נושא כלים הוא עוזר או משרת המסייע לאדם בעל מעמד חשוב משלו.

דון קיחוטה ונושא כליו, סנצ'ו פנשה

במקרא הוזכרו נושאי כליהם של מנהיגים, כדוגמת אבימלך בן גדעון (שופטים, ט', נ"ד), שאול המלך (ספר שמואל א', פרק ל"א) ובנו יהונתן (שם, פרק י"ד), וכן יואב בן צרויה (שמואל ב', י"ח, ט"ו). גם דוד המלך שימש תקופה מסוימת כנושא כליו של שאול (שמואל א', ט"ז, כ"א). נושא הכלים נשא את כלי המלחמה עבור אדונו, ובכמה מקרים מתואר שנושא הכלים היה מצויד גם בנשק אישי עבורו, והשתתף באופן פעיל בלחימה (שמואל א', י"ד).

בימי הביניים היה נושא הכלים האדם שנשא את כלי המלחמה של האציל הלוחם, ובעיקר את המגן, וסייע לו בלבישת שריון הגוף. נושאי הכלים היו בעלי מעמד נחות משל הלוחם ששירתו, או שהיו חניכים בתהליך החינוך לאבירות, ושאפו ללמוד מהאביר את מלאכת הלחימה ולהתקדם אל מעמד גבוה יותר. כשאבירים נלחמו ביניהם, בדרך כלל גם נושאי הכלים נאבקו ביניהם.

בשפות רבות נגזר שמו של נושא הכלים מהמילה מגן, משום שנושא הכלים נשא, לפני הקרב, את המגן הכבד של אבירי ימי הביניים

נושאי כלים מסוימים, שהופיעו ביצירות ספרות מפורסמות, דוגמת: סנצ'ו פנסה ב"דון קיחוטה", גורט ב"אייבנהו" ונושאי הכלים של המוסקטרים בספרי אלכסנדר דיומא האב, היו בעצמם לדמויות מפורסמות.

בתרבות המודרנית, חסרת האבירים, נושאי כלים נושאים את תיק מקלות החבטה של שחקני הגולף או פריטים אחרים המכבידים על בעל המעמד או שזה לא מכבודו לשאת אותם בעצמו.

הרמב"ם כותב על רבי עקיבא שהוא היה נושא כליו של בר כוכבא. על כך כותב רבי יוסף קארו שזה לא ברור כיצד זה אפשרי ועל כן יש שפירשו שרבי עקיבא היה נושא כלים במובן שהוא תמך במרד. לעומת זאת, היו שמצאו רמז לכך שרבי עקיבא בעצמו יצא למלחמה[1].

הביטוי נושא כלים משמש גם לציין יחסי גומלין לא שוויוניים בין שותפים לדרך, כך מתואר לעיתים פוליטיקאי אחד כנושא הכלים של פוליטיקאי אחר.

בספרות התורנית

עריכה

בספרות התורנית משמש הביטוי בהשאלה כתואר לפרשנות, היינו לחיבור פרשני הבנוי כל כולו על גבי חיבורו של אדם אחר ומלווה אותו בהבהרות פרשניות ובהערות מרחיבות. הגיון המטאפורה הזו הוא כביכול המפרש נושא את כליו של הספר המתפרש.

במיוחד ידועים:

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נושא כלים בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מנחם ברודי, רבי עקיבא כנושא כליו של בן כוזיבא, עיטורי כהנים, גיליון 62 ה'תש"ן