נהדה גפני
נהדה גפני (באנגלית: Nahada Gafni)[1] (10 ביוני 1928 - 19 ביוני 2012) הייתה ציירת ישראלית, שפעלה רוב שנותיה בירושלים.
 | |
| לידה |
10 ביוני 1928 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 2012 (בגיל 84) |
| שם לידה |
נהדה הרניק |
| מקום קבורה |
גבעת השלושה |
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה |
ציור |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולדה בירושלים בשם נהדה הרניק לחנה (לבית כהנא) ילידת העיירה ויזניץ' באוקראינה ומרדכי הרניק. הייתה הצעירה מבין שני הילדים במשפחה. בהמשך עברה עם משפחתה לראשון לציון, חדרה ומקומות נוספים.
כבר בילדותה גילתה נטיות אמנותיות וכישרון לציור ורישום. בשנים 1941-1939 בהיותה עדיין בבית הספר, נשלחה ללמוד ב"סטודיו של אהרן אבני" (שלאחר מותו של אבני קיבל את השם מכון אבני). בהמשך למדה לצייר ולרשום גם באופן אוטודידקטי, והתמקדה בעיקר ברישומי פחם. עם סיום התיכון שאפה ללמוד אמנות, אך אמה דרשה שתלמד קודם מקצוע, ולכן למדה בסמינר למורים וגננות. סמוך לפרוץ מלחמת העצמאות התגייסה לצבא ואחרי עוד זמן קצר התחתנה. במקביל לנישואיה פתחה גן ילדים פרטי ועבדה בו עד גיל 27.
בשנים 1957-1955, לאחר הולדת ילדיה, סגרה את גן הילדים ופנתה ללימודים בבית הספר בצלאל החדש לאומנות ולאמנות בירושלים.
בשנים 1960-1958, כהשלמה ליידע שרכשה בלימודיה בבצלאל, למדה ציור אצל האמנים מרסל ינקו ומשה מוקדי בעין הוד.
בתחילת שנות ה-60, עם כינון יחסי ישראל-קמרון, התמנה בעלה, אלחנן גפני, לשגריר הראשון של ישראל בקמרון, והיא נסעה עמו ועם ילדיהם לשליחות דיפלומטית בת מספר שנים.
בשנת 1967, לאחר חזרתה ארצה, התקבלה כחברה באגודת הציירים והפסלים והחלה להציג תערוכות יחיד ולהשתתף בתערוכות קבוצתיות.
בשנת 1990 נסעה עם קבוצת חברות (רובן מירושלים) לטיול מאורגן במצרים. היא נפצעה בהתקפת טרור על אוטובוס התיירים שבו נסעה הקבוצה, הקרויה פיגוע האוטובוס במצרים (1990).[2] למרות שהחלימה מן הפציעה בפיגוע, סבלה מפציעה זו, ונזקקה לתמיכה בהליכה עד למותה.
בריאיון עיתונאי, שנתנה בשנת 2011, סיפרה כי העיסוק באמנות סייע לה להשתקם מן הפציעה הקשה.[3]
נקברה בבית העלמין של קיבוץ גבעת השלושה לצד בעלה.
חיים אישיים
עריכההייתה נשואה לאלחנן גפני (1916-2010), יליד פראג, צ'כיה, שהיה בשנים 1945-1947 שליח המוסד לעלייה ב' באירופה וסייע לתנועת הבריחה,[4] בשנות ה-60 השגריר הראשון של ישראל בקמרון, ובהמשך, עד פרישתו לגמלאות, מנהל המחלקה ליחסי ציבור של המוסד לביטוח לאומי. אם לשניים: עודד (מהנדס) ואיתמר (טכנאי קול).
התגוררה ויצרה במשך הרבה שנים בשכונת נווה גרנות בירושלים. בשנותיה האחרונות חייתה בגני תקווה.
אחיה הבכור היה המוזיקאי והמלחין מאיר הרניק, שנהרג בתאונת דרכים בערב שמחת תורה 1972, כאשר רכב על הקטנוע שלו ברחוב הפלמ"ח (ירושלים). אחד מאחייניה היה רב-סרן גוני הרניק, שנפל בקרב על הבופור, בתחילת מבצע שלום הגליל. אחיין אחר הוא רוני הרניק, מנהל בית הספר הדמוקרטי במודיעין, שהיה נשוי לאילת הרניק (בתו של אילן הרטוב), שנהרגה באסון אולמי ורסאי.
עבודתה האמנותית
עריכהגפני ציירה בעיקר נופים ודיוקנאות בצבעי מים.
