נאם ג'ון פייק
נָאם ג'וּן פָּייק (באנגלית: Nam June Paik; 20 ביולי 1932 - 29 בינואר 2006) היה אמן אמריקאי יליד קוריאה הדרומית. פייק היה אמן מיצגים ונחשב לאחד מחלוצי אמנות הוידאו ארט. עבודתו קשורה קשר הדוק אל רעיונות תנועת הפלוקסוס, בה היה פייק חבר.
.jpg) | |
| לידה |
20 ביולי 1932 סיאול, הכיבוש היפני בקוריאה  |
|---|---|
| פטירה |
29 בינואר 2006 (בגיל 73) מיאמי, ארצות הברית |
| לאום |
קוריאנים |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
וידאו ארט |
| זרם באמנות |
פלוקסוס, נאו דאדא |
| יצירות ידועות |
Internet Dream |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
שיגקו קובוטה (1965–?) |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהפייק נולד בסיאול כאחד מחמישה בנים לאב אשר היה עובד טקסטיל לפרנסתו. בילדותו, הוכשר פייק כפסנתרן. בשנת 1950, בזמן מלחמת קוריאה ברחו פייק ומשפחתו להונג קונג ומשם ליפן. שם, סיים פייק את לימודיו באוניברסיטת טוקיו. את התזה שלו כתב פייק על המלחין ארנולד שנברג.
לאחר לימודיו ביפן עבר פייק לגרמניה, שם המשיך בלימודים בתחום ההיסטוריה של המוזיקה באוניברסיטת מינכן. בזמן לימודיו נפגש פייק עם המלחינים קרלהיינץ שטוקהאוזן וג'ון קייג'. בהשפעתם עבר לעבוד עם מוזיקה אלקטרונית. בנוסף פגש פייק את הפסל והמייצגן יוזף בויס ובהשפעתם הצטרף פייק לתנועת הפלוקסוס.
במסגרת התנועה, אשר תפסה את עצמה כהמשך מאוחר של תנועת הדאדא, הציג פייק את עבודתו הראשונה "הצגה של מוזיקה אלקטרונית טלוויזיונית" (Exposition of Music-Electronic Television) ובמסגרתה שינה ועיוות את פעולתם של מקלטי טלוויזיה, בעזרת מגנטים.
בשנת 1964 עבר פייק לניו יורק. שם המשיך ביצירה אמנותית המתייחסת למוזיקה ואמנות פלאסטית גם יחד. בעבודה "זן קולנועי" (Zen for Film), מן השנים 1962–1964, הציג פייק בדירה ניו-יורקית מיצב הכולל פסנתר, בס וטלוויזיה ובה שודר סרט שלא עבר תהליך של פיתוח הנגאטיב ועל כן היה חסר כל דימוי.[1] ואילו בעבודה אחרת - במיצג "צ'לו טלוויזיה" (TV Cello), אותה יצר ביחד עם הצ'לנית שרלוט מורמן, יצר פייק מעין צורה של כלי הצ'לו עשוי מטלוויזיות אשר שידרו דימויים אותן "ניגנה" מורמן.
בתוך מסגרת האמנות המושגית שפיתח פייק, אמנות אשר ניסתה לבחון את אופני הייצוג ואת גבולותיו, הופיעו בעבודותיהם של השניים גם נושאים נוספים כגון היחס אל המודל הנשי באמנות. במייצג "אופרה סקסטרונית" (Opera Sextronique), משנת 1964 הופיעה מורמן כשהיא חשופת חזה. במייצג "חזייה טלוויזיונית לפסלים חיים" (1967), כוסה חזה של מורמן במסכי טלוויזיה קטנים,[2] ואילו במייצג "חזייה טלוויזיונית" (1968) הופיעו על חזה החשוף של מורמן שתי מראות עגולות, אשר שיקפו את המצלמות המתעדות אותה בעת נגינתה בכינור.[3]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נאם ג'ון פייק (באנגלית)
- האתר הרשמי של עזבון נאם ג'ון פייק (באנגלית)
- עולמו של נאם ג'ון פייק, מאתר המוזיאון לאמנות מודרנית (באנגלית)
- נאם, ג`ון פייק , מאתר "מפגשים מהסוג החזותי"
- נאם ג'ון פייק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נאם ג'ון פייק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נאם ג'ון פייק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נאם ג'ון פייק, באתר Discogs (באנגלית)
נאם ג'ון פייק, באתר Songkick (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ ראו: טננבאום, אילנה (עורכת), וידאו Zero, בדרך לקולנוע, הדימוי המוקרן - העשור הראשון, מוזיאון חיפה, 2004, עמ' 36-37.
- ^ Media Art Net | Paik, Nam June; Moorman, Charlotte: TV-Bra for Living Sculpture
- ^ ראו: טננבאום, אילנה (עורכת), וידאו Zero, כתוב בגוף, פעולה בשידור חי, הדימוי המוקרן - העשור הראשון, מוזיאון חיפה, 2006, עמ' 27.