נגב (מקלע)

מקלע נגב
מידע כללי
סוג	מקלע קל
נגזרות	נגב קומנדו, נגב קלעים, נגב דור ג', נגב NG7
תכנון	תע"ש וצה"ל, 1995
מדינה מייצרת	ישראל וייטנאם (תחת רישוי במפעל Z111)
יצרן	בעבר תע"ש, כיום IWI
מעצב	תעשיות נשק לישראל
תקופת השימוש	1997–הווה (כ־27 שנים)
מלחמות	האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן, מלחמת רוסיה-אוקראינה, מלחמת חרבות ברזל
מדינות המשתמשות	ישראל; ומדינות נוספות, ראו #משתמשים
מידע טכני
קליבר	; 5.56x45 מ"מ נאט"ו
פעולה	גז, מכנס פתוח
הזנה	שרשיר, תוף או מחסנית
כוונות	ברזל
אורך כולל	1,020 מ"מ (קת פתוחה) ; / 780 מ"מ (קת סגורה)
אורך קנה	460 מ"מ
משקל ריק	כ-7.6 ק"ג
קצב אש	700–850 כדורים בדקה, ; 850–1000 כדורים בדקה.
מהירות לוע	920 מטרים לשנייה
טווח אפקטיבי	1,000 מטר

מקלע נגב הוא מקלע קל תוצרת ישראל. הנגב הוא בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו (בהמשך פותח נגב NG7 בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו שבעקבותיו הנגב הישן יותר מכונה לעיתים "נגב 5"), מוזן שרשיר ובעל דורגל. ייעודו העיקרי הוא נשק תקיפה כיתתי. הנגב פותח על ידי תע"ש על בסיס^[1] ה־FN מינימי הבלגי. הנגב מיוצר בידי תעשיות נשק לישראל והוא המקלע התקני של צבא הגנה לישראל.

לפני שהוכנס הנגב לשירות, המקלעים הקלים המקובלים בצה"ל היו המאג והמינימי, שניהם תוצרת FN Herstal. יתרונותיו של מקלע הנגב על מקלעים אלו הם משקלו הקל יחסית, גודלו הקומפקטי ועמידותו לתנאי מדבר קשים. גודלו הקטן יחסית, בייחוד בגרסת "נגב קומנדו", מאפשר הסתערות עם המקלע ושימוש בו במבצעים מיוחדים, מבלי לאבד כוח אש ויכולת חדירת שריון. השימוש בדגם החדש של הנגבון קומנדו הוא בשימוש חיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית וכוחות מיוחדים. בנוסף, הנגב יכול לירות מלבד בצרורות, גם כדורים בודדים ולשמש כנשק אישי עבור הלוחם.

היסטוריה

בשנות ה-90 של המאה ה-20, תע"ש תכננה את המקלע שיועד ליצוא בלבד, על פי מפרט של צה"ל. באותה עת לצה"ל לא היה בו צורך והוא התעתד לרכוש את מקלע המינימי הבלגי עבור כל יחידותיו, לאחר שהחל לרכוש אותו, כבר ב־1985, עבור יחידותיו המיוחדות. המינימי, שמבחינות מבניות רבות היה מאג מוקטן, היה בעייתי: המבנה שלו לא התאים לגודלו והנוקר שלו היה שביר. בשל תחילת הפיתוח של מקלע הנגב, השהה צה"ל את הצטיידות יחידות חיל הרגלים וגדודי חיל ההנדסה הקרבית במקלע המינימי.

בשנת 1993 נבדק עניין המקלע על ידי מבקר המדינה שקבע כי הפיתוח הארוך והממושך של המקלע, נעשה בזמן שצה"ל כבר יכול היה להצטייד במקלע המינימי הבלגי, בעלות קטנה מעלותו של מקלע הנגב (למינימי: כ־1,320 דולר למקלע נטו, וכ־2,220 למקלע עם אביזרים ומשלוח). הוא סיכם את תחקירו במשפטים הבאים בין היתר:

תעש, שלקחה על עצמה לספק לצה"ל מקלע קל כדרישתו, אכן הצליחה לייצר מקלע שעמד בהצלחה בניסוי המבצעי ונמצא עדיף, אך לא עמדה במועד סיום הפיתוח, בשל תקלות שעיכבו קבלת אישור דגם למקלע. במצב הנוכחי, שבו קיימת חריגה ניכרת בלוחות הזמנים שנקבעו, ושהמחיר שדורשת התעש למקלע "נגב" חורג מהמחיר המרבי שקבע סגן הרמטכ"ל, מן הראוי שיינתן אישור דגם למקלע שיבטא נאמנה את סיום פיתוחו המלא של המקלע. כמו כן ראוי שקודם להחלטה להצטייד בו, יסוכם על מחיר סביר בהשוואה למחירי מקלעים קלים בשוק הבינלאומי

— מבקר המדינה, פיתוח מקלע קל, דוח שנתי 43 לשנת 1992 ולחשבונות שנת הכספים 1991, עמ' 953-962

תכנון המקלע התארך והתמשך עד לשנת 1995. ב־1996 ביצע צה"ל ניסויי שדה במקלע, ובשנת 1997 הוא התקבל על ידי צה"ל ונרכש בכמויות כדי להפכו למקלע הראשי של כוחות היבשה.