במהלך חייה הציגה כ-15 תערוכות יחיד והשתתפה בעוד כ-20 תערוכות קבוצתיות.[5]
במקביל לעבודתה האמנותית לימדה ציור. בין תלמידותיה ניתן למנות את הציירות: בבה ינאי,[6] אלישבע רוזנבוים[7] ושרה שני.[8]
כמה מציוריה מופיעים בספר ירושלים: 30 אמנים (מבוא: מרים טל, עיצוב גרפי: רפי אתגר), הוצאת בית האמנים בירושלים.
תערוכותיה
עריכהמבחר מתערוכות היחיד שלה
עריכה1968-1970 - גלריה אנג'ל, ירושלים
1983 - גלריה אלה, ירושלים
1991 - אקוורלים ורישומים, גלריה נורה, ירושלים
1994 - דיוקן זמין 1993-1994, מוזיאון ישראל, ירושלים (סדרת דיוקנאות בצבעי מים שבהם מתוארים האמנית ובן זוגה)
1996 - דיוקן ונוף באקוורל, בית האמנים בירושלים
1999 - גלריה קטנה, מתנ"ס, קריית אונו
2001 - נופים באקוורל, בית האמנים בירושלים (כ-30 ציורי נוף מהשפלה וממישור החוף)[9]
מבחר מהתערוכות הקבוצתיות בהן השתתפה
עריכה1972 - תערוכת הסתיו של אמני ירושלים, בית האמנים בירושלים
1973 - תערוכת פתיחה, יפעת - גלריה לאמנות וסדנה, ירושלים
1973 - אמני ירושלים למען מלווה מלחמה מרצון - חנוכה תשל"ד, בית האמנים בירושלים
1981 - אקוורל, בית האמנים תל אביב
1984 - צבע מים 84, גלריה אלה, ירושלים
1985 - תערוכת אמני ירושלים בפריז, מוזיאון הגראן פלה, פריז, צרפת
1986 - דיוקן עצמי, בית האמנים בירושלים
1986 - שחור לבן, בית האמנים בירושלים
1991 - מן האוספים, מוזיאון ישראל, ירושלים
1994 - ירושלים, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, ברעם
2007 - בממד קטן, גלריה נורה, ירושלים
2010 - תערוכת קיץ 2010, גלריה נורה, ירושלים
2013 - בממד קטן 2, גלריה נורה, ירושלים
2014 - רשמים קטנים, גלריה נורה, ירושלים
לקריאה נוספת
עריכה- Meir Ronnen, "Out of the Wash", Jerusalem Post, 16 December 1995.
- ליהי לאופר, "ציור חייה", ידיעות השרון, 27 במאי 2011.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון ישראל מרכז המידע לאמנות ישראלית - נהדה גפני-הרניק (דף אישי)- אתר האינטרנט הרשמי של בית האמנים בירושלים - נהדה הרניק-גפני (דף אישי)
הערות שוליים
עריכה- ^ א. מקור שמה הפרטי הוא שם ערבי. אמה מספרת בזיכרונות שכתבה לבני המשפחה, שהיא ובעלה הכירו נערות ערביות שגרו בכפר ערבי על יד נהלל. אחת מהן (היפה שבהן), שנקראה "נהידה", הזמינה אותם לחתונתה. הם מאוד נהנו בחתונה ולכן קראו לימים לבת שנולדה להם על שמה של נהידה, אך בשינוי קל: "נהדה". ב. נהדה גפני מופיעה לעיתים בכתובים עם שם המשפחה "הרניק-גפני".
- ^ יצחק רביחיא, "נהדה גפני - הטיול הראשון למצרים הפך לגיהנום", ירושלים (מקומון), 6 בפברואר 1990
- ^ ליהי לאופר, "ציור חייה", ידיעות השרון, 27 במאי 2011
- ^ אלחנן גפני, "הבריחה" מצ'כוסלובקיה, משואה: קובץ שנתי לתודעת השואה והגבורה כ"ה, 1997, עמ' 151-178
- ^ ב-12 ביוני 1995, בעקבות אחת מתערוכותיה, הוקרנה עליה כתבה בערוץ 2 בטלוויזיה בשם "נהדה גפני הרניק - סצנות בצבעי מים".
- ^ בבה ינאי (דף אישי), באתר מוזיאון ישראל - מרכז המידע לאמנות ישראלית
- ^ אלישבע רוזנבוים (דף אישי), באתר קיבוץ עין גדי
- ^ המערכת, שרה שני בבית אות המוצר הירושלמי, באתר ארט פורטל - הפורטל הישראלי לאמנויות, 23 ביוני 2008
- ^ בית האמנים, באתר הארץ, 18 באפריל 2001