נארווה
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
נארווה (באסטונית: Narva; ברוסית: Нарва) היא העיר השלישית בגודלה באסטוניה. העיר שוכנת על הגדה המערבית של הנהר נארווה בקרבת מפרץ נארווה, המשמש כגבול הטבעי והמדיני בין אסטוניה לרוסיה.
| |||
 | |||
| טירת הרמן בנארווה | |||
| מדינה |
 אסטוניה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז | אידה-וירו | ||
| ראש העיר |
טארמו טאמיסטה (Tarmo Tammiste) | ||
| שפה רשמית |
אסטונית  | ||
| תאריך ייסוד | 1223 | ||
| שטח | 84.54 קמ"ר | ||
| גובה | 25 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 53,360 (1 בינואר 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 730 נפש לקמ"ר (2012) | ||
| קואורדינטות | 59°22′33″N 28°11′46″E / 59.375833°N 28.196111°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| אתר העיר | |||
  | |||
היסטוריה
עריכהההתיישבות במקום מוזכרת לראשונה בשנת 1171 בכרוניקה של נובגורוד. בתחילת המאה ה-13 התקיים במקום כפר בשם נרביה. ב-30 בנובמבר 1223 הכובשים הדנים הניחו את אבן הפינה של המבצר. במחצית הראשונה של המאה ה-14 היישוב הוכרז כעיר. בשנים 1223–1346 היישוב היה שייך לדנמרק ולאחר מכן למסדר הליבוני (עד שנת 1558). האבירים הליבונים בנו את המבצר, אשר השתמר ברובו עד ימינו. ב-11 במאי 1558 נכבשה העיר על ידי צבאו של איוואן האיום. ב-15 בספטמבר 1581 נכבשה העיר על ידי הצבא השוודי. כעבור 9 שנים צר הצבא הרוסי על העיר אך לא הצליח לכבוש אותה. בשנת 1595 חתמו רוסיה ושוודיה על הסכם שלום, לפיו הועברה העיר באופן רשמי לידי שוודיה.
בשנת 1700 עם פרוץ מלחמת הצפון הגדולה ניסה הצבא הפולני לכבוש את העיר, אך הובס בקרב נארווה. בסופו של דבר בשנת 1704 העיר נכבשה על ידי הרוסים והייתה חלק של האימפריה הרוסית עד להתפרקות האימפריה. במרץ 1918 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני, ששלט בעיר עד לסיום מלחמת העולם הראשונה. בנובמבר 1918 נסוג הצבא הגרמני מהעיר. לאחר נסיגתו, השתלט הצבא האדום על העיר והחזיק בה למשך חודשיים. בינואר 1919 יחידות של הצבא האסטוני ושל הצבא הלבן הצליחו לכבוש את העיר. נארווה הפכה לחלק ממדינת אסטוניה העצמאית.
במהלך מלחמת העולם השנייה כבש וורמאכט את נארווה ב-17 באוגוסט 1941. במהלך הכיבוש הנאצי נהרסה העיר העתיקה של נארווה (ולא שוחזרה עד היום). הצבא האדום שחרר את העיר ב-26 ביולי 1944.
אוכלוסייה
עריכהבתקופת האימפריה הרוסית התגוררו בעיר בעיקר רוסים ואסטונים, כאשר מבחינה דמוגרפית היה למעשה שיוויון בין שתי קבוצות אתניות אלו. לפי מרשם האוכלוסין שנערך באימפריה בשנת 1897 אסטונים היוו 44.1% מכלל התושבים, רוסים - 43.5%. המיעוטים הבולטים היו גרמנים (6.0% מכלל התושבים) ויהודים (2.8%). [1] בתקופת אסטוניה העצמאית, גדל אחוז אסטונים באוכלוסייה בצורה משמעותית - בשנת 1934 הם היוו 64% מכלל התושבים ורוסים - 30%. במהלך הכיבוש הנאצי והקרבות לשחרור העיר במלחמת העולם השנייה עזבו רוב התושבים המקוריים את נארווה. לאחר המלחמה הגיעו לעיר מתיישבים מכל רחבי ברית המועצות כדי ליישב אותה ולעבוד במפעלי תעשיה שהוקמו בעיר. לכן, בנארווה ישנו רוב רוסי מובהק.
נכון לשנת 2021 התגוררו בנארווה 53,955 תושבים, מהם: 87% רוסים, 6% אסטונים, 2% אוקראינים והשאר - לאומים אחרים (בלארוסים, ארמנים, גרמנים, פינים).[2]. רק 50% מתושבים נארווה מחזיקים באזרחות אסטונית. 35% מהתושבים הינם נתיני רוסיה ו13% מהתושבים הינם חסרי אזרחות. מבחינת שפה - 96% מהתושבים רשמו את רוסית כשפת האם שלהם. [3]
כלכלה, תחבורה ותשתיות
עריכהבקרבת העיר נמצאות 2 תחנות הכוח שבזכותן המדינה אינה תלויה במקורות אנרגיה חיצוניים. תחנות כוח אלה מבוססות על פצלי שמן.
בעיר נמצא מפעל הטקסטיל "קרנהולם" ("Krenholm") - מפעל חומרי בניין; וכן מפעלים נוספים.
ספורט
עריכהבעיר גדלו כמה ספורטאים מפורסמים: פאול קרס, שחמטאי שהיה מועמד לאליפות העולם וואלרי קרפין שזכה בתארים במסגרת קבוצות כדורגל רוסיות. קבוצת כדורגל עירונית נארווה טרנס משתתפת בתחרויות של ליגת העל האסטונית.
אתרי תיירות
עריכה- טירת הרמן
- בניין העירייה
- כנסיית אלכסנדר
ערים תאומות
עריכהלנארווה ברית ערים תאומות עם הערים:
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נארווה (באסטונית וברוסית)- נארווה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