הנגב זכה למוניטין בעייתי בקרב חיילי צה"ל בשל ריבוי התקלות והמעצורים בכלי.^[2] בעקבות תלונות אלו החליט צה"ל על שורה של שיפורים במקלע ועל החלפת מקלעים שנתבלו במקלעים חדשים. הנגב המשופר המכונה נגב דור ג' או "נגב 2000", כולל שיפורים ארגונומיים וחימושיים לצד שיפורי מנגנונים ואמינות. הנגב החדש החל להיקלט באלפיו בשנת 2009, וקליטתו הושלמה בשנת 2011.^[3]

ב־2012 פיתחה חברת "תעשיות נשק לישראל" מקלע נגב בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו (כמו של המאג) המבוסס על הנגב. מקלע זה נקרא נגב NG7 ולו תכונה ייחודית: ירי סלקטיבי חצי־אוטומטי, שכמעט איננו קיים במקלעים בקליבר שלו, כמו גם מנגנוני בטיחות לירי לא מבוקר.

"תעשיות נשק לישראל" מכרה מקלעי נגב למדינות נוספות, ביניהן קולומביה, קוסטה ריקה, אסטוניה, הודו ותאילנד.

פרטים טכניים (NEGEV LMG 5.56mm)

מקלע נגב צה"לי

הנגב הוא מקלע אוטומטי שפועל על בסיס גזים שנוצרים במהלך הירי. הוא יורה בשיטת המכנס הפתוח (open bolt), כלומר הנקירה מחוברת לפעולה לפנים של הירי, ומגיעה בסוף. אין הפרדה בין הפעולה לפנים ולנקירה.
הנגב מסוגל הן לירי אוטומטי מלא, הן לירי בצרורות והן לירי סלקטיבי חצי־אוטומטי ("בודדות").
הקליבר שלו הוא 5.56 מ"מ נאט"ו ( $\ 5.56\times 45{\mbox{mm}}$ ). התחמושת היא US M855 או SS109 (כדור M16/M4 בעל תחמיש מוגבר).
הנגב מוזן על ידי תוף־תקיפה של 150 כדור, ארגז־פעולה של מאות כדורים, שרשרת כדורים או מחסנית סטנדרטית של M16 או גליל.
משקל קל. משקלו הוא רק 7.6 ק"ג ומשקל תוף של 150 כדורים הוא 2.7 ק"ג (בהשוואה למאג ששוקל כ־11 ק"ג).
כלי קומפקטי. אורכו המלא הוא כ־1,020 מ"מ (102.0 ס"מ) (אורך הקנה הוא 460 מ"מ (46 ס"מ)), אך כאשר הקת מקופלת אורכו הוא 780 מ"מ בלבד (78 ס"מ).
גרסת ה"נגב קומנדו" קומפקטית במיוחד: משקלו הוא פחות מ־7 ק"ג ואורכו הוא כ־890 מ"מ (89 ס"מ) עם קת פתוחה.
קצב האש התאורטי ניתן לברירה: 700–850 כדורים בדקה, או 850–1,000 כדורים בדקה.
מהירות הלוע שלו היא בין 913 ל־920 מטר לשנייה, תלוי במצב וסת הגזים.

משתמשים

ישראל ישראל: צה"ל ו־ ימ"מ
אסטוניה אסטוניה
אוקראינה אוקראינה: שמו באוקראינה Fort 401.
אזרבייג'ן אזרבייג'ן
קוסטה ריקה קוסטה ריקה
גאורגיה גאורגיה: המקלע הקל הסטנדרטי של הצבא הגיאורגי.
הודו הודו: המקלע הסטנדרטי של הכוחות המיוחדים ההודים, ובמרץ 2020 הוזמנו 16,479 מקלעי נגב NG7 לשימוש כוחות היבשה ההודים כמקלע הסטנדרטי. החלו להיכנס בתחילת 2021.^[4]
קניה קניה: בשימוש צבא קניה.
מקסיקו מקסיקו: בשימוש המשטרה המקסיקנית הפדרלית.
מקדוניה מקדוניה: בשימוש הכוחות המיוחדים של המשטרה המקדונית.
הפיליפינים הפיליפינים: בשימוש המשטרה הלאומית הפיליפינית ומשמר החופים הפיליפיני.
סנגל סנגל: בשימוש הכוחות המיוחדים של צבא סנגל.
טנזניה טנזניה: בשימוש הכוחות המיוחדים הטנזינים.
וייטנאם וייטנאם: בשימוש הכוחות המיוחדים הווייטנאמים.
קפריסין קפריסין: בשימוש הכוחות המיוחדים הקפריסאים.
פרגוואי פרגוואי: בשימוש צבא פרגוואי. (דגם רגיל ודגם SF^[5])
קולומביה קולומביה: המקלע הסטנדרטי של צבא קולומביה ומשטרת קולומביה.
ברזיל ברזיל: בשימוש המשטרה הצבאית של מדינת סאו פאולו.
ארגנטינה ארגנטינה: בשימוש המשטרה הפדרלית הארגנטינאית ויחידות מסוימות במשרד הביטחון הארגנטינאי.
תאילנד תאילנד: רכשה כ־1,000 מקלעים ב־2007, ועוד 550 ב־2008.