וינוהרדיב
וִינוֹהְרַדִיב (באוקראינית: Виноградів, עד 1946: Севлюш, סֶבְלְיוּש; בהונגרית: Nagyszőlős, נַאג'סֶלֶש; בסלובקית: Veľká Sevľuš; בגרמנית: Großweinstadt; ברומנית: Seleuşu Mare סלאושו מארה; ביידיש: סעליש) היא עיר בנפת ברהובה שבמחוז זקרפטיה באוקראינה. עד 2020 הייתה בירת נפת וינוהרדיב (אנ'). ב־2022 מנתה 25,317 נפש.
 סמל וינוהרדיב | |
 | |
| מראה העיר | |
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 זקרפטיה |
| מחוז משנה |
 וינוהרדיב |
| ראש העיר | סטפן בוצ'קאי |
| תאריך ייסוד | לפני 1262 |
| שטח | 32.09 קמ"ר |
| גובה | 117 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 25,317 (1 בינואר 2022) |
| ‑ צפיפות | 794 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 48°08′59″N 23°01′30″E / 48.14972°N 23.025°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.rada.vynogradiv.com.ua/ | |
גאוגרפיה
עריכהוינוהרדיב שוכנת סמוך לגדתו הימנית של נהר הטיסה. היא ממוקמת בשפלה העבר-קרפטית, שמסמנת את קצהו הצפון-מזרחי של המישור הפאנוני. מעל העיר מתנשא ההר השחור, שפסגתו היא בגובה של 565 מטר ושהיה בעבר הרחוק הר געש פעיל. האזור זרוע בפצצות געשיות רבות כעדות לכך, והפעילות הוולקנית הפכה את הקרקע המקומית לפוריה ביותר.
וינוהרדיב נמצאת 108 קילומטר מבירת מחוז זקרפטיה, אוז'גורוד. מרחקה מגבול הונגריה הוא 16 קילומטר, מגבול רומניה - 10 קילומטר, מגבול סלובקיה - 80 קילומטר ומגבול פולין - 110 קילומטר.
היסטוריה
עריכההראיות הראשונות לנוכחות אנושית באזור העיר הם תכשיטי ברונזה מהמאה העשירית או התשיעית לפנה"ס. בסוף האלף הראשון לפנה"ס היה במקום יישוב סלאבי מבוצר. בערך בשנת 900 נכבש השטח על ידי המדיארים, ונכלל בנסיכות הונגריה ולאחר מכן בממלכת הונגריה שנוסדו על ידם.
וינוהרדיב מופיעה לראשונה ברשומות בשנת 1262, תחת השם 'סלוש' (Zceuleus), כשהמלך בלה הרביעי הכיר במעמדה כעיר; משמעות השם היא 'כרם', ושמותיה של העיר בכל השפות נגזרים מהיותה מוקד של תעשיית היין. אוכלוסייתה במאה ה-13 הורכבה בעיקר מייננים סקסונים שיושבו במקום לאחר הפלישה המונגולית ב-1242. העיר שימשה כבירת נחלת אוּגוֹשָה, על גלגוליה השונים, מאז ועד לסוף מלחמת העולם הראשונה. בתחילה היה האזור חלק מאחוזות הכתר; ב-1280 העביר המלך לאזלו הרביעי את סלוש והנחלה לאציל מיקלוש קוסגי. ב-1308 מוזכרת לראשונה ברשומות מצודת העיר, שנבנתה כדי להגן עליה מפני פשיטות הפצ'נגים. במאה הבאה החליפה סלוש ידיים רבות, עד שהמלך זיגמונד מסר אותה ואת האחוזות הסמוכות לידי האציל רב-ההשפעה פטר פרני ב-29 באוגוסט 1399. בני פרני נותרו אדוני סלוש והסביבה עד לסוף מלחמת העולם השנייה.
ב-1505 בנה גאבור פרני בעיר מנזר גדול לשימוש המסדר הפרנציסקני. ב-1514, השתתפו רבים מתושבי סלוש במרד האיכרים הגדול והכושל של גיורג דושה. באמצע המאה ה-16 נשלטה העיר על ידי האציל פרנץ פרני, שהיה קלוויניסט ותמך בטענתו של יאנוש השני לכתר הונגריה כנגד פרדיננד הראשון מבית הבסבורג. ב-1556 פשט פרנץ על המנזר בראש חייליו, טבח את הנזירים ושרף את המבנה. ב-1557 כבש צבא הבסבורגי את מצודת העיר, אסר את פרני והעביר את נחלותיו לבני-משפחתו הקתוליים. ב-1560 שונה שם העיר לנג'סולוש (Nagyszőlős,; סולוש הוא איות מודרני יותר לסלוש), או 'סולוש רבתי', שהוא שמה ההונגרי עד היום. המנזר שוקם ב-1668, נחרב כתוצאה משריפה ב-1747 ושוקם שוב בשנות ה-70 של המאה ה-20. חורבן המצודה הניע את בני פרני להקים ב-1573 טירה חדשה בעיר, שנוספו לה מוטיבים בסגנון הבארוק במאה ה-17.
תושבי העיר תמכו במרד שהוביל פרנץ ראקושי בין השנים 1703 ל-1711 כנגד בית הבסבורג. בלילה שבין ה-29 וה-30 באוגוסט 1717 נערכה בנג'סולוש הפשיטה הטטארית האחרונה בהונגריה; כח שהגיע מחאנות קרים שרף את העיר עד היסוד, טבח בתושביה ולקח את הניצולים לעבדים. העיר השתקמה באיטיות במהלך המאה ה-18, וחוותה פרץ של תיעוש במחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1900 מנתה אוכלוסיית העיר 5,000 איש. במהלך אותן שנים חלה גם התעוררות לאומית של הרותנים המקומיים, בהשפעת מדיניות המגיאריזציה התוקפנית של ההונגרים, שזכו לעצמאות נרחבת בניהול ענייניהם לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית.
במפקד ב-1910, נמצא כי בעיר התגוררו 7,811 נפש: 5,943, או 76%, דווחו כהונגרים (דהיינו דוברי-הונגרית); 1,266 או 16% הצהירו כי הם רותנים, ו-540 או 7% נרשמו כגרמנים (באוסטרו-הונגריה, גם דוברי יידיש נכללו בקטגוריה זו). מבחינת ההשתייכות הדתית היו 3,311 (42.5%) יוונים-קתולים, 2,237 (28.6%) יהודים ו-1,124 (14.4%) קלוויניסטים.
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הנהיג בלה קון מהפכה קומוניסטית בהונגריה העצמאית. ב-30 במרץ 1919 קמה בעיר ועדה קומוניסטית שארגנה את הגנת העיר. ב-25 באפריל היא נפלה לידי הצבא הרומני, ונמסרה לצ'כוסלובקיה. ב-1920 הוכר הסיפוח רשמית בחוזה טריאנון; העיר, מעתה ולקה סבליוש, הייתה לחלק מרותניה הקרפטית. ב-1939 חזרה סבליוש לשלטון הונגרי עם יתרת המחוז. תושביה היהודים של העיר, שמנו למעלה מ-4,000 איש, גורשו להשמדה באושוויץ במאי ויוני 1944. ב-24 באוקטובר 1944 כבש הצבא האדום את העיר. רותניה הקרפטית סופחה לברית המועצות ב-29 ביוני 1945. ב-1946 שונה שם העיר לווינוהרדיב, או וינוגרדובה ברוסית. ב-1953, עם הארגון-מחדש של מחוז זקרפטיה, הוענק לה מעמד של בירת נפה. החל מ-1991 היא שוכנת באוקראינה העצמאית.
יהודי סעליש
עריכהבפי היהודים נקראה העיר סעליש.
התפתחות הקהילה
עריכהלפי חוקרי בית התפוצות משפחות יהודיות אחדות ישבו בעיר כבר במאה ה-17 והקהילה בסעליש מבוססת על יהודים שנמלטו מפולין ומאוקראינה בזמן פרעות ת"ח ות"ט בשנת 1648.
למרות האיסור על היהודים להתגורר בערים בהונגריה, באו לעיר יהודים מן הכפרים השכנים, בעיקר מראקוביץ והקימו בית תפילה וחברה קדישא ומינו רב ושוחט. בשנת 1782 ניסו לגרש את היהודים מהעיר אך ניסיון הגירוש נכשל והקהילה היהודית נותרה במקום.
בסביבות שנת 1786[דרוש מקור] בא לעיר רבי ברוך, אביו של ר' שניאור זלמן מלאדי ונפטר שם בשנת 1792. קברו מצוי במקום.
רב הקהילה הראשון, ר' יאיר כץ בן יחיאל, התמנה בשנת 1745 ואחריו כיהנו ר' יהודה כהנא הלר, בעל "קונטרס הספיקות" על "חושן המשפט" (1802-1794), הרב חיים מאיר זאב הכהן זלנפריינד (1832-1820), הרב פאלק, הרב אליעזר ליפמן שטיין ורבי חיים משה הכהן, הרב שמואל שמעלקא קליין שהיה מייסד הישיבה בעיר ובנו ר' פנחס חיים קליין.
בית הכנסת הגדול הוקם בשנת 1904 ולאחריו הוקמו גם בתי מדרש, מקווה. ובשנת 1922 הוקם בית ספר עברי לילדי העיר. עם השנים התחזקה הקהילה היהודית והפכה להיות גורם משמעותי בעיר עד שבבחירות למועצת העיר בשנת 1921 נבחרו 11 נציגים של המפלגה היהודית מתוך 36 חברי המועצה. ור' אליהו וייס נבחר לסגן ראש העיר.
