זוגות רגליים קצרות. בקצה ראשה נמצא הפה ובו אמצעי הנשיכה. המציצה והיניקה של האקרית (תלוי בזן ובמשפחה). גבה מכוסה במין מגן העשוי זיפים. כמות הזיפים תורמת לזיהוי סוג האקרית. הזיהוי חשוב שכן ישנם אקריות המסוכנות לצמחים וליבול ויש כאלו המשמשות ככלי בהדברה ביולוגית (הדברה בעזרת חרקים הטורפים מזיקים אחרים מבלי לפגוע בצמח). האקריות יכולות להתרבות על ידי זיווג (כשאר החיות בטבע) או על ידי העברת זרע מגוף הזכר לגוף הנקבה ללא מגע (הדרך עדיין לא ידועה ונמצאת בשלבי מחקר שונים). מחזור חייה של האקרית מתחיל עם היציאה מהביצה אז יש לה רק 3 זוגות רגליים. מכאן היא מתפתחת במספר שלבים המקבילים לילדות ונערות אצל בני אדם עד לשלב הבגרות בו צומחים זוג רגליים נוסף. לאקרית אפשרויות תזונה מרובות – החל מאבקנים ועד לחרקים אחרים. הארית זקוקה לחלבון בכדי לשרוד. אלו המשיגות את מזונם מן הצמח מסוכנות ליבול ויש להדבירם. הזנים הטורפים הם אלו אשר ניזונים מזחלי כנימות ופרפרים וחרקים קטנים אחרים ולכן יעילותם הגבוהה בהדברה הביולוגית. האקריות חיות בטמפרטורה שבין 8-40 מעלות. האקריות המסוכנות לצמחים, כמו האקרית האדומה והצהובה, ניזונות מהכלורופיל המצוי בצמח, משאירות אחריהן סימני הזנה צהבהבים המביאים להתייבשות ולנשירת עלים.

כנימות: חרק ממשפחת הפשפשאים. מגיע לגודל של 10 מ"מ וניזון מצמחים ואינם משים מהצמח עד שמוצה כל המזון הגלום בו. לחלק מין הזנים יש כנפיים המסייעות להם לתור אחר מקורות מזון ולמעבר מצמח אחד למשנהו. לכנימה יש פה המכיל דוקרנים-מוצצים דרכם מעובד המזון. מערכת העיכול של הכנימה מעכל חלבונים וחומצות אמינו הקיימים בצמח תוך הפרשתם של שאר חומרים לכיד שביל דק של חומר דמוי דבש, הנקרא טל דבש, ומשאיר סימנים לגילוי ומשמש מזון לחרקים אחרים. בין אותם חרקים הניזונים מהפרשות הכנימה ניתן לתאר זבובים, זחלים שונים פטריות ונמלים. קיימת מערכת הדדיות בין נמלים וכנימות המקיימות אחת את השנייה ועוזרות להגן אחת על השנייה מפני תוקפים.אוייבם הטבעי של הכנימות הינם פרת משה רבנו ומשמת להדברה ביולוגית של הכנימות. בטבע, הנמלים החיים בשיתוף עם כנימות, מגינות עליהן מפני טורפים כגון פרת משה רבנו. סוגים רבים של כנימות מפרים את עצמם במהלך חודשי הסתיו כאשר בחודשי הקיץ מתרחשת מרבית הילודה. חשוב להזכיר כי לכנימה יכולות להעביר וירוסים בין צמחים שונים ומכאן הסיכון הכרוך בהימצאותם של מזיקים אלו בצמחים. סימנים להמצאות קמחית מלבד טל הדבש הינם כרסום בעלים, נקודות חיות בצבעי אדום, כתמים שחורים על הצמח (המגיעים מהימצאותה של פטרייה הניזונה מטל הדבש)

עש הטבק: (WHITEFLY) חרק ממשפחת הפשפשאים השייך לזן בכנימות. אחד המזיקים היותר נפוצים בחקלאות ובגננות הישראלית. חרק זה אובה לחיות בטמפרטורה הגבוהה מ-25 מעלות צלסיוס ומסוגל לשהות בתרדמת עד להבשלתם של התנאים הנוחים למחייתו. החרק, בתנאים רגילים, מסוגל להגיע לבגרות תוך 3 שבועות לערך והחל מאותו רגע מסוגל להתרבות. לחרק קיים אויב טבעי המשמש להדברה ביולוגית והיא הצרעה אשר ילדיה ניזונים כנימות. את סימני עש הטבק ניתן לראות בעין והם זהים לסימני הכנימות. כמו כן ניתן להבחין על העלים או תחתיהם במין חרק לבן וזריז.