הציונות בעיר והשמדת הקהילה
עריכהמרבית היהודים בעיר תמכו בציונות ובשנת 1926, לקראת הבחירות לקונגרס הציוני ה-16, נרכשו בעיר 244 שקלים, ובשנת 1937, בבחירות לקונגרס הציוני ה-20 השתתפו 151 מיהודי העיר.
בהמשך קמו סניפים של תנועות הנוער "השומר קדימה", השומר הצעיר, בית"ר, "החלוץ" ותנועת הנוער של המזרחי. תנועות אלה שלחו את חבריהן להכשרות לקראת עלייה ובסעליש פעלו כמה מרכזי הכשרה מהם עלו חלוצים לארץ ישראל, בקבוצות קטנות או כיחידים בין השנים 1930 ל-1939.
בשנת 1938 חיו בעיר ובסביבתה כ-8,000 יהודים.
ב-15 במרץ 1939 לאחר פלישת ההונגרים לחבל ארץ זה. הוחרמו קרקעות ובוטלו רישיונות למלאכה ולמסחר של יהודים. הקהילה הקימה "לשכה מרכזית להגנת זכויות היהודים", ובראשה משה גוטמן, נציג הציונים ור' ליפא פרידמן נציג החסידים. מזכיר הלשכה היה ד"ר מרדכי נוחומוביץ'. בחסות הארגון נערכו קורסים להסבה מקצועית כדי להקל על מחיית המשפחות הוקם בית-תמחוי לנצרכים. בשנת 1941 נמנו בסליש 4,264 יהודים ובאותה שנה גויסו גברים רבים במסגרת שרות צבאי לפלוגות עבודה.
יהודים שלא היו אזרחי הונגריה נשלחו לקמניץ-פודולסקי באוקראינה, שם נרצחו. במשך שלוש שנים חיו יהודי האזור בתנאי מצוקה עם זאת נמשכה הפעילות הציונית במחתרת במסווה של פעילות צופים.
ב-19 במרץ 1944 פלשו הגרמנים להונגריה ובעיר הוקם יודנראט ובראשו ר' מנדל וירצברגר, ר' ליפא פרידמן, ר' משה גוטמן ואחרים. באיסרו חג של פסח תש"ד 1944 רוכזו כל יהודי סליש והאזור, כ-12,000 נפש ונדחסו לגטו שהוקם בבנייני הקהילה שבעיר. העשירים הובאו לבית הכנסת ועונו כדי שיגלו היכן הטמינו דברי ערך.
חיסול הגטו וגירוש היהודים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו החל בכ"ט באייר תש"ד (15 במאי 1944). שני משלוחים שולחו לאושוויץ והגיעו בימים ז' ו-י"ג בסיוון.
קבוצת מחתרת שהתארגנה במקום נתגלתה וחבריה נעצרו, הורשעו במשפט צבאי והוצאו להורג ביריה ב-17 ביוני 1944. ביניהם היו שמונה יהודים ושלושה לא יהודים.
בשנת 1945 בתום המלחמה הוקמה אנדרטה במרכז העיר לזכר הנרצחים. רוב הניצולים שחזרו לעיר אחרי השואה עזבו במשך הזמן. מקצתם היגרו לארצות הברית, לאירופה, ואחדים לאוסטרליה. כ-400 מהם עלו לארץ ישראל.
בית עלמין יהודי קיים במקום ומתוחזק על ידי תושב העיר.
תושבים מפורסמים
עריכה- בלה בארטוק, מלחין ופסנתרן הונגרי, התגורר בעיר כילד בין 1889 ל-1892.
- רבי ישראל ברוך פוזנר, אביו של רבי שניאור זלמן מלאדי מייסד תנועת חב"ד. גר בעיירה בשנותיו האחרונות ושם נמצא קברו.
- הרב שמואל שמעלקא קליין, מחבר ספר "צרור החיים" ואבי סב-סבו של יאיר לפיד, כיהן כרב העיר משנת 1860 ועד לפטירתו בשנת 1875.
- רבי יצחק אייזיק וייס, האדמו"ר מספינקא, העביר את חצרו לעיר בשנת 1930 ושכן בה עד שנלקח למותו באושוויץ ב-1944.
לקריאה נוספת
עריכה- שמואל הכהן ויינגרטן, ספר זיכרון לקהילת סעליש והסביבה, תל אביב, 1976
- אלכסנדרה לוזה וסוזאן מ. פאפ, נאג'סלש, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך III, עמ' 360–362), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של וינוהרדיב- היסטוריה מפורטת של העיר (באוקראינית).
- בני פרני מנג'סולוש(הקישור אינו פעיל) (בהונגרית).
- נג'סולוש (Nagyszőllős), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "וינוהרדיב", באתר JewishGen (באנגלית)
- קהילת יהודי סליש באתר בית התפוצות
וינוגרדוב (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