זבובי תסיסה: זבוב התסיסה הוא חרק מכונף, וגודלו בערך כמילימטר. יש לו עיניים אדומות גדולות, גוף חום או שחור, ושש רגליים דקיקות. בעל מחזור חיים מרגע היוולדו ועד מותו של כחודש ימים בלבד, אך בזמן זה הוא מסוגל להסב נזק כבד לצמחים וליבול. הזבוב נח בשעות החודש ופועל בשעות היום בלבד. רוב הנזק נגרם על ידי לעיסתם של שורשי הצמח והעלים על ידי הזבוב דבר המביא לחיסולו. כמו כן, הימצאותם של זבובים אלו מביאה להיווצרותם של פטריות מסוגים שונים שכן המערכת החיסונית של הצמח נחלשת.

חיפושיות תסיסה: חיפושיות בצבע חום שחור בגודל 2-4 מ"מ, בעלת 4 כתמים צהובים או כתומים על גבה. מופיעות על פירות שנפגעו מפגעים אחרים או בפירות שהתבקעו, היא נמשכת לריח הסוכר, הגלוקוזה, ולכן מופיע לרוב בסוף שלב הפריחה, מספר שבועות מועט לפני הקציר. החיפושית פשוט ניזונה מהסוכרים ומהחלבונים אשר בפרחים ובעיקר בפירות. הבעיה העיקרית עימה נתמודד בעת ההדברה היא שהיות ומועד הקציר קרוב, לא ניתן להשתמש בהדברה כימית אלא רק באורגנית או טבעית בכדי שלא לפגוע ביבול המתקבל. ניתן יהיה לראות סימני אכילה על הפירות, שסעים וחתכים במקומות שונים ובתוכם נבחין בחיפושיות השחורות. החיפושית מטילה את ביציה בתוך הפרי או הצמח והביצה דומה לזו של עש הטבק, כלומר ביצה קטנה, מוארכת ולבנה. חשוב לומר כי מחקרים הראו כי החיפושית אינה תוקפת צמחים בריאים אלא רק צמחים חלשים וכאלו שכבר נפגעו על ידי מזיקים ומחלות, בעיקר בפירות שכבר הבשילו או התקלקלו. נחשבים לאחד החרקים המזיקים ביותר בחקלאות המסבים נזקים כלכליים קשים למגדלים.

תריפסים: אחד מהמזיקים הנפוצים ביותר בטבע. ניתן למצוא חרק זה בכל העולם, בכל מזג אוויר הוא בעלי תתי מינים רבים. זהו חרק בגודל של 1-3 מ"מ, צבעו אפור עד צהוב, לאורכו ניתן להבחין בווריד אחד ארוך. בעל כנפיים הנראים כמו שערות. זחליו יהיו בצבע חום והם בעלי צורה של סיגר. החרק ניזון מהצמח ובעיקר מהחלבונים ומהכלורופיל, מתרבה עליו וגורם לצמח שלא לבצע את תהליך הפוטוסינתזה, דבר המוביל למותו של הצמח. סימנים להימצאותו של החרק יהיו הצהבה של עלים, נשירתם, עיכוב בצמיחה ואף עיוותים בצורתם של העלים ו/או בצורתו הכללית של הצמח. בפרחים ניתן יהי לראות השחרה של שולי העלים, הופעתם של כתמים כסופים או צהובים על העלים וכן שינויים בצבעי הפרחים. חסרון נוסף בהופעתו של מזיק זה הוא שהוא סולל את הדרך להופעתם של וירוסים ופטריות נוספים המביאים להיחלשותו של הצמח ולמותו. לחרק דרושים כ-15 יום להגיע לחייו הבוגרים (ממצב של גולם).

חלפת: זו מחלה הפוגעת בעלי הצמח ובעמודי הפריחה. כתמי ארגמן, שחור וכתום הם סימנים המאפיינים את המחלה. נפוצה באביב ובקיץ. תפוצת המחלה הינה בכל חלקי הארץ.

חילדון: מחלה הנגרמת על ידי פטרייה טפילית החיה על העלים והגבעולים. גורמת להחלדתם של העלים והגבעולים ומכאן שמה. ההחלדה נובעת מהרס תאי הכלורופיל של הצמח ומחוסר יכולתו לבצע את תהליך הפוטוסינתזה. במידה והפטרייה לא מטופלת, היא תביא למותו של הצמח. הפטרייה מתפתחת בטמפרטורות נמוכות יחסית ולכן שיא פעולתה בסתיו ובחורף. נבגי הפטרייה מחפשים מקום לח לגדול בו ולכן ניתן לראות בהופעתם לאחר גשמים או השקייה. הנבג ניזון ישירות מהצמח הפונדקאי בכדי לגדול ולהתרבות. ניתן למצוא על שטח של מילימטר רבוע מאות אלפי נבגים כך שבמידה והתגלו סימני הפטרייה שיש להתחיל בטיפול מיידי בכדי לא לאבד את הצמח. אם העלייה בטמפרטורה, הנבג מקבל צבע חום או שחור ונכנס לתרדמת שיכולה להימשך מספר שנים. הוא יתעורר שוב לחיים כאשר הוא מזהה כי התנאים בצמח הפונדקאי, להם הוא זקוק, מתאימים ואידיאליים.

כחליל הרימון: פרפר קטן החי באיזורינו. גודלו כ-35 מ"מ. צבעו של הזכר הינו כתום ושל הנקבה חום עם ברק כחול ומתכתי. בקצה הזנב האחורי, ליד הזנב, מצוי כתם הדומה לעין ונועד לבלבל ולהטעות את אויביו של הפרפר. הנקבה מטילה את ביציה הלבנים והפחוסים על צמחים שונים. מן הביצה מתפתח זחל הניזון מן הצמח והופך את הצמח ובעיקר את פירותיו של הצמח לפונדקאי לצורך גדילתו. צבע הזחל הינו חום-ירוק או אדום-ירוק, תלוי היכן הוטלה הביצה (בתוך הצמח או בתוך פרי, בהתאמה). לאחר מכן הזחל הופך לגולם, החי מתחת לעלי הצמח עד לבגרותו. תקופת הגולם יכולה להימשך עד חודש. הצרה לצמח כאמור הינה מן הזחלים הזקוקים לחלבון בכדי להתפתח, חלבון אותו הם משיגים מן הפרי והצמח הפונדקאי. הזחל אוהב לאכול את זרעי הצמח בו הוא חי ובכך עלול להביא לפגיעה בתהליך הרבייה של הצמח. זחל הפרפר, האוכל מן הזרעים, גורם להופעתם של זבובי וחיפושיות תסיסה, הנמשכים אל הפירות והפרחים הפתוחים.

סס נמר: פרפר החי בלילה ומטיל את ביציו בתוך גזע הצמח. מן הביצה בוקע זחל החי בתוך הגזע וניזון מן המזון השייך לצמח ובכך מביא לחיסולו של הצמח. הזחל, או העש, מגיע לגודל של כ-6 ס"מ, צבעו לבן, והוא מכוסה גבשושיות שחורות. ניתן להבחין בהימצאותו של הזחל על ידי שאריות של הגזע, כמין נסורת, המופרשות מן הגזע. פוגע בעיקר בעצים ובצמחים בעלי גזע עבות. לזחל ראש גדול יחסית לגופו, ופיו מכיל מלתעות החותכות וטוחנות את העץ, ממנו הזחל ניזון, ואת החומרים שאינו מעוניין בהם הוא מפריש ומשאיר אחריו מין עיזה דמוית דבש, מעורבת בנסורת. במידה וזוהתה פגיעה בצמח, ניתן אף לשמוע את פעולת הטחינה של הזחל על ידי הצמדת האוזן לגזע. עיקר פעילותו של הזחל הינה בין מרץ לאוקטובר. יש להימנע מלגעת מזחל שכן מן כתמיו השחורים מופרש רעל הגורם לפריחה בעור, זהו מנגנון ההגנה של הזחל.

זבוב מנהרות: זבוב בגודל של 2-3 מ"מ, קטן מאוד, צבעו שחור ועל חזהו נקודות צהובות. בבגרותו הוא ניזון מתאי הצמח ומהנוזלים הקיימים בו. הנקבה מטילה את רימותיה בתוך עלי הצמח, כאשר החלבונים משמים כמצע מזון להתפתחות הרימות. אלו האחרונות, גדלות בתוך העלה, נעות בו בחופשיות ויוצרות כמעין מנהרות בתוך העלה, ומכאן שמו של הזבוב. כאשר הרימה מגיעה לבגרותה, היא יוצאת מתוך העלה. תהליך זה אורך כ-10 ימים. עם היציאה מן העלה, הרימה נופלת לקרקע, שם היא נשארת כשבוע נוסף, הפעם כגולם. עם ההגעה לבגרות הזבוב מוכן להתרבות והוא תר אחר עלים נוספים להטיל את הביצים. זבוב זה מביא להפחתה משמעותית בפעילות הפוטוסינתזה, פוגע בחוסנו הבריאותי של הצמח, ומביא להצהבה של עלים ולנשירתם.

כימשון: מחלה קשה הנגרמת על ידי טפיל ופוגעת בעלי הצמח ובפקעת המרכזית שבו. הטפיל הינו פרוטיסט כלומר יצור חד תאי אך אינו בעל חיים, צמח או פטרייה ולמרות הכל ניתן להגדירו כיצור חי. נבגי הטפיל מגיעים אל עלי הצמח, בתחילה, ומתחילים לקבל את מזונם מן העלים. ניתן לזהות את הכימשון כשהוא מופיע על העלים שכן הוא מותיר אחריו כתמים חומים-אדמדמים בעלה ומוקפים במין רשת לבנה הדומה לצמר גפן (תפטיר). מן העלה, הנבג עובר עם המים לתוך מצע הגידול ומתחיל לאכול את הפקעת המרכזית של הצמח. הדבר מביא לריקבון הצמח בתוך ימים ספורים ומהווה סכנה חמורה ליבול. אחת הדוגמאות לפגיעתו הקשה הינה רעב גדול באירלנד במהלך המאה ה-19, שם פגע הכימשון ביולי שדה רבים, ובעיקר בתפוחי האדמה, אשר היווה בסיס חשוב בתפריט המזון באירופה.